כוונים כלליים ....
VMware - מאפשר להריץ עשרות מחשבים וירטואליים על אותו מחשב, כשכל אחד מהם בקונפיגורציה שונה (דיסק שונה, מערכת הפעלה שונה, וכו'). מאפשר גם "להקפיא" את המחשב ולהמשיך אחר כך (לדוגמא, אם נתגלה באג, אפשר להקפיא את המחשב הוירטואלי לקובץ, ולהעביר למפתחים שיוכלו להסתכל עליו "חי). אפשר לקבע את הדיסק הוירטואלי כך שבכל Reboot הוא יחזור בדיוק לאותו מצב (שימושי מאוד ל- QA של התקנות למיניהן). VMWare רץ רק על x86. במערכות אחרות צריך להתעמל יותר, אבל בדרך כלל יש פתרון מאותו סוג - הבנתי ש- MacOnLinux מסוגל, עם קצת מאמץ, לתת פתרון דומה עבור Mac. פרויקט QEMU קרוב לאפשר את זה מכל פלטפורמה לכל פלטפורמה (לדוגמא, להריץ 3 SPARC ועוד 3 x86 על PPC אחד), אבל הוא עדיין לא בשל, וגם כשיהיה בשל, יהיה מחיר כבד בביצועים לגמישות הזאת. גם כשיש הרבה מחשבים, אין צורך בהרבה מסכים - שימוש ב- Remote Desktop (על XP ו/או Windows 2000 Server), ב- XWindows (על Unix) ו/או ב- VNC (על כל דבר שזז, כולל טוסטרים!) מאפשר שליטה מרחוק על המחשב דרך הרשת. למי שצריך לסמלץ קונפיגורציית רשת מסובכת (רוחב פס מוגבל, שגיאות, וכו'), מומלץ להכיר Linux ואת מערכת הרשת שלה NetFilter, שמאפשרת (עם מאמץ - אבל לפחות מאפשרת) לבנות כל טופולגית רשת מטורפת בתוך מכונה אחת, עם כמה Latency, שגיאות ומגבלות שרוצים.
