בבקשה:
מדרש רבה בראשית, פרשת וישלח, פרשה עט, סעיף ז: ר' חייא רבה ור' שמעון בר ר' ור' שמעון בר חלפתא, שכחון מילין מן התרגום, ואתון להדא תגרא דערביא למלפיניה מן תמן, שמע קליה דאמר לחבריה: תלי הדין יהבא עלי. שמעון מיניה יהבא משוי, שנאמר (תהלים נה): השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. ועוד שמע קליה דערבי, דאמר לחבריה: מה את מכסה בי? והיה רוצה לומר: מה את מעסה בי? דכתיב (מלאכי ג): ועסותם רשעים כי יהיו אפר. ועוד שמעון שאמרה איתתא לחברתא: אתון סחיא. והיא השיבה: ואני שכולה גלמודא, גלמודא אנא, נדה. שוב שמע איתתא אחרת, אומרת: אשאיל לי מבנייך. ואמרה: שאילי לי מטאטיך, שנאמר (ישעיה יד): וטאטאתיה במטאטא השמד, נאם ה' צבאות. אתון מעוררה ללויתך (איוב ג): העתידים עורר לויתן, השאילי לי כסיתתך, אפיק הדה כסיתא למרעיא, במאה קשיטה. אמר רבי אבא בר כהנא: במאה אונקיות, במאה טלאים, במאה סלעים. אמר רבי סימון: קו"ף קמיליא, סמ"ך סלעים, טי"ת טריון. יו"ד, ה"א, מה עבדית הכא? ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: אלו חליות, ודייקניתא, שדרכן להנתן בנזמים. ומי כותב את האונה? אמר רבי ברכיה: יו"ד, ה"א, כותב את האונה. ומי מעיד על האונה? י"ה מעיד על האונה, הוא יו"ד ה"א של קשיטה, הה"ד (תהלים קכב): ששם עלו שבטים, שבטי יה עדות לישראל, להודות לשם ה'. י"ה מעיד עליהם, שהן בני אבותיהן, אף כאן העיד:
