אולי תוכלו לעזור לי...

[EastGirl83]

אולי תוכלו לעזור לי...

אח שלי נפטר מלפני ארבעה חודשים בדיוק... להורים שלי מאוד קשה, הם מוגדרים כהורים שכולים בעלי הכרה ממשרד הביטחון... אמא שלי השתנתה המון! אני מבינה למה היא השתנתה (וגם לאור העובדה שאחי התאבד בגלל מחלה) והיא הפכה להיות יותר מדי רגשית... היא לא מוכנה ללכת לפסיכולוג.. והיא טוענת שהיא לא צריכה... אבל היא כן צריכה... אני בת 26, גרה בעיר אחרת ולומדת שם.. אמא שלי טוענת שהיא רוצה לראות אותי כל יום שישי, ואני קשה לי מאוד... לא מספיק שאני צריכה להתמודד עם החיים והלחץ מהלימודים, סידורים ובו זמנית להיות שפויה לאחר שאח שלי כבר לא נמצא איתי... אני מרגישה שהיא יותר מדי השתנתה ולא מוכנה להקשיב! וגם מכל דבר קטן עושה היסטריה ומתחילה לבכות!!!! פעם אחת, שלא הרגשתי טוב, אז היא התחילה לצעוק בטלפון, כאילו אני ילדה קטנה, "אני ואבא נחזיר אותך הביתה כדי שתאכלי כמו שצריך" (וזה היה לאחר שפשוט היה לי סוג של מיגרנה בגלל הלחץ של הלימודים והיא חשבה שזה אוכל) ואני הייתי צריכה שעות כדי להרגיע אותה והיא משגעת אותי... בזכותה (או בגללה) לא נכנסתי כבר כמה פעמים לשיעורים בגלל מה שהיא גרמה לי להרגיש מבחינה רגשית.. ועוד היא טוענת שאני צריכה להמשיך את החיים כרגיל! האחים שלי טוענים שהיא צריכה יותר תעסוקה.. ולא להיות המון בבית, למרות שמנסים רוב הזמן שלא תהיה לבד (כל הזמן המשפחה איתה) אז בגלל שהיא מבוגרת, חשבנו שאולי היא צריכה לעשות סוג של פעילות התנדבות כדי להעביר את הזמן עד הצהריים.. כי היא קמה מאוד מוקדם בבוקר.. ועד הצהריים בוכה... היום, יום שישי, ואני חוזרת הביתה לאחר שסוף שבוע שעבר הייתי גם.. אבל חוזרת מתוך תחושה שיש לי המון מה לעשות כאן בדירה ובאזור שלי, אבל צריכה לוותר על מנת לחזור... כאשר המתכונת הרגילה הייתה פעם בשבועיים לחזור הביתה לשישי-שבת.. העולם התהפך... אני באמת מנסה להבין אותה.. אבל האם זה אומר שאני צריכה לוותר על דברים שלי, חיים, חברים בשביל שהיא תקבל תמיכה לאחר שהיא לא מסכימה לקבל לפחות את הכלים כדי להתמודד עם האובדן? תמיכה היא תקבל מפה עד יומי האחרון... אבל היא גם צריכה ללכת לפסיכולוג שיתן לה את הכלים להתמודד עם זה בדיוק כפי שאני הולכת.. אני מרגישה כעס עליה, כעס על אחי... כאילו הוא חי נושם ובועט... כאילו אני עדיין אחותו הקטנה, ומתעצבנת עליו כאילו לא קיבלתי את מה שאני רוצה כי אני מפונקת.. אבל אני מנסה להבין וזה קשה לי מאוד...

 

[דליה ח]

מנסיוני כאחות שכולה...

אני כל כך מבינה אותך, כל מילה שלך מחזירה אותי אחורה ב 25 שנים. הייתי במקום שלך , כמעט בגילך, ועשיתי טעויות, שאת אולי תוכלי ללמוד מהם. בבת אחת הפכתי להורה של ההורים שלי. רק שבשונה ממך אני נשארתי בת יחידה להורי. ובכל זאת בדיעבד, הייתי צריכה לשים יותר גבולות. אני הייתי מטופלת בשלושה ילדים קטנים, וגם זה לא מנע מהורי לדרוש ממני להתייצב שם כאילו אין לי חיים משלי. אם הבנתי נכון, יש לך אחים. ובהחלט אפשר להתחלק בתשומת לב לאמא. גם בנים יכולים לעזור. לבוא לשבת קצת, לדבר להקשיב. גם אם אין סבלנות, אמא שמשקיעה בילדים, ראוי שבבוא השעה תקבל מכולם. ובכל זאת, את כבר מחוץ לבית, בונה לך חיים משלך, תמשיכי בחיים שלך בד בבד עם תשומת הלב לאמא. כשאני מסתכלת אחורה, אני חושבת שהיום הייתי מתנהגת אחרת. שמה יותר גבולות, ומשקיעה יותר בילדים. אני הייתי טוטאלית להורים. התנהגתי יותר מהבטן, ופחות מהראש. אי אפשר להכריח את אמא לקבל טיפול. אבל אולי קבוצה חברתית, מועדון נשים, או חוג מתאים, יוסיפו לה אוויר לנשימה. ואגב, ההורים שלי עדיין בחיים. אני כבר סבתא בעצמי, ואני עדיין מתמודדת עם החלוקה הקשה בין משפחתי האישית ובין הטיפול בהורי הקשישים. רק שעכשיו למדתי לתמרן, ובלי ייסורי מצפון.

 

[שרון123]

דליה כתבה הכל

דליה, כמה נורא, לא ידעתי שאת גם אחות שכולה. זה פשוט לא ייאמן

לדעתי תתחילי לאט לאט לרווח את הביקורים. תסבירי לה שבסופ"ש הקרוב את לא תוכלי להגיע כי יש לך דברים לעשות, אבל תקפצי לביקור ערב קודם, ואולי באמצע שבוע הבא. תתענייני בשלומם, תשוחחי איתם, והם ירגישו שאת איתם גם אם לא תגיעי לזמנים ארוכים. הכי חשוב, הכעס על הורייך ועל אחיך, הוא חלק חשוב בתהליך האבל. קבלי אותם באהבה, ואל תרגישי רע בגלל הכעס. זה טבעי.

 

[פנה קוטה]

שלום לך

רוצה לספר לך שההתנהגות של אמך היא טבעית לחלוטין. הורים שילדם מתאבד מתייסרים יום יום ושעה שעה בשאלת ה"למה" וההאשמה העצמית היא גדולה וקשה מנשוא. שלב הכעס הוא קשה במיוחד כי פה בחירת המוות היתה שלו בלבד. הוא החליט לשים קץ לחייו ולנו מסביב נראה כאילו הוא לא חשב עלינו כשהוא עשה זאת וזה ממש לא נכון. אני מספרת לך את זה מנקודת מבטי כאמא שבנה התאבד. לא מחלה, לא סימנים מקודמים אלא פתאום יום אחד החליט להפרד מהעולם כחודש וחצי לאחר סיום שרותו הצבאי כלוחם בגבעתי. עוד מעט 4 שנים ועדיין השאלות והתהיות מרחפות מעל. התאבדות זו משוואה עם נעלם שלא יפתר לעולם. אנחנו בחיפוש מתמיד אחר הסיבה על מנת להניח את דעתנו. כיום, אני מתנדבת בעמותת "בשביל החיים" עמותה שנותנת תמיכה לאנשים שיקיריהם התאבדו. אני מנחה קבוצות של הורים שילדם התאבד ואני מזמינה אותך להכנס לאתר או לפנות אלי במסר לקבל פרטים. אנחנו מסייעים גם בתור "עזרה ראשונה" ומוכנים לבוא ולשוחח ולהסביר כמה שאפשר את התהליך הקשה והמסובך שעוד יהיה מנת חלקם. אשמח לענות על כל שאלה .

 

[חוייה]

מזמינה אותך ושכמותך.../שבת אחים שכולים

אנו עורכים שבת בנושא: אחים שכולים מוזמנת להצטרף אשמח לדבר איתך ולצרף אותך למשפחת "נאוה" ארגון למען משפחות השכול חוי ארנפלד רכזת פרויקטים יזמות, הפרעות קשב וריכוz דוא"ל: [email protected] [email protected] נייד: 0526-065938 0526-609698 טל: 02-5790614 ארגון "נאוה"- ארגון סיוע לנפגעי טרור ומשפחות השכול אתר: www.navah.org.il