אולי מישהו יכול לעזור מניסיונו..
שלום לכולם! טוב, אז אומנם כבר ביקרתי בפורום הזה בעבר, אבל מקריאה כאן אפילו של מספר עמודים ראשונים, עיני פשוט מתמלאות דמעות. מהעצב, מהמצב של האנשים ומהקישור של כל זה למקרה הפרטי שלי.. קצת על "המקרה שלי" - מי שמקשר אותי לפורום "אלצהיימר" היא סבתא שלי. אישה בת 78, שכבר כשנה אנחנו יודעים באופן רישמי שהיא חולת אלצהיימר בשלב מתקדם מאוד. מאז גילוי המחלה אצלה היו שלבים שונים:- בהתחלה, עם התרופות, הכל נרגע והיא הייתה רגועה ושאננה והטיפול בה היה נוח. עם הזמן שמנו לב להדרדרות מהירה במצבה, זכרונה הדרדר עוד ועוד. כעזרה מביטוח לאומי, סבתא הייתה במרכז יום לקשיש (משעות הבוקר ועד 2 בצהריים) וזה מאוד עזר בטיפול. מאז תחילת המלחמה בצפון, המעון נסגר - הם לא מוכנים להיות אחראיים על כל הקשישים. וכך, כל הנטל נפל על אמא שלי (שהיא הבת היחידה של סבתא). אני כרגע בצבא ולכן אני יכולה לשמש מקסימום אוזן קשבת לאמא, שגם לא כל כך רוצה להעמיס עליי, ותו לא (וגם אני בת יחידה..). למלחמה סבתא לא מגיבה כלל, גם לא לאזעקות. אבל הבעיה המרכזית שבגללה החלטתי לכתוב כאן.. היא הדרדרות נוספת שחלה בשבועיים האחרונים בערך. היא באה לידי ביטוי בעיקר בזה שסבתא מתעוררת באמצע הלילה ומתחילה לצעוק בשמה של אימי. הרבה לילות לבנים עברו עליה כבר. סבתא אומרת שהיא לא מבינה איפה היא נמצאת, איפה השירותים ובכלל הרגשה של בלבול טוטאלי. באשר לשירותים.. לא ברור האם זה נובע מבעיה פיזיאולוגית או מבלבול של המצאות השירותים, אבל היא לפעמים "עושה" על הרצפה בבית.. אמא ניסתה לשים לה חיתול, אבל היא לרוב מורידה אותו (כי רוב הפעמים היא כן הולכת לשירותים) ולא ממש מבינה מה זה וזורקת את זה איפהשהו בבית אח"כ. אני בטוחה שזו לא בעיה שלנו בלבד.. ואולי למישהו יש כמה טיפים, בבקשה. ועוד התלבטות קטנה שצצה לי.. כולם כאן אומרים ששלב העזרה (בין אם מוסד או עוזרת בבית) הינו כמעט בלתי נמנע. כרגע יש לסבתא שלי 3 שעות יומיות מהביטוח הלאומי ובינתיים שהמרכז סגור יש מטפלת שבאה לכמה שעות.. אבל זה כל כך לא מספיק. אני מרגישה שאמא שלי נשחקת ואני חייבת להגן עליה. איך מעלים בפניה את עניין העזרה היותר רצינית? בהתחשב שעוזרת במשרה מלאה הינה בעיה כי אני לא בטוחה שהתנאים בבית מאפשרים זאת (אין חדר נוסף, כפי הנדרש, להבנתי).. האם זה בכלל מקומי לעלות את נושא המוסד הסיעודי (כרקע, סבתא שלי די מתפקדת, הולכת ומתקשרת לרוב ומזהה אותנו אבל צריכה השגחה של 24 שעות.. כפי שציינתי עכשיו גם בלילה..)? ורק כדי להבין במה זה כרוך.. איך מסדרים את זה? מה התנאים וכו'? אני מצטערת אם "שפכתי" פה יותר מידי, אבל זה נראה לי בהחלט כמו המקום המתאים להתייעץ ולמצוא אנשים עם כל כך הרבה משותף לי. ותודה רבה לכל הקוראים והמגיבים! זהו פורום מאוד חיוני לקרובים של החולים. תודה!
שלום לכולם! טוב, אז אומנם כבר ביקרתי בפורום הזה בעבר, אבל מקריאה כאן אפילו של מספר עמודים ראשונים, עיני פשוט מתמלאות דמעות. מהעצב, מהמצב של האנשים ומהקישור של כל זה למקרה הפרטי שלי.. קצת על "המקרה שלי" - מי שמקשר אותי לפורום "אלצהיימר" היא סבתא שלי. אישה בת 78, שכבר כשנה אנחנו יודעים באופן רישמי שהיא חולת אלצהיימר בשלב מתקדם מאוד. מאז גילוי המחלה אצלה היו שלבים שונים:- בהתחלה, עם התרופות, הכל נרגע והיא הייתה רגועה ושאננה והטיפול בה היה נוח. עם הזמן שמנו לב להדרדרות מהירה במצבה, זכרונה הדרדר עוד ועוד. כעזרה מביטוח לאומי, סבתא הייתה במרכז יום לקשיש (משעות הבוקר ועד 2 בצהריים) וזה מאוד עזר בטיפול. מאז תחילת המלחמה בצפון, המעון נסגר - הם לא מוכנים להיות אחראיים על כל הקשישים. וכך, כל הנטל נפל על אמא שלי (שהיא הבת היחידה של סבתא). אני כרגע בצבא ולכן אני יכולה לשמש מקסימום אוזן קשבת לאמא, שגם לא כל כך רוצה להעמיס עליי, ותו לא (וגם אני בת יחידה..). למלחמה סבתא לא מגיבה כלל, גם לא לאזעקות. אבל הבעיה המרכזית שבגללה החלטתי לכתוב כאן.. היא הדרדרות נוספת שחלה בשבועיים האחרונים בערך. היא באה לידי ביטוי בעיקר בזה שסבתא מתעוררת באמצע הלילה ומתחילה לצעוק בשמה של אימי. הרבה לילות לבנים עברו עליה כבר. סבתא אומרת שהיא לא מבינה איפה היא נמצאת, איפה השירותים ובכלל הרגשה של בלבול טוטאלי. באשר לשירותים.. לא ברור האם זה נובע מבעיה פיזיאולוגית או מבלבול של המצאות השירותים, אבל היא לפעמים "עושה" על הרצפה בבית.. אמא ניסתה לשים לה חיתול, אבל היא לרוב מורידה אותו (כי רוב הפעמים היא כן הולכת לשירותים) ולא ממש מבינה מה זה וזורקת את זה איפהשהו בבית אח"כ. אני בטוחה שזו לא בעיה שלנו בלבד.. ואולי למישהו יש כמה טיפים, בבקשה. ועוד התלבטות קטנה שצצה לי.. כולם כאן אומרים ששלב העזרה (בין אם מוסד או עוזרת בבית) הינו כמעט בלתי נמנע. כרגע יש לסבתא שלי 3 שעות יומיות מהביטוח הלאומי ובינתיים שהמרכז סגור יש מטפלת שבאה לכמה שעות.. אבל זה כל כך לא מספיק. אני מרגישה שאמא שלי נשחקת ואני חייבת להגן עליה. איך מעלים בפניה את עניין העזרה היותר רצינית? בהתחשב שעוזרת במשרה מלאה הינה בעיה כי אני לא בטוחה שהתנאים בבית מאפשרים זאת (אין חדר נוסף, כפי הנדרש, להבנתי).. האם זה בכלל מקומי לעלות את נושא המוסד הסיעודי (כרקע, סבתא שלי די מתפקדת, הולכת ומתקשרת לרוב ומזהה אותנו אבל צריכה השגחה של 24 שעות.. כפי שציינתי עכשיו גם בלילה..)? ורק כדי להבין במה זה כרוך.. איך מסדרים את זה? מה התנאים וכו'? אני מצטערת אם "שפכתי" פה יותר מידי, אבל זה נראה לי בהחלט כמו המקום המתאים להתייעץ ולמצוא אנשים עם כל כך הרבה משותף לי. ותודה רבה לכל הקוראים והמגיבים! זהו פורום מאוד חיוני לקרובים של החולים. תודה!
