אוףףף... אנחנו דיי בהתחלה וכבר קשה
אני לא יודעת בדיוק באיזה שלב של המחלה אמי נמצאת אני רק יודעת שלא מזמן התחלנו לראות זאת ממש. את כל הסימנים הרגילים: האשמה בגניבות את כל בני הבית, איבוד חפצים כל שתיים וחצי שניות. התקשרה פעם אחת לאחי ואמרה לו שההורים שלה עושים עליה חרם ולא עונים לה לטלפונים( בזמן שההורים שלה נפטרו מזמן). אף פעם לא יודעת איזה יום היום ובכיפור מכינה לאבא רשימת קניות לפסח.שלשום לקחנו אותה לעשות סי.טי . אני מנסה להסביר לה כל הדרך לשם שאנחנו הולכים לעשות את הסי.טי ומדברת איתה בצורה עקיפה ונדמה שהיא מוכנה לעשות ומשתפת פעולה. ושנכנסנו לחדר ההמתנה והרופאה קראה בשמה היא אמרה בפלאה ובכעס (יש לציין)מה אני? מה פתאום אני?! והתחילה להתעצבן קשות על אבא שלי שהוא מרמה אותה כל הזמן ומשקר לה ורוצה לספר לכולם שיש לה אלצהיימר ומנסה לעשות אותה משוגעת וסנילית... ואז נכנסה ( מנימוס נדמה לי) לחדר הבדיקה ובחזור התעצבנה בלי די ולא הייתה מוכנה להסתכל לכיוון אבא שלי כלל.בקיצור, נורא קשה לי למרות שהסובל הגדול הוא אבא שלי בן ה70 עם נפש כמו של בן20 . והכי מצחיק זה שלפעמים שאני מגיעה לביקור היא מדברת ממש לעניין (עד גבול מסוים). ויום אחר מתנהגת בצורה שונה. אני לא מאמינה נצליח לתת לה תרופות לעכב מעט את המחלה הארורה הזאת כי היא עקשנית. מה עושים??????
אני לא יודעת בדיוק באיזה שלב של המחלה אמי נמצאת אני רק יודעת שלא מזמן התחלנו לראות זאת ממש. את כל הסימנים הרגילים: האשמה בגניבות את כל בני הבית, איבוד חפצים כל שתיים וחצי שניות. התקשרה פעם אחת לאחי ואמרה לו שההורים שלה עושים עליה חרם ולא עונים לה לטלפונים( בזמן שההורים שלה נפטרו מזמן). אף פעם לא יודעת איזה יום היום ובכיפור מכינה לאבא רשימת קניות לפסח.שלשום לקחנו אותה לעשות סי.טי . אני מנסה להסביר לה כל הדרך לשם שאנחנו הולכים לעשות את הסי.טי ומדברת איתה בצורה עקיפה ונדמה שהיא מוכנה לעשות ומשתפת פעולה. ושנכנסנו לחדר ההמתנה והרופאה קראה בשמה היא אמרה בפלאה ובכעס (יש לציין)מה אני? מה פתאום אני?! והתחילה להתעצבן קשות על אבא שלי שהוא מרמה אותה כל הזמן ומשקר לה ורוצה לספר לכולם שיש לה אלצהיימר ומנסה לעשות אותה משוגעת וסנילית... ואז נכנסה ( מנימוס נדמה לי) לחדר הבדיקה ובחזור התעצבנה בלי די ולא הייתה מוכנה להסתכל לכיוון אבא שלי כלל.בקיצור, נורא קשה לי למרות שהסובל הגדול הוא אבא שלי בן ה70 עם נפש כמו של בן20 . והכי מצחיק זה שלפעמים שאני מגיעה לביקור היא מדברת ממש לעניין (עד גבול מסוים). ויום אחר מתנהגת בצורה שונה. אני לא מאמינה נצליח לתת לה תרופות לעכב מעט את המחלה הארורה הזאת כי היא עקשנית. מה עושים??????