אולי תוכלו לעזור לי

[קונצרטינה]

אולי תוכלו לעזור לי

אדם כותב הודעה (או תגובה להודעה) באחד הפורומים באינטרנט בנושא טעון, אך הדברים שכתב הם מאוד ענייניים אך גם תקיפים (לר תוקפניים) כנים ואמיתיים באופן כזה שמראה שדרך מסויימת של אותה "קהילה" היא דרך שלא תורמת להם, אלא פוגעת במטרותיהם. במקום תגובה או דיון ענייניים, מקבל הכותב קיתון של בוץ מזוהם ומלוכלך מצד אחד המשתתפים. הכותב בהיותו אדם רגיש מאוד, חש שעליו לסלק ממנו את הפגיעה שאותו מגיב, הגיב שלא כדין ושלא לעניין (אחרת יצטרך לפסיכולוג). מתוך כאב הפגיעה השתמש הכותב באותו סגנון (המזוהם והמלוכלך) והטיח אותו בחזרה כלפי אותו מגיב שהגיב שלא לעניין ושלא כדין. אני רוצה את עצתכם איך מגיבים הכי טוב והכי נכון במצב דומה לזה שתיארתי. תגובה מתאימה שגם תביא להסרת הפגיעה הרגשית מהכותב שכתב לתומו, גם תהיה כנה, לא מתחנפת לא מתיפייפת וגם יהיה בה כדי להעמיד את המגיב שליכלך את קולמוסו שלא כדין, במקום הראוי לו. עזרתכם מאוד חשובה ויכולה לתרום מאוד.

 

[o n m y w a y]

עזרה ותרומה../images/Emo140.gif

ברגע שאדם בוחר, ברצונו אושלא ביכולתו או שלא... ברגע שהוא בוחר להגיב מתוך הפגיעות אין סיכוי שהאדם השני ישמע או שהראשון יובן. אי אפשר לקבל משהו ממישהו שזורק עלינו זבל, זה פשוט לא אפשרי. לכן הפתרון הוא כדלקמן: על האדם הנפגע, לעשות עבודה עם עצמו, לקחת פסק זמן, להניח לזאת לתת לעלבון לזרום בורידים... אחרי שזה מתבשל אני מבטיח שזה יותר קל לעיכול. עכשיו, על האדם להבין מדוע הוא נפגע? איזה חלק בתוכו אינו שלם? מדוע הוא מרגיש צורך בזמן שפוגעים בו, לפגוע חזרה הרי הוא יודע כמה זה כואב לא? ובכן כאן מגיע האמת הכואבת. מדוע זה אתה מאפשר לעצמיך לפגוע באחרים? מניין נובע צורך זה? שאלות קשות אך עיניניות, שמובילות למסקנות אישיות נדרשות על מנת להבין את המנגנון הפנימי שלי, סך הכל הסיטואציה עצמה אינה כלכך חשובה, מה שחשוב הוא העבודה הרוחנית שהאדם מוכן לעשות עם עצמו, לתקן את דרכיו לכבוש את יצריו, ופעול מתוך שיקול דעת. על האדם לשאול את עצמו מהי המטרה שלי? אם הוא רצה לעשות טוב כדבריו, מדוע הוא נסחף כעלה נידף ברוח הראשונה שצצה? מהו טוב בעיניו? מהו מקומו של אדם בהתערבות בחייו של מישהו אחר? אני מוצא את עצמי לועס תהליך רוחני בשביל מישהו אחר אז אני אעצור כאן, אני מניח שהתמונה כבר ברורה, על האדם להגיב מהמקום הכי טוב שקיים בתוכו ברגע נתון, וזהו עניין של כוונה...

 

[אשכר]

את נפגעת רק כשאת בוחרת להפגע

אותם מילים בדיוק "יפגעו" באדם אחד ולא באדם אחר. למה? כי האדם הראשון בוחר להפגע מהן, והשני לא בוחר בזאת. חזרתי לפורום שלך, ובדקי מדוע את בוחרת להפגע מדעות מסויימות. בד"כ התשובה "למה אני בוחר/ת להפגע" תמונה עמוק בהיסטוריה שלך, ולאיזה חינוך בחרת להשתייך. כן, בחרת בחינוך שלך. לדעתי, גם אם היו כופתים אותך באזיקים לכיסא בעודך ילדה, עדיין יכולת לבחור ללמוד משהו אחר ממה שאמרו לך, אבל בחרת דווקא להסכים לחינוך הזה. בררי עם עצמך מה בחינוך הזה לימד אותך להפגע.

 

[אשכר]

תיקון שגיאות כתיב:

במקום "חזרתי לפורום" --> צ"ל --> חזור/חזרי לפורום במקום "תמונה עמוק בהסטוריה שלך" --> צ"ל --> "טמונה עמוק בהסטוריה שלך"

 

[מיכל הררי]

לכתוב בישירות

בעצם הצגת מעין סיטואציה כזו: (1) מישהו רושם בנושא טעון בפורום מסוים (למשל...): "חברה, אתם לא פועלים נכון בעניין השימוש באנרגיית הדלק. תפסיקו להשתמש בדלק X" (2) ומישהו מגיב מתוך התגוננות: "יא דפוק, על מה אתה מדבר? אתה לא יודע על מה אתה מדבר" (3) ואז האדם שפתח את השרשור רושם: "אני לא יודע על מה אתה מדב?R אתה מטעה את האנשים וכו' וכו' בלה בלה" אז יש לי להגיד שני דברים - (א) אם הכותב שפתח את השרשור יודע שזה דבר רגיש, הוא יכול להתנסח יותר במתינות. לא מתוך פחד, אלא מתוך הבנה שאנשים מסוימים נוטים להתגונן. אם המטרה שלו שיקראו ויבינו, אז הודעה מתונה עשויה לעזור. (ב) במקום ההודעה בפורמט (3) שהוא פשוט יענה בענייניות. שיראה על מה הוא מגן שהוא עונה בכעס. על התדמית שלו אולי? שיענה ברוגע. ההיעלבות באה רק אם חלק בתוכנו מזדהה אם משהו שאמרו לנו.