אולי לא המקום הנכון - אבל

אולי לא המקום הנכון - אבל

זה הפורום בו אני מרגישה הכי הכי נוח להגיד את מה שיש לי על הלב. לא, לא על הרזיה / השמנה - למרות שאולי יש קשר. על התמודדות עם הידיעות על הפיגועים. כן, לשם שינוי אנחנו לא במוקד הענינים (איזה כיף).... וכמה נורא לחשוב ככה...... כן, זה נורא מכיוון שיש אחרים שנפגעים ואנחנו באיזה שהוא מקום - אולי על מנת לשרוד - נכנסים לאיזו אדישות נוראית...... מחכים לשמוע שאף אחד מאלו שקרובים לנו ברמה כלשהי לא נפגע..... אבל רגע.....מה ?????? מי שכן נפגע לא בן-אדם כמונו???????? ו"מרוצים" כאשר זה לא נוגע לנו ישירות....... באיזה שהוא מקום - אפילו מעין "אכזבה" שלא קרה למישהו קרוב - כדי שניתן יהיה ל"הצדיק" את תחושת המסכנות/חוסר האונים/לחץ. בפיגוע שהיה באריאל - יונה היה אמור להיות שם במקום נהג הטיולית שרואיין בטלויזיה.....וכשהבנתי את זה כנראה שקצת נשברתי..... כי מאז הפיגוע שהיה אצלנו, יונה והפיגועים משחקים במחבואים. או שהוא מגיע מיד אחרי הפיגוע או שהוא יוצא קצת לפניו (אגד עפולה - כמה פעמים). וזה ממש ממש מלחיץ....... וזהו... אני מקווה שאני מתחילה להתאושש מהלחץ הפרטי. אורית
 
../images/Emo104.gif../images/Emo16.gif../images/Emo104.gif

 
למעלה