אומרים ״לא״ לפעוט???

אומרים ״לא״ לפעוט???

אני מניחה שחלקכם נגעתם בנושא, מזווית כזו או אחרת,

הנני אמא לתינוק בן שנה וחצי, ולאחרונה נתקלתי בכל מיני אמרות לפיהן רצוי להימנע משימוש במילים ״לא״. ו״אסור״.

זה נכון? מדוע זה כך?
מישהו מכם יכול להפנות אותי למאמרים בנושא?
 
זה בדיוק מה שאני שואלת


 

katzeran

New member
נשמע לי מצוץ מהאצבע

אני לא מכיר שום מחקר על זה, וגם לא רואה איך אפשר לעשות מחקר על זה (לגדל קבוצת ילדים שלא ישמעו "לא" לעולם ואחרי כמה שנים לראות איך הם?)

ובכלל, האם אנחנו יכולים לגדל ילדים בלי "לא" ובלי "אסור"? איך הם ילמדו משהו? הרי בחברה שלנו אי אפשר להסתדר בלי "לא" ובלי "אסור", כי אסור לדחוף ידיים לבלנדר כשהוא פועל ואסור למשוך בשיער של החבר שלך וכשהילד רוצה את שקית הבמבה השלישית במקום ארוחת הערב ולא נגיד לו לא אז איך הוא ילמד גבולות?
 

doughnuts

New member
אבל זה לא "לא נכון" עד הסוף

כלומר, לדעתי דיי בטוח להגיד שברוב המקרים חיזוק חיובי יהיה עדיף על עונש . כלומר, עדיף שהילד ילמד לא לעשות משהו רע או לעשות משהו טוב בכדי לקבל משהו טוב (לא דווקא חיזוק פיזי, אלה זה יכול להיות גם חיזוק חברתי-רגשי או חיזוק עצמי). אבל אני בהחלט מסכים שלא זכור לי שהמילה "לא" או איסורים הגיוניים מהווים גורם סיכון לבריאות פסיכולוגית או התפתחות תקינה.
 

katzeran

New member
אבל לומר "לא" זה לא עונש

אם אני זוכר נכון מקורסי הלמידה שעשיתי, אז נכון - חיזוק חיובי יהיה עדיף על עונש ברוב המקרים. למעשה, חיזוק שלילי גם יהיה עדיף על עונש.

אבל אני לא חושב שלומר לילד "לא" או שאסור לעשות משהו זה עונש. זו לא ההגדרה האופרציונלית של עונש. לומר "לא" או "אסור" - *בהנחה שזה בא בקונטקסט מתאים שמסביר מה "כן" ומה "מותר" - זו הצבת גבולות.
 

doughnuts

New member
המושג "עונש" הוא מוגש בעייתי

כי יש לו משמעות מעבר להקשר המדעי ומשמעות זאת מתערבת בהגדרה האופרציונלית. בעקרון, עונש זה כל חיזוק עם negative valance שמגיע בעקבות ההתנהגות והוא מפחית את סבירות ההתרחשות שלה. כלומר, יש להבדיל בין עונש למשהו הנקרא לא-חיזוק (non-reward), המתרחש כאשר קיימת ציפייה לחיזוק חיובי והציפיה לא מתרחשת. לכן, מה שרציתי להגיד שאי-אפשר להגיד שהמילה "לא" היא תמיד עונש או אף פעם לא עונש. ברור שאפשר "להציב גבולות" בעזרת המילה לא, אלה שצריך לדעת לעשות את זה.
 
'לא' הוא לא עונש - 'לא' הוא כלל.

א. 'כן' או 'לא', מותר או אסור הם לא חיזוקים או עונשים, הם הגדרת הגבולות, בדיוק כמו הקירות במבוך. הם המציאות. החיזוק או העונש אמורים להיות התוצאה (ההגיונית ככל האפשר) של עמידה בגבולות.

כדאי להשתמש בשכל הישר והטוב כדי לעשות כך, שרוב הצבת הגבולות תהייה על דרך החיוב או ללא התנייה בפרס / איום בעונש, ובמידת האפשר, אם מציגים איסור (לא / אסור / אל)- להציע אלטרנטיבה חיובית.

לדוגמא:
ילדים, לא לקפוץ על הספה. אם אתם רוצים לקפוץ, אפשר על המיטה של אבא ואימא אבל על הספה בסלון אסור.

(אגב, בהמשך להודעה הקודמת שלי- אצלי בבית מותר לקפוץ על הספה בסלון
למה ? כי לא קריטי לי הגבול הזה. כותצאה, בקושי קופצים אצלנו על הספה, בעיקר כשבאים חברים שמתלהבים מהקטע...)

ותמיד תמיד חשוב לחזק ולפרגן, גם בלי שיהיה צורך בהצבת גבול - עדיפות עשר מחמאות ממוקדות על איום אחד בעונש.
דוגמא מהבוקר: איזה יופי שנעלתם סנדלים כשביקשתי, ממש כיף לי שאתם כאלה ילדים בוגרים. עכשיו מי רוצה לרוץ להזמין את המעלית ? (--> חיזוק על התנהגות חיובית ספציפית, התייחסות לרגש שזה מעורר כמודלינג של שפה רגשית ומתן 'פרס' מובלע שאומר 'עכשיו שעשינו את זה בכיף, אפשר להמשיך לעוד משהו כייפי שאני נותנת לכם לעשות כי אתם כאלה ילדים בוגרים').
 

doughnuts

New member
"בדיוק כמו הקירות במבוך" זה קצת שקר, לא?

זה שמשהו אסור, לא אומר שהוא בלתי אפשרי. זה שאסור לגנוב, למשל, ממש לא אומר שאין גנבים. לעומת זאת, כוח הכבידה זה הרגל שהרבה יותר קשה להפסיק אותו. נכון, ברור לי שצריך להתאים את ההתנהגות שלנו ואת השפה שלנו כך הילד או הילדה יוכלו להבין אותנו בצורה טובה, אבל זה לא אומר שאנחנו יכולים לשקר להם. ציפיות חברתיות הם ממש לא כמו קירות במבוך, אפילו לא ציפיות ההורים.
 
הם גבולות המציאות - והמציאות היא לא רק פיזית

אתה מתקטנן עם האנלוגיה כאן - יכולתי הרי לטעון שגם את קירות המבוך הנסיין יכול לשנות


בכל מקרה, לגבולות / חוקים / איסורים יש כל מיני רמות, שצריכים להיות מותאמים לגיל הילד. אין דין גבולות של גיל 1.5-2 כדין גבולות של גיל 5-6 כדין גבולות של גיל 15-16. ואין דין השיח סביב גבולות המתרחש בגיל 1.5-2 כדין השיח המתרחש בגיל 5-6 כדין השיח של גיל 15-16.

יש שלבים בהתפתחות הקוגנטיבית ושלבים בהתפתחות המוסרית וחינוך צריך להתאים ליכולות הילד גם באלה וגם באלה.

האם זה מקטין את חשיבותם של גבולות מסוימים ? או של גבולות בכלל ?

האם אני אגיד לילד בן 5 'מותר לגנוב אם אתה מוכן לקחת סיכון של בית-סוהר' או שאני אגיד 'בחברה שלנו אסור לגנוב ויש עונשים על זה, אבל יש אנשים שמכל מיני סיבות עושים את זה' ?

הרי ברור שמגיע גיל שבו ילד רואה שיש חוקים אחרים וציפיות אחרות בבתים שונים, הוא רואה אנשים וילדים שעוברים על החוק, והוא מתמודד עם מושגים מורכבים חדשים כמו 'בית סוהר' או 'מוות' או 'רצח'.

בן ה-6 שלי מאוד עסוק בלמה אנשים עוברים על חוקי התנועה או איך אבא של ל' נתן ל-ל' לחצות כביש בלי יד ולא בא שוטר לקחת אותו לבית-סוהר... ואני מסבירה.
הוא כבר מבין שהחוקים של אימא ואבא הם לא החוקים של משפחות אחרות - כלומר יחסיות ברמה האישית כבר קיימת, עכשיו הוא מתמודד עם יחסיות ברמה החברתית.

סבלנות
 

Optimistic Girl

New member
זה נלקח מ

ה'סוד' <הספרים והסרט>
שמגבילים את האדם מילדות במילים לא ואסור
למעשה אנשים אומרים את ה'לא' , הרבה יותר...
מאשר 'כן'.

וגם גם נלקח מNLP

אבל זה לא קשור,
שאסור לך להימנע מלהשתמש במילה הזאת!
אין שום מחקרים שאני מכירה על זה...


מאמרים בנושא- תחפשי ספרים על NLP
ו'הסוד'
 

doughnuts

New member
המחקר מראה אחרת

אחת הסיבות שעדיף להימנע מעונשים היא תגובת בריחה. כלומר, במקום ללמוד שיש להימנע מהתנהגות הגוררת עונש, האורגניזם לומד להימנע מהעונש ובכך משמר את ההתנהגות. לכן, אי-אפשר להגיד באופן חד-משמעי שהמילה "לא" או איסורים באופן כללי מגבילים את האדם. בנוסף, אני רוצה להזכיר ש-NLP זאת גישה פסאדו-מדעית.
 
בלי מחקרים, רק מתוך תפיסת עולם אישית אפשר?

[ראיתי ששאלת בעוד מקומות, אז מקווה שעמדה של מתמחה בפסיכולוגיה קלינית מקובלת כעמדה חצי מקצועית, גם אם אין לי מאמרים וכיוצב']

מצד אחד - חשוב להציב גבולות (=להגיד לא או אסור), חיוני להציב גבולות ואי-הצבת גבולות היא לא חינוכית ולא טיפולית.

מצד שני, וכאן אני אולי מציגה עמדה קצת שונה ממה שכתבו לך במקומות אחרים, אי-אפשר לבלות את כל היום בלהגיד לא, ולכן כגישה שלי, אישית ומקצועית, אני משתדלת שהגבולות שאני מציבה יהיו מעטים אבל ברורים.

למה ?
קודם כל, כי מצב בו ילד גדל כאשר כל הזמן אומרים לו 'לא' ו'אסור' מערער את תחושות האוטונומיה, המסוגלות והביטחון העצמי. ילד צריך, באופן הדרגתי כמובן, להיות יותר ויותר עצמאי ויותר ויותר לקבל החלטות על חייו - מה הוא אוכל, מה הוא לובש, של מי הוא חבר, על מה הוא כועס והאם הוא אוהב את אימא או לא. ממצב של תלות מוחלטת בהורה בגיל ינקות, הגילאים שהבן שלך מתקרב אליהם הם תחילת העצמאות הרגשית - לבחור צעצוע, להתעקש לאכול לבד, ווטאבר.
חשוב לי להדגיש, זה לא אומר לחיות בלי גבולות. זה רק אומר שבכל גיל, חשוב שבצד הגבולות גם יהיו בהתאמה מרחבים בהם הילד עצמאי וההורה 'לא מחליט עליו'.

לפני כמה שבועות הגדול שלי (דקה ל-6) הודיע, שלהיות ילד הרבה יותר טוב מלהיות מבוגר. למה, שאלתי ? והוא הסביר לי שהוא מחליט על הרבה יותר דברים ממני. אני מחליטה רק על נושאים של בריאות, בטיחות ונימוס (ככה הגדרנו את זה בבית), והוא מחליט על כל השאר.


במציאות, כמובן, אני מחליטה על הרבה יותר- אבל החווייה של הילד שלי היא שהוא יכול לקבל אינספור החלטות על חייו, וזו חווייה חשובה.

מעבר לזה, וברמה המאוד מאוד פרקטית, גבולות הם משהו שאני אמורה לאכוף. איסורים הם משהו שהוא באמת אסור. אם אני לא עומדת בגבולות שאני מציבה, אם האיסורים שלי לא באמת אסורים- למילה שלי כאם אין משמעות והסמכות שלי מתערערת. ולכן, ברמה הפרקטית, אינספור 'לא' ו'אסור' הם מתכון די בטוח למצב שבו לא עומדים בהם, או כי הם לא באמת גבול מבחינתי, או כי אני פשוט אהיה מותשת והאווירה בבית תהיה נוראית כי כל הזמן אני אעבוד כשוטרת.

אז מה ניסיתי להגיד ?
חשוב להגיד 'לא' ו'אסור', גם חינוכית ורגשית וגם כדי להגן על הילד.
ובאותה המידה חשוב לא 'לבזבז' אותם, לבחור איפה ההורים מציבים את הגבולות החשובים להם ואת הקווים האדומים שלהם - לעמוד בהם מחד, ומאידך, בכל שאר הזמן לתת לילד מרחבי פעולה ואוטונומיה הולכים וגדלים.

שיהיה רק באושר
 
למעלה