אולי תחזרי לכתוב

[שירה כמים 1959]

אולי תחזרי לכתוב
ואז
אולי תגלי שוב (כמו פעם, את זוכרת?)
שלא רק שדים וקיקלופים
מתגוררים בנפשך הבוערת

 

[שירה כמים 1959]

יש שם סוס אחד בוהר, דוהר, רותח מזעם,
תקראי לו "אההמ.. אהמממ" עד שיעצור,
תמצאי לו עשב או דשא או קוביית סוכר כמו שסטפן הייתה,
תכחכחי בגרונך
האם אינך ג'נטלמן שבא מן הכפר לשכך סוסים סוערים?

 

[שירה כמים 1959]

מישהו בפינה, במרחק, באפלולית, את לא יודעת מי, שם פינת הרוגע שלך, אבל כל כך אפלולית, כל כך נסוגה אל עצמה, מתכנסת, כל כך לא שייכת, כל כך מרימה דגלים

 

[משוררת אמיצה]

שירה כמים, טוב שחזרת לכתוב כאן. יש לך כתיבה נוגעת.

 

[שירה כמים 1959]

שירה כמים, טוב שחזרת לכתוב כאן. יש לך כתיבה נוגעת.

המון תודה, אמיצה. ריגשת. חיממת. הייתי בשיתוק של מלחמה. ואת איך את?

 

[משוררת אמיצה]

המון תודה, אמיצה. ריגשת. חיממת. הייתי בשיתוק של מלחמה. ואת איך את?

היי, מצב לא ממש פשוט, עקב כל מיני דברים אישיים, בקושי נרדמת בלילות ,יש הרבה דאגות ומחשבות. המון תודה על ההתעניינות במצבי.

 

[שירה כמים 1959]

ובית המשפט פוסק:
יותר מדי מאמץ, גיברת,
יותר מדי נואשות.

 

[שירה כמים 1959]

גם מבית הכנסת
היהודים זורקים אותך
אפר על פנייך ודם שחור כהה על בהונותייך
את זוחלת הלאה מקצה התהום
מחפשת בציפורנייך עשב, דשא, ניצת דובדבן,
מטפסת על גזעים,לא נחה, את גברתי, תמותי בועטת
וזה ברור לי כמו שברור לי אור השמש הרך בפניי, עכשיו,
18 בדצמבר 2024, האם מישהו יקרא את עדותך על הרגע המדויק הזה?

 

[שירה כמים 1959]

מה מה מה יש בך מה יש לך
תיזהרי מהרחוב תיזהרי מהמדרכות תיזהרי מבתי הקפה תיזהרי מהמכשפים
ועוד יותר תישמרי מהפיות שמעמידות פנים שהן לא עכברושים, תיזהרי,
הבומים עוד נוקשים על אוזנייך, הגשם מדברים שיבוא, מדברים מדברים, הרבה מילים
זוחלות מתפתלות כמו נחשים להכיש תישמרי אמרתי זאת אני חוה אמך א ילדתך זאת אני
שאינה זוכרת את שמותיה הרבים מכושפת מזדחלת בין מקרקעין שלעולם כבר לא יהיו שלה
וזה מילא
אבל
מה עם ההטבה
שמס הכנסה הבטיח של החיים
תגרשי מסתננים
התודעה שלך תשאירי אותה ריקה למהדרין
תשאירי אותה פצועה וריקה
חבולה ולא יודעת
ותני לה לזחול
עוד ועוד
הרחק מפי כל תהום
את יודעת

 

[שירה כמים 1959]

ההישגים שלך מאז שהעולם היטלטל
היטלטל ונשבר
ב7 באוקטובר
מה רבו הישגייך יפתי
כולם בתבונה קוממת
על הכול, הפלאת להישאר בחיים
את יושבת במרפסת יונקת את קרני השמש החרונות להיום
ונושמת
ממש נושמת

אתמול אפילו קנית לך טבעת ענק יפה ורודה
היא על אצבעך המרכזית שנעה כשאת מקלידה את המילים
וצמיד ורוד שקוף על פרק כף ידך הנעה

תמיד כף ידך נעה, מחפשת, על המקלדת,
ורגלך העייפה נכונה לבעיטה