אומץ או כפיות טובה אגואיסטית
אני בחור חרדי בגיל 19 בשנתיים האחרונות אני עובר כמין שביעה כזאת מאורח החיים האקטואלי שלי נימאס ללמוד מה שגורם לא להשקיע מה שגורם שיותר קשה ללמוד (בעיקרון די נהנה ללמוד) מת לעזוב את הבית למסגרת צבאית או אחרת שום אידאולוגיה ציונית רק פשוט מסגרת שתקבל אותי איך שאני לכן הלכתי על הצבא ששם אכיר את העולם החילוני שעד היום היה מיסתורי כלפי את ההליכות ההומור הסיפוק בחיים וכו' משהו אחד מציק לי חוץ מפחדי החרטה כי כאמור זה לא נובע מכפירה או משנאה לדת אלא רק משובע וחוסר סיפוק שיתכן מאוד שהוא זמני אבל מבה שהכי מציק לי זה הכפיות טובה כלפי ההורים וכל הצער שיגרם להם מכל הסיפור אע"פ שלפעמים אני כל כך כועס על ההורים אבל אסור לשכוח שסך הכל הם בני אדם וגם להם מותר לטעות או לכעוס אבל יחסית לכל מה שהם עשו בשבילי והעובדה שהם מקבלים הרבה שיגעונות שלי איך שאני ותמיד תמיד יעמדו לצידי מקשה עלי את ההחלטה או שאולי אני סתם מגזים בכל אופן "זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה יגמר!"
אני בחור חרדי בגיל 19 בשנתיים האחרונות אני עובר כמין שביעה כזאת מאורח החיים האקטואלי שלי נימאס ללמוד מה שגורם לא להשקיע מה שגורם שיותר קשה ללמוד (בעיקרון די נהנה ללמוד) מת לעזוב את הבית למסגרת צבאית או אחרת שום אידאולוגיה ציונית רק פשוט מסגרת שתקבל אותי איך שאני לכן הלכתי על הצבא ששם אכיר את העולם החילוני שעד היום היה מיסתורי כלפי את ההליכות ההומור הסיפוק בחיים וכו' משהו אחד מציק לי חוץ מפחדי החרטה כי כאמור זה לא נובע מכפירה או משנאה לדת אלא רק משובע וחוסר סיפוק שיתכן מאוד שהוא זמני אבל מבה שהכי מציק לי זה הכפיות טובה כלפי ההורים וכל הצער שיגרם להם מכל הסיפור אע"פ שלפעמים אני כל כך כועס על ההורים אבל אסור לשכוח שסך הכל הם בני אדם וגם להם מותר לטעות או לכעוס אבל יחסית לכל מה שהם עשו בשבילי והעובדה שהם מקבלים הרבה שיגעונות שלי איך שאני ותמיד תמיד יעמדו לצידי מקשה עלי את ההחלטה או שאולי אני סתם מגזים בכל אופן "זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה יגמר!"
