אולי תחזרי לכתוב

[שירה כמים 1959]

אולי תחזרי לכתוב
ואז
אולי תגלי שוב (כמו פעם, את זוכרת?)
שלא רק שדים וקיקלופים
מתגוררים בנפשך הבוערת

 

[שירה כמים 1959]

יש שם סוס אחד בוהר, דוהר, רותח מזעם,
תקראי לו "אההמ.. אהמממ" עד שיעצור,
תמצאי לו עשב או דשא או קוביית סוכר כמו שסטפן הייתה,
תכחכחי בגרונך
האם אינך ג'נטלמן שבא מן הכפר לשכך סוסים סוערים?

 

[שירה כמים 1959]

מישהו בפינה, במרחק, באפלולית, את לא יודעת מי, שם פינת הרוגע שלך, אבל כל כך אפלולית, כל כך נסוגה אל עצמה, מתכנסת, כל כך לא שייכת, כל כך מרימה דגלים

 

[משוררת אמיצה]

שירה כמים, טוב שחזרת לכתוב כאן. יש לך כתיבה נוגעת.

 

[שירה כמים 1959]

שירה כמים, טוב שחזרת לכתוב כאן. יש לך כתיבה נוגעת.

המון תודה, אמיצה. ריגשת. חיממת. הייתי בשיתוק של מלחמה. ואת איך את?

 

[משוררת אמיצה]

המון תודה, אמיצה. ריגשת. חיממת. הייתי בשיתוק של מלחמה. ואת איך את?

היי, מצב לא ממש פשוט, עקב כל מיני דברים אישיים, בקושי נרדמת בלילות ,יש הרבה דאגות ומחשבות. המון תודה על ההתעניינות במצבי.

 

[שירה כמים 1959]

היי, מצב לא ממש פשוט, עקב כל מיני דברים אישיים, בקושי נרדמת בלילות ,יש הרבה דאגות ומחשבות. המון תודה על ההתעניינות במצבי.

אני ככ מבינה וגם מזדהה. רואה שאת גם לא ככ כותבת פה לאחרונה... אולי גם את תחזרי?...

 

[שירה כמים 1959]

ובית המשפט פוסק:
יותר מדי מאמץ, גיברת,
יותר מדי נואשות.

 

[שירה כמים 1959]

גם מבית הכנסת
היהודים זורקים אותך
אפר על פנייך ודם שחור כהה על בהונותייך
את זוחלת הלאה מקצה התהום
מחפשת בציפורנייך עשב, דשא, ניצת דובדבן,
מטפסת על גזעים,לא נחה, את גברתי, תמותי בועטת
וזה ברור לי כמו שברור לי אור השמש הרך בפניי, עכשיו,
18 בדצמבר 2024, האם מישהו יקרא את עדותך על הרגע המדויק הזה?

 

[שירה כמים 1959]

מה מה מה יש בך מה יש לך
תיזהרי מהרחוב תיזהרי מהמדרכות תיזהרי מבתי הקפה תיזהרי מהמכשפים
ועוד יותר תישמרי מהפיות שמעמידות פנים שהן לא עכברושים, תיזהרי,
הבומים עוד נוקשים על אוזנייך, הגשם מדברים שיבוא, מדברים מדברים, הרבה מילים
זוחלות מתפתלות כמו נחשים להכיש תישמרי אמרתי זאת אני חוה אמך א ילדתך זאת אני
שאינה זוכרת את שמותיה הרבים מכושפת מזדחלת בין מקרקעין שלעולם כבר לא יהיו שלה
וזה מילא
אבל
מה עם ההטבה
שמס הכנסה הבטיח של החיים
תגרשי מסתננים
התודעה שלך תשאירי אותה ריקה למהדרין
תשאירי אותה פצועה וריקה
חבולה ולא יודעת
ותני לה לזחול
עוד ועוד
הרחק מפי כל תהום
את יודעת

 

[שירה כמים 1959]

ההישגים שלך מאז שהעולם היטלטל
היטלטל ונשבר
ב7 באוקטובר
מה רבו הישגייך יפתי
כולם בתבונה קוממת
על הכול, הפלאת להישאר בחיים
את יושבת במרפסת יונקת את קרני השמש החרונות להיום
ונושמת
ממש נושמת

אתמול אפילו קנית לך טבעת ענק יפה ורודה
היא על אצבעך המרכזית שנעה כשאת מקלידה את המילים
וצמיד ורוד שקוף על פרק כף ידך הנעה

תמיד כף ידך נעה, מחפשת, על המקלדת,
ורגלך העייפה נכונה לבעיטה

 

[שירה כמים 1959]

אני צריכה זמן לעצמי
אני צריכה להחזיר לעצמי את הסמכות הפנימית
איך לומר את זה בשירית?
אולי
תסנני ג'ירפות שדוהרות לכיוונך במלתעות פעורות מתוכן מתחדדות שיניים חותכות.
ואולי תנסי בדיווחית, במעשית?
מחר אחרי העבודה תגררי את הכורסה לשמש ותשבי ותרבצי ותהגי

אולי אפילו תהני
תמתחי את בהונותייך
תביטי לעץ, תאזיני לציםורים
כל הדברים הרגילים שנוגעים ועושים

אולי אפילו תרחיקי לכת
תצאי לחצר, על הדשא המלאכותי שפרשו השכנים
תתהלכי בכפות רגליים יחפות
כמו מלכה

 

[משוררת אמיצה]

אני צריכה זמן לעצמי
אני צריכה להחזיר לעצמי את הסמכות הפנימית
איך לומר את זה בשירית?
אולי
תסנני ג'ירפות שדוהרות לכיוונך במלתעות פעורות מתוכן מתחדדות שיניים חותכות.
ואולי תנסי בדיווחית, במעשית?
מחר אחרי העבודה תגררי את הכורסה לשמש ותשבי ותרבצי ותהגי

אולי אפילו תהני
תמתחי את בהונותייך
תביטי לעץ, תאזיני לציםורים
כל הדברים הרגילים שנוגעים ועושים

אולי אפילו תרחיקי לכת
תצאי לחצר, על הדשא המלאכותי שפרשו השכנים
תתהלכי בכפות רגליים יחפות
כמו מלכה

כיף לך שיש לידך ג'ירפות שחפצות בקרבתך, אצלי יש ממלכה שלמה של חיות בדמיון, יתכן ואכתוב בקרוב סיפור עליהן. תהני מהישיבה בשמש.

 

[שירה כמים 1959]

כיף לך שיש לידך ג'ירפות שחפצות בקרבתך, אצלי יש ממלכה שלמה של חיות בדמיון, יתכן ואכתוב בקרוב סיפור עליהן. תהני מהישיבה בשמש.

היי. תודדה רבה יאללה, מחכים לממלכת החיות שלך

 

[משוררת אמיצה]

היי. תודדה רבה יאללה, מחכים לממלכת החיות שלך

יש התחלה של משהו, פרסמתי כאן.

 

[שירה כמים 1959]

יש התחלה של משהו, פרסמתי כאן.

יופי. ברכות. אראה

 

[שירה כמים 1959]

לאט לאט נדביק
גליק ועוד גליק
כל כך מדליק
נפזר עדשות על המודבק
נבהק ונצעק ונצחק
כשהדבק ייפרם
בנחת

 

[שירה כמים 1959]

טרוטת עיניים, מטושטשת, בודדה
כמו לב מצוייר במחברת של ג'וי
באדום ממולא צהוב כמו
הידיים שלה פרושות לעברי
כמו חיבוק פתאומי מפתיע
כמו לא לראות אותה בחצר
נבלעת עם ילדים אחרים
רוקדים או קופצים על חבלים
כמו מנסים להיות מאושרים
כולנו כולנו ילדים והורים ובודדים
שמתעוררים לפני הזמן נזכרים
בלבבות מצויירים צבעונייםן
במחברות של לפני שנים
כשהגשם לא יורד
ואין עוד ערך
למילים
ולא ללבבות המצויירים
ואיך שהגשם היה יורד
והריח של האדמה
את זוכרת

 

[שירה כמים 1959]

אמרת כואב
אמרתי הכול יתפוגג
תיכף הגשם יטפטף מילים
תיכף האדמה תעלה אדים של חיבוקים
אל תפחדי