אומנות היוקשים

[empty nomad]

אומנות היוקשים

להלן חוויה חזקה ובונה שקשורה לאומנות היוקשים!! לפני מספר חודשים חזרתי מחו"ל לאחר שנסעתי לשם שתי מטרות עיקריות 1. כסף 2. השחזת אומנות היוקשים (לא מת על מתן תיאורים) נסעתי לי לקנדה למכור תמונות שמן (בידיעה שזה הולך להיות אתגר לא פשוט בשל היצמדותי למספר תכונות כמו מוסר ובעיקר חוסר ניסיון וזרימה בלמכור מוצר (שצריך להאמין בו מבלי להאמין) מה גם שאופי המכירה הוא קשה ביותר (הידפקות סיזיפית מדלת לדלת) והרבה התמודדויות עם "רודנים קטנים". בשורה התחתונה אני וחבר עשינו טיול מחוף לחוף עם רכב כאשר נדדנו כאוות נפשנו עוברים מעיירה לעיירה עובדים בסביבות השעתיים ביום בממוצע. השיא היה שעצר אותנו שוטר תוך כדי מכירה ולאחר דין ודברים עשיתי לו פרזנטציה ברחוב - היה מבסוט והלך. בהתחלת ההיתי מאוד מוצק, כבד , רגיש לתגובות הסביבה כאשר בסוף החוויה ההיתי כל כך נזיל וקל שזה פשוט היה תענוג צרוף. (ממש נהניתי לקבל טריקות בפרצוף). עד היום יש קבצן ברחבי טורונטו שנהנה ממתנת הרוח (4000$ ) אפשר לדבר המון בפורום אבל בסופו של דבר מה שגורם לשינויים רדיקלים באישיות ובמודעות נובע מחוויות רדיקליות. יום טוסט לכולם.

 

[ita101]

אפשר לומר ש

בגלל האינטנסיביות של החוויה (הרבה טריקות דלת וסירובים) למדת והכרחת את עצמך לחיות עם העובדות בשלום ולכן גם פיתחת גישה נכונה, חדשה ושונה? בגלל שזה היה המקצוע שלך לא לקחת את החוויה באופן אישי - זה היה "פלוס" שעזר לך ללמוד? מעניין איך זה היה מתקבל בחיים האישיים שלך אם היית נתקל בסירוב לפני אותה חוויה - אם היית מגיב בצורה שונה\ קשה\ מפתח רגשות שליליים על סמך אותו ניסיון שלילי ולכן נמנע מניסיונות חוזרים\ אחר. ואיך חוויה כזו תתקבל על ידך עכשיו - בצורה שונה\ דומה פחות או יותר.

 

[empty nomad]

בתשובה לשאלתך!!

כמו שכתבתי זה היה תהליך... לא היה לי שום נסיון במכירות. סביר להניח שלפני החוויה ההיתי מתייאש מאוד מהר. זוכר שבאחד הספרים (או יותר) דון חואן מסביר לקרלוס שאנחנו פועלים הכי טוב כאשר "גבנו לקיר"? אז כך זה בערך היה!!! ז"א אם לא ההיתי עובד לא ההיתי עושה כסף וללא כסף לא ההיתי אוכל - פשוטו כמשמעו . בתחילה ממש הכרחתי את עצמי(ההיתי מפונק ועצלן) אבל עם הזמן העניין תפס תאוצה ואנרגיה משל עצמו וממש נשאבתי לתוך האתגר ואפשר לומר שנהניתי מרובו . מה שהכי מדהים בחוייה הוא המשחק - אותה יציאה מעצמך (שלרוב אנו פשוט עצלים \ מרוכזים בעצמנו מכדי לעשות זאת) ועם הזמן והנסיון הדבר הופך לאומנות של ממש (והמרחק בין הכוונה שלך למכירה הולך ומתקצר) -שפה אני מקביל אותה לאומנות היוקשים. אני חושב שמה שדירבן אותי לעבודה זו הוא דווקא האתגר האישי והרצון הזה לשנות משהו בתוכי - הניסיון לכבוש את הרחמים העצמיים ואת "ההשפלה" כביכול ,ואפשר לומר שעשיתי זאת בהצלחה. לדעתי אם ההיתי חווה זאת עכשיו הדברים היו פחות או יותר דומים. והחוויות הפנימיות ו"אובדן האני" המכוון היו מתחזקים. זוהי בהחלט חוויה ואתגר שההיתי ממליץ לכל מי שעוסק בדרך הלוחמים.

 

[ita101]

נשמע נהדר

כנראה שבמצבי לחץ אנחנו באמת מסוגלים להרבה יותר. יצר ההישרדות שלנו מתעורר ומעיר אותנו. לדוגמא - איך זה שכשלפעמים נסעתי באוטובוס (במיוחד בתור חייל) והייתי נרדם כי הייתי כל כך עייף, למרות שידעתי שאני צריך לרדת עוד כמה תחנות. ואיכשהו הייתי מתעורר בזמן. או שיש לאנשים מנגנון שמעיר אותם בבוקר בשעה שהם רוצים לקום, כשהם באמת רוצים\ צריכים. אבל לפתח חוש ומיומנות כמו מכירה ושכנוע זה משהו אדיר. מעניין אם זה כבר הפך להיות חלק ממך ואם יש לזה השפעה על תחומים אחרים בחיים או על התדמית שלך בפני עצמך\ אחרים. ואם הדבר הזה הוא משהו שניתן "לאבד" אותו או שזה משהו שהוא כל כך מופנם כמו שינוי באמונה שחל באדם.