עבודת ההתבוננות
חוסר שקט, הוא הנושא. מצב בו ספקות וחרדות מנסים להשתלט על האמון והביטחון העצמי, על הידיעה במה אני טוב ומה נכון לי, חוסר השקט הזה הוא נושא השיחה שלנו. אני אומר זאת שנית למען הסר ספק והבטחת התמקדות. ההצעה שלי להתבונן שם נובעת מהידיעה ששם, במקום הטעון מצוי איתות לגבי מקור הקושי. הקושי הזה אינו מנוסח עדיין לאבחנה ברורה עם מה בדיוק אני מתמודד, על מה אני צריך לעבוד. ועל כן, כדי למוסס את מקור הקושי אני צריך בהירות על מה אני מדבר. ננסה להתקדם בעזרת דוגמה. נאמר ואני מרגיש מנוצל. עובד הרבה שעות, נשאר לא פעם מעבר לשעות הנדרשות בלי לקבל תמורה, לא כספית ולא בפידבק שמעריך את המאמץ. אני מסתובב ובתוכי שיחה פנימית מבלבלת, קול אחד אומר "צריך . . . כי . . . " וקול שני אומר "ככה לעבוד זה להרגיש פרייר" פתאום נכנס עוד קול ואומר "זה לא הזמן לעשות גלים . . המצב . . השוק . . כולם מתגייסים . . " במידה ואני לא עוצר להקשיב לקולות הללו וממהר להשתיק אותם בדרך של עשייה כל הסיכויים שאמצע את עצמי אחרי זמן מה מותש, פשוט חסר כוח לכלום. לא כדי להבין את עצמי ולא כדי להמתודד עם הבוס שמצפה ולא מעריך ולא כדי לדבר עם החבר או הבעל / הילדים שלהם אני חסר ומכל הציפיות הללו אני אתחיל להרגיש אשמה. מערבולת שרק תתגבר. המטרה היא להתחיל לעשות סדר ולבוא לבהירות באשר לנושאים שעל הפרק. למשל, אמשיך להקשיב לקול שאומר "אתה פרייר, מנוצל . . " וכאשר אני אשאר ואקשיב לקולות נוספים אגלה שכבר פגשתי את עצמי בסיטואציות רגשיות כאלה בעבר, שהייתי בסרט וכבר עבדתי על עצמי לא מעט והנה זה פוגש אותי פעם נוספת. אבין שמשהו שם עדיין לא גמר את עבודת העיבוד. בוס שמצפה ולא מעריך - נושא נוסף אשאר להתבונן שם ואגלה ש . . . וכך הכוונה להתבהר על כל מרכיב בחוסר השקט. אי אפשר "להבין תיאורטית" צריך לעשות, והרבה עד שממש מרגישים שעולים דברים משמעותיים שנותנים אינדיקציה על מה חוסר השקט, מה עוד יש שם וכו´. אני לא אומר שזאת עבודה קלה - אבל - היא מלמדת לעזור לעצמי וזאת נקודת צמיחה אישית. אני בונה את הגשר אל תוך עצמי. מקווה שעזרתי ואמשיך להיות כאן לכל התייחסות. בהצלחה, אמיר.
