"רצפט" לדוסטו: כל התורה על רגל אחת
קודם כל-ברןך בואך...
כשהלל הזקן התבקש לומר את כל התורה על רגל אחת, הוא הסתפק בשלול מילים:
ואהבת לרעך כמוך וזו כל התורה. גם בטנטרה... כדי לאהוב 'כמוך'-עליך קודם כל לאהוב את עצמך, ורק אז תוכל לאהוב את רעך... והטנטרה מובילה אותך אל עצמך-אל האהבה בתוכך... ולעצם שאלתך: כשאתה חי בדרך הטנטרית, אתה מתנתק מהמושגים הרגילים של 'סקס'. אין 'סקס' טנטרי... יש אהבה, יש תשוקה, יש כמיהה עזה, שבאים לידי ביטוי בעשיית אהבה אינסופית... ונכון הדבר, שלמתבונן מהצד קשה לראות את ההבדל הסמנטי-בסופו של יום נכנסים למיטה, ומתנים אהבים... אולם ההבדל נעוץ בסיפא של שאלתך: ..."ואיך גם בסוף נהנים"... וה"סוף"-היא מילת המפתח. הטנטרה מלמדת אותנו שאין סוף... ואם אין לך מטרה או יעד, אתה מתמסר ומתמכר ל
דרך, מבלי לנסות להגיע לסוף... ומוצא בדרך את ההנאה האינסופית שכולנו מדברים עליה... אחת הדרכים הבדוקות לשכוח מהסוף, ולהתמקד בחוויה העכשווית-בהווה, היא דרך הנשימה... ולמרות שזה על 'קצה המזלג', וכדי להשיג "מיומנות" נדרשים תרגולים ו/או לימוד מעמיק, ארשה לעצמי להסביר: נסה בתור שלב ראשון להתמקד בנשימתך. כשאתה מרגיש שכל חושיך מכווננים רק בכיוון אחד-לקראת כיבוש היעד-היזכר בנשימה. הקשב לה, ונסה להתרכז בקצב שלה, בפעימות שלה... נסה להתמקד במרווחים שבין השאיפות לנשיפות... "השתלט" על הנשימות, ודרכן תוכל לתפוס את ההגה גם על שאר המערכות בגופך... ונסה לשתף ברגע המיוחד הזה-נסו לנשום ביחד, לפעום ביחד, ותתחברו לרגע העכשווי הקסום... בלי סוף... אנחנו כאן, תמיד, אתך, בשבילך ובשבילנו... LIL