אוףףף.........

[(~?~)אמא אוהבת(*!*)]

אוףףף.........

השנה הראשונה בלי סבתא ברטה שלנו.. בעוד מספר שבועות (תחילת החודש הבא) חוגגים אנו שמחה ועצב, חוגגים לילדי יום הולדת 3 עד 120 אמן!! להבדיל אלפי הבדלות ביום זה יש אזכרה גם לסבתא ברטה שלנו. כבר שנה היא לא כאן. וילדי לא עובר יום אצלו מבלי לשאול איפה סבתא ומתי היא תבוא לבקר. אני הסברתי לו שסבתא גדולה (אני הנכדה הוא הנין ה-25 שלה) לא תבוא יותר. כי הייתי חייבת לספר חצי אמת. סיפרתי שהיא הלכה לגן עדן. שם גם סבא (אבא שלי)ז``ל וסבתא (חמותי)ז``ל שלא הספיק להכיר. הוא שאל מה זה גן עדן? אני אמרתי מקום שיש בו רק מלאכים ואנשים טובים כמו סבתא, וסבא, וסבתא ברטה, ו2 אחים של אמא, וחבר שלך שלא הספיק לגדול. (במותו היה בן 5). אולי הוא הבין מה זה גן עדן....לא בטוחה. אבל הוא זוכר שסבתא הבטיחה לו ביום ההולדת רכבת גדולה. אחותי קנתה לו רכבת נתתי לו ואמרתי זה המתנה שסבתא הבטיחה לך. אבל הוא לא טיפש. הוא שאל שאלה שקרעה לי את הלב, אמא, אמרת שסבתא לא יכולה לחזור יותר ועכשיו היא יכולה לשלוח לי מתנה? אני שתקתי! לא ידעתי האם לענות או יותר טוב לשתוק הדבר הכי בריא! ואז בדמעות עניתי לו, ילדי לפני שסבתא עלתה לשמיים היא נתנה לאמא כסף ואמא קנתה לך...אולי הוא האמין אני לא יודעת... במלאת שנה לזכרה, אני מתלבטת האם לקחת אותו או עדיף שלא. אולי להסביר לו שידע מה זה האבן הזאת אשר מתחת לאבן ישנה בשקט ובשלווה הסבתא שאנחנו מאוד אוהבים ומאוד מתגעגעים. כל מקום, כל דבר, מזכיר לנו אותה. היא תמיד בליבנו. עכשיו, אחריי שנה, הגיעה הזמן לקבל את הירושה, הבן שלי קיבל מתנה ממנה, לא רכבת אומנם, אבל משהו יותר גדול מתנה לכל החיים, הוא קיבל את הבית שלה. בצוואה כתוב: ואת ביתי אני מורישה ל..... הבן של נכדתי....... שתמיד כיבדה אותי נתנה לי אהבה, שמחה, ואושר. הנכדה שאני מאוד אוהבת. שהייתה איתי ביום ובלילה בשמחה, בכאב, ובעצב, במיוחד בימים קשים. דאגה לי ולא החסירה ממני כלום. אני חושבת שאני עושה מעשה נכון, אני לא נוגעת בכלום מהבית. אני משאירה אותו ככה איך שהוא, כמו מוזיאון שילדי בעזרת השם יהיה גדול הוא יחליט מה לעשות איתו. לא הזזנו כלום מהבית עד היום כלום!! כואב וקשה להכנס ולראות שהיא איננה, שהבית ריק, לא נכנסתי לשם מיום מותה. הבגדים האחרונים שהיו על גופה נשארו במקלחת על הכסא מונחים להם בנחת... היא נפטרה במוות יפה, היא התקלחה ביום שבת בצהריים היה לה חם נישכבה על הרצפה עירומה כביום היולדה וזהו. נתנה את נשמתה לבורא. אשה שלא עשתה רע לאף אחד, אשה אשר שכלה את בנייה ובנותייה ובעלה חלקם בשואה. ניצולת שואה, גיבורה אמיתית, אשה בריאה, באשה כזאת אני מקנאה. לכל מי שקורא את ההודעה. אני יודעת שזה אולי לא המקום. אבל הייתי רוצה בכל זאת לקבל עצה האם לקחת את ילדי למקום ההוא שאני לא יכולה להגיד שמו למקום שכל האנשים הטובים ישנים בו....בית ה..... מצטערת אני לא מסוגלת להגיד את המילה הזאת. לקחת או לא לקחת????????. תודה לכל מי שקרא את ההודעה שלי. למי שלא מקובל עליו/ה מה שכתבתי אני מצטערת. ממני אמא אוהבת..... 8-(

 

[מיה30]

לא מזמן.....

הנושא הזה עלה פה והדיעות היו חלוקות לכאן ולכאן אז..... אם יש לך כוח לדפדף קצת בין דפי הפורום בטוח תמצאי את דיעותינו על הנושא מיה30 {מנסה לעזור...טיפה}

 

[מאי ח]

ביקור בבית קברות

ברור שסבתא ז``ל דמות מאד חשובה ודומיננטית במשפחה. הייתי לוקחת את הילד אל הקבר, אבל לא ביום האזכרה. כלומר, לחסוך ממנו את ההתקהלות, הפגנת הרגשות והבכי, וזאת על מנת שיהיה פנוי לעצמו, לאיך שהוא מרגיש ולהסברים שלך. אם את עדיין לא התגברת על המוות, אולי כדאי לדחות את הביקור עם הילד, לזמן שבו תהיי רגועה יותר. מניסיון, אני יודעת שדווקא לקראת יום השנה, אנו נעשים יותר רגשניים ורגישים. בהצלחה

 

[meira]

It`s not from my experiance...

A good friend of mine lost her husband when she was 8 month pregnant with their doughtier. In the first years, the child didn`t ask anything, but his pictures were part of her life. When she start to ask questions close to ``yom hashana`` my friend explained, as much as she could (I can`t remember now how) and ask her if she wants to go. She took her to the grave one day before the ``azkara`` so the child asked all the questions that she could, especially things that are important for children. The child asked to come also to the ``azkara`` but than she was ready (kind of…) for what to expect. I`m not sure I helped….

 

[אמיר.]

שורה תחתונה - לא לבית קברות.

סבתא של רעיתי נפטרה לפני שנתיים וקצת. היא היתה אישה דגולה באמת וצדיקה. קראנו על שמה את בננו הרביעי (בשינוי ההטיה של השם כמובן). תמונתה אצלנו על הקיר. הגדולים הכירו אותה הם מבינים שיש מקום שאליו הולכים אחר המוות (בלי מלאכים רק הנשמות) אולי קל יותר למאמינים. ------------- אבל לבית קברות ? מה יש לחפש שם ? אני בקושי מבין מבוגרים שהולכים לשם. מה ילד צריך להסתובב בין מצבות השיש לראות בכי וצער במרוכז ? זה מה שהוא אמור לזכור מסבתא רבה שלו ? תחשבי על זה... -------------- ולהבדיל עיצה פרקטית... למה לא תשכירו את הדירה ובכסף תקנו לילד דברים ככה הוא יקבל כל הזמן מתנות מסבתא וכשיגדל יבין לאט לאט את גודל האהבה שסבתו רכשה לו. -------------- שלא תדעו צער.

 

[גברת תפוזייי]

לאמא האוהבת היקרה

נאנחתי מכל הלב כשסיימתי לקרוא את מה שכתבת..אהבתי!! אני חושבת שעדיף לא לקחת אותו למקום ההוא...החיים ,את יודעת, מלאים ברגעים קשים,נראה לי שעל הילדים צריך לגונן בנושא הזה..לספר אבל לא ממש,אהבתי את מה שסיפרת לו,במיוחד לגבי יום ההולדת...אפשר להגיד לו שבחלום או בדמיון היא נמצאת...אותי זה ליווה שנים...תלכו למקום ההוא בלעדיו,ספרי לו איך היה,תחגגו את יום ההולדת ושיהיה במזל טוב