שפירא מאיר
New member
"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי....."
כבר במחקר שלי על ההיסטוריה של מחוז תל אביב ("שוטרים מספרים" - 100 שנה למחוז תל אביב 1911-2011) הסתבר לי שאם חשבנו שחשבו בתחילת המאה העשרים על חלוציות רק, הרי בערים כמו בערים היו כבר בסוף המאה ה-19 זונות וגנבים ונוכלים ורמאים. בתל אביב בוודאי. והענין של דלתות בלי מפתחות (כשהייתי ילד זה היה ככה) לא תפס בתל אביב.
אז חשבנו שבין החלוצים אמנם היו אולי אהבה חופשית ולילות בגורן וימים של עשיה חלוצית, כל זה נכון, אבל היו שם גם דברים אחרים והמון.
במסגרת עידכוני המחקר לספר שלי: "רכבת-העמק - תחנות וסיפורים" (זה לא נגמר. כעת על המדף חמישה ספרים שאני צריך להוציא מהם סיפורים ומידע) השבוע עברתי את הסיפור ה-1000, ואפילו עסקתי בקצת רקע מחקרי על בית החולים "העמק" שהתחיל כאוהל חולים בעין חרוד והתפתח לבית חולים עוד לפני שעבר לעפולה. מה שהתפתח לידו ולא כל כך דיברו עליו מחמת עינא-בישא היה כמובן בית הקברות.
מכיוון שכל אדם הוא עולם שלם, ובבית הקברות החלוצי הזה על אחת כמה וכמה, החלטתי לקחת את שני הקברים הראשונים ולברר את הסיפור שלהם - נחמה אברונין בת 23 ואהרונצ'יק רוזין בן 24 נקברו ב-1923 ומשום מה לא כתוב שום סיפור איך ומה קרה.
בבדיקה יסודית, מסתבר שיש כאן סיפור עסיסי ומתוסבך על כל הסימנים עם המון דמויות מפורסמות, ועם פרחה שרלילית, אהבה מטורפת ורצח במסווה של התאבדות, בגידה ואכזבה, וגם מוטו שהוכיח שרבים מצעירי התקופה היו פוחזים.
אציג כמובן רק את התמצית שבתמצית.
זה מתחיל מכך שנחמה שגרה בנוה צדק הכירה את הסופר צבי שץ שהיה נשוי לרבקה יצקר (בית יצקר) ולהם בת רינה. זה כמובן לא הפריע לא לנחמה ולא לשץ לנהל חיי מין פרועים, שהואטו בגלל הגירוש של תל אביב ב-1917 אבל היחסים המשיכו כשנחמה מגיחה מידי פעם מצפת (מקום הגלות) ועושה דרך קשה וארוכה מצפת עד יפו רק כדי לבלות עם שץ, אבל זה נקטע ב-1921 כאשר הסופר שץ עם הסופר חיים ברנר וחבריהם נרצחים בפוגרום ערבי ביפו בבית יצקר שהיה מבודד בפרדסי אבו כביר (היום בית הנוער העובד בקרית שלום).
נחמה עוברת לעין חרוד ושם פוגשת את אריה אברמסון ממשפחת איכרים מיוחסת, הוא מסתנוור ממנה, הם מתחתנים ונולדת להם הבת גליליה (שחייה נדפקים ובהתבגרה היא מתחתנת עם קצין בריטי, מתגרשת וחיה ערירית עד מותה).
אברמסון שהוא ממקימי עדרי הכבשים, עולה למרעה בגליל העליון לתקופה ארוכה כאשר הוא מזניח את אשתו החרמנית בעין חרוד ("למטה").
נחמה לא מתמהמהת יותר מידי ומתיידדת עם אהרונצ'יק רוזין, שהיה חתיך ידוע שבנות נתנו לו את ליבן ולא רק... ומודיעה לבעלה אברמסון שהם לא נשואים יותר.
ועד מהרה נחמה מספרת לו שהיא שוב בהריון ולמעשה היא לא יודעת מי האבא, הוא נכנס ללחץ (לא מתאים לפרפר כמוהו להתחתן עם שרלילה) והוא מספר זאת לרבקה יצקר ביפו ושהוא רוצה לנתק את קשריו עם נחמה, ומשם דוהר על סוסו לעין חרוד.
בינתיים רוזין מתחבר לאיסצ'קה ושניהם הולכים לעסוק בדייג בכנרת כאשר איתם גם יפיפיה מהקרמצאים ציפורק'ה קלצ'קו שעוזרת להם לדוג (ככה קראו לזה אז...) שהיתה חובשת במקצועה והיתה מיודדת עם רוזין עוד מרוסיה.
רוזין חזר לעין חרוד וגם ציפורקה וחבריה מקבוצת מגדל (בין החברים גם אברהם שלונסקי ואשתו לוסי) עלו לעין חרוד, אבל שם גילו כי קבוצת ראש העין כבר הגיעה לפניהם, וגם רוזין כבר מצא לו את בין אנשי יפו את רחל ברכנפלד המכונה "רחל היפה" והפכו לזוג (בינתים...).
בינתיים נחמה הנטושה בהריון מתחננת במכתבים אין ספור לאברמסון שיחזור אליה להיות משפחה, אולם תגובתו היתה שהוא התחתן עם ליזה שרתוק (ונולדו להם בן זמרי ובת דליה) . ואז במקביל נחמה מציפה במכתבים גם את אברמסון וגם את רוזין.
ואז מגיע היום בו מבקשת נחמה מרוזין להביא לה אוכל מחדר האוכל כי היא חולה, ומכאן מספר גירסאות:
א. מספרים שהוא נכנס לאוהל מחזיק את המגש בשתי ידיו, ונחמה יורה בו באקדח ומתאבדת.
ב. שטורמן טוען שהן התאבדו ביחד.
ג. חברים מספרים שראו את אברמסון נכנס לאוהל אחרי רוזין, נשמעו שתי יריות והוא יצא החוצה, עלה על הסוס והסתלק, ומספר שנים שהה במכסיקו.
ד. כובסת שהיתה בנחל , ראתה את אברמסון רץ מכיוון האוהל לשיחים אל סוסו, עולה עליו ונעלם.
רק ב-1942 בהיותו גוסס מסרטן בבית הוריו בתל אביב, הודה שהוא שירה בשניים כדי שיעזבו אותו לנפשו.
נקודה נוספת שרציתי לקשר להתחלה, שקבוצות רבות בין הצעירים דגלו בדרך התנהגות שנקראה: "תיאוריית כוס התה".
התיאוריה הזו אומרת:
" אם אני צמא, אני שותה כוס תה. אם אני שוב צמא, אני שותה עוד כוס תה. השאלה אם אני מחוייב לאותה כוס תה או יכול להשתמש בכל פעם בכוס אחרת ? הרי כל מה שאני רוצה זה את התה ולא את הכוס..." (מזל שזה בלי ניקוד....)
אז, השוביניזם לא נולד אתמול.....
כבר במחקר שלי על ההיסטוריה של מחוז תל אביב ("שוטרים מספרים" - 100 שנה למחוז תל אביב 1911-2011) הסתבר לי שאם חשבנו שחשבו בתחילת המאה העשרים על חלוציות רק, הרי בערים כמו בערים היו כבר בסוף המאה ה-19 זונות וגנבים ונוכלים ורמאים. בתל אביב בוודאי. והענין של דלתות בלי מפתחות (כשהייתי ילד זה היה ככה) לא תפס בתל אביב.
אז חשבנו שבין החלוצים אמנם היו אולי אהבה חופשית ולילות בגורן וימים של עשיה חלוצית, כל זה נכון, אבל היו שם גם דברים אחרים והמון.
במסגרת עידכוני המחקר לספר שלי: "רכבת-העמק - תחנות וסיפורים" (זה לא נגמר. כעת על המדף חמישה ספרים שאני צריך להוציא מהם סיפורים ומידע) השבוע עברתי את הסיפור ה-1000, ואפילו עסקתי בקצת רקע מחקרי על בית החולים "העמק" שהתחיל כאוהל חולים בעין חרוד והתפתח לבית חולים עוד לפני שעבר לעפולה. מה שהתפתח לידו ולא כל כך דיברו עליו מחמת עינא-בישא היה כמובן בית הקברות.
מכיוון שכל אדם הוא עולם שלם, ובבית הקברות החלוצי הזה על אחת כמה וכמה, החלטתי לקחת את שני הקברים הראשונים ולברר את הסיפור שלהם - נחמה אברונין בת 23 ואהרונצ'יק רוזין בן 24 נקברו ב-1923 ומשום מה לא כתוב שום סיפור איך ומה קרה.
בבדיקה יסודית, מסתבר שיש כאן סיפור עסיסי ומתוסבך על כל הסימנים עם המון דמויות מפורסמות, ועם פרחה שרלילית, אהבה מטורפת ורצח במסווה של התאבדות, בגידה ואכזבה, וגם מוטו שהוכיח שרבים מצעירי התקופה היו פוחזים.
אציג כמובן רק את התמצית שבתמצית.
זה מתחיל מכך שנחמה שגרה בנוה צדק הכירה את הסופר צבי שץ שהיה נשוי לרבקה יצקר (בית יצקר) ולהם בת רינה. זה כמובן לא הפריע לא לנחמה ולא לשץ לנהל חיי מין פרועים, שהואטו בגלל הגירוש של תל אביב ב-1917 אבל היחסים המשיכו כשנחמה מגיחה מידי פעם מצפת (מקום הגלות) ועושה דרך קשה וארוכה מצפת עד יפו רק כדי לבלות עם שץ, אבל זה נקטע ב-1921 כאשר הסופר שץ עם הסופר חיים ברנר וחבריהם נרצחים בפוגרום ערבי ביפו בבית יצקר שהיה מבודד בפרדסי אבו כביר (היום בית הנוער העובד בקרית שלום).
נחמה עוברת לעין חרוד ושם פוגשת את אריה אברמסון ממשפחת איכרים מיוחסת, הוא מסתנוור ממנה, הם מתחתנים ונולדת להם הבת גליליה (שחייה נדפקים ובהתבגרה היא מתחתנת עם קצין בריטי, מתגרשת וחיה ערירית עד מותה).
אברמסון שהוא ממקימי עדרי הכבשים, עולה למרעה בגליל העליון לתקופה ארוכה כאשר הוא מזניח את אשתו החרמנית בעין חרוד ("למטה").
נחמה לא מתמהמהת יותר מידי ומתיידדת עם אהרונצ'יק רוזין, שהיה חתיך ידוע שבנות נתנו לו את ליבן ולא רק... ומודיעה לבעלה אברמסון שהם לא נשואים יותר.
ועד מהרה נחמה מספרת לו שהיא שוב בהריון ולמעשה היא לא יודעת מי האבא, הוא נכנס ללחץ (לא מתאים לפרפר כמוהו להתחתן עם שרלילה) והוא מספר זאת לרבקה יצקר ביפו ושהוא רוצה לנתק את קשריו עם נחמה, ומשם דוהר על סוסו לעין חרוד.
בינתיים רוזין מתחבר לאיסצ'קה ושניהם הולכים לעסוק בדייג בכנרת כאשר איתם גם יפיפיה מהקרמצאים ציפורק'ה קלצ'קו שעוזרת להם לדוג (ככה קראו לזה אז...) שהיתה חובשת במקצועה והיתה מיודדת עם רוזין עוד מרוסיה.
רוזין חזר לעין חרוד וגם ציפורקה וחבריה מקבוצת מגדל (בין החברים גם אברהם שלונסקי ואשתו לוסי) עלו לעין חרוד, אבל שם גילו כי קבוצת ראש העין כבר הגיעה לפניהם, וגם רוזין כבר מצא לו את בין אנשי יפו את רחל ברכנפלד המכונה "רחל היפה" והפכו לזוג (בינתים...).
בינתיים נחמה הנטושה בהריון מתחננת במכתבים אין ספור לאברמסון שיחזור אליה להיות משפחה, אולם תגובתו היתה שהוא התחתן עם ליזה שרתוק (ונולדו להם בן זמרי ובת דליה) . ואז במקביל נחמה מציפה במכתבים גם את אברמסון וגם את רוזין.
ואז מגיע היום בו מבקשת נחמה מרוזין להביא לה אוכל מחדר האוכל כי היא חולה, ומכאן מספר גירסאות:
א. מספרים שהוא נכנס לאוהל מחזיק את המגש בשתי ידיו, ונחמה יורה בו באקדח ומתאבדת.
ב. שטורמן טוען שהן התאבדו ביחד.
ג. חברים מספרים שראו את אברמסון נכנס לאוהל אחרי רוזין, נשמעו שתי יריות והוא יצא החוצה, עלה על הסוס והסתלק, ומספר שנים שהה במכסיקו.
ד. כובסת שהיתה בנחל , ראתה את אברמסון רץ מכיוון האוהל לשיחים אל סוסו, עולה עליו ונעלם.
רק ב-1942 בהיותו גוסס מסרטן בבית הוריו בתל אביב, הודה שהוא שירה בשניים כדי שיעזבו אותו לנפשו.
נקודה נוספת שרציתי לקשר להתחלה, שקבוצות רבות בין הצעירים דגלו בדרך התנהגות שנקראה: "תיאוריית כוס התה".
התיאוריה הזו אומרת:
" אם אני צמא, אני שותה כוס תה. אם אני שוב צמא, אני שותה עוד כוס תה. השאלה אם אני מחוייב לאותה כוס תה או יכול להשתמש בכל פעם בכוס אחרת ? הרי כל מה שאני רוצה זה את התה ולא את הכוס..." (מזל שזה בלי ניקוד....)
אז, השוביניזם לא נולד אתמול.....