אולי כאן

[דפי נוכחות]

אולי כאן ../images/Emo23.gif

הכרתי מישהו לפני חודש וחצי. צרפתי. ג'נטלמן אירופאי מדהים (וכן, הוא משלנו). איכשהו מהפגישה הראשונה הבנו שזו אהבה ממבט ראשון. לקחו לנו כמה פגישות עד שמשהו מתוך זה השתחרר והודנו ברגשות שלנו זה מול זה. הצלחנו להשלים משפטים אחד של השני. אחרי משהו כמו שבועים הוא חזר לצרפת. הוא עובר לכאן בספטמבר. בהתחלה ניסנו לשמור על קשר טלפוני. מצידי כבר הזמנתי כרטיס כדי לבקר אותו בחודש הבא לסוף שבוע ארוך, והוא גם תכנן חופשה ארוכה בארץ חודש אחרי- קצת לפני שהוא בכלל עובר לכאן למטרות עבודה. שנה שאני לא היתי בקשר זוגי. שנה לא נתקלתי במישהו כמוהו, שנה שלא הרגשתי משהו כזה. שנה שאני מסתחב ממועדון למועדון, מפאב לפאב, מפגישה לא מוצלחת לעוד פגישה שאני מאמין שהיא תניב משהו אבל בסוף היא מניבה עוד שיחה עם מישהו על ג'ינסים ומותגים שכל כך לא מרתקים אותי. כבר שנה שאני מחפש את המקום שלי, שנה שאני מחזיק מעמד בשביל משהו כמו בשביל דוד (הצרפתי). אתמול הוא אמר שהוא רוצה שננתק את הקשר עד שהוא עובר לכאן. מאז שהוא נסע לא הוא ולא אני ממש הצלחנו להתאפס מבחינת כל דבר. לא אכלנו לא ממש הצלחנו להתפקס, אני בצבא, הוא במשרד עורכי דין- לא הוא ולא אני ממש הינו מסוגלים להתנתק ודי נשאבנו לסיפור הזה. ומצידו הוא לא מסוגל להמשיך ככה ואני מבין אותו. הוא רוצה שלא נחכה אחד לשני כדי לשמור על ראש שפוי. לא עזרו התחינות ונפרדנו. זה הקיץ האחרון שלי בתור נער בן עשרים. זה הזמן שלי לצאת, לבלות ולא לדפוק חשבון לאף אחד, להרגיש את עצמי צעיר במקום להתמרמר לקראת מישהו שבקושי באמת הספקתי להכיר. איך אתחיל קשר, אנסה להכנס לקשר, או להכנות בזרועות של מישהו אחר כשזה שאני באמת אוהב הולך לעבור לכאן בסתו, הריקנות של בילוים ריקים תעלה בי מתישהו, אני לא מסוגל לחכות לו, ואני גם לא מסוגל לא לחכות לו אז מה אוכל לעשות?

 

[טל קרויטורו]

אהלן

את הזמן אי אפשר לעצור אז בסופו של דבר דברים יקרו בין כך ובין כך, אבל למען איכות חייך עד אז - אם הבנתי נכון, אתה מתאר שבועיים של רומן לאחריו חודש ללא קשר פנים מול פנים רק טלפוני ואז הוא מסר לך בטלפון שהוא רוצה שתנתקו את הקשר ותתראו עם אחרים למשך שלושת החודשים עד שהוא יבוא. התחננת שלא תפרדו אך זו היתה החלטתו. אתה מתאר מצב של שברון לב בגלל פרידה שנכפתה עלייך בניגוד לרצונך (יש הרבה הקשר מסביב אבל נראה שזה גרעין הענין אם הבנתי נכון). יש כמה דברים שכדאי לתת עליהם שוב את הדעת. כתבת 'זה הקיץ האחרון שלי בתור נער בן עשרים' זה נשמע מאד מגביל במובן של 'לרוץ להספיק', אבל מה הבעיה עם הסתיו והאביב של גיל עשרים, או עם הקיץ של עשרים ואחת? נשמע כאילו מיסגרת את עצמך במלכוד שלא חייב להיות בהכרח כזה. אתה לא חייב להספיק משהו דווקא הקיץ אם זה לא לרוחך. דבר נוסף - כתבת 'כבר שנה שלא הרגשת משהו כזה' - אנשים רבים לא מתאהבים לעיתים תכופות. תיארת את ה'מפאב לפאב' באופן לא כל כך מתלהב, מצד שני כתבת 'זה הזמן שלי לצאת, לבלות' - זו לא חובה, אם אתה נהנה לשבת בפאבים לך על זה, ואם לא - אין חובה לעשות דברים רק כי אתה אמור. אל תבצע "ריקנות של בילויים ריקים"- זה שהוא התעקש להפרד בניגוד לרצונך זה אכן מתסכל, מסוג התסכולים שנדיר לעבור את החיים בלעדיהם, אולי זו ההזדמנות לא רק להסתכל על השבועיים אלא לבחון את השנה שקדמה להם. אולי כדאי לנצל את הזמן לא רק עד שהוא מגיע אלא בכלל, לראות אם אופן החיים שלך לרוחך ואיך אתה מכניס בהם יותר דברים לטעמך.