אוף! אוף אוף אוף אוף!
זאת פריקה של הרבה אבל הרבה עצבים, לכל הפטריוטים והמורעלים למיניהם אולי עדיף שלא תקראו :| זייייייייייייייייייייייייייייייין זיייייייייייייייייייייייייייייין על המדינה הזאת שימותו כולם! כווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווולם! זין על הכנסת המסריחה הזאת על המיקום המסריח של המקום הזה זין על השכנים הנפלאים של א"י זין על מזג האוויר זין על הפיגועים התאונות והמוות למה? למה אני חיה פה? למה לא סיימתי את זה מזמן כשהייתי אומללה לפני כמה שנים? למה? למה יצאתי מהתקופה שאני והחברה הכי טובה שלי הפסקנו להיות חברות, למה יצאתי מהדכאונות שיצאו לי אז והשגתי חברים טובים פי אלף? למה עשיתי את זה?! לא היה יותר קל לסיים עם הכל וזהו? בשבילי חברים הם יותר חשובים מהמשפחה, זין על המשפחה הם לא עוזרים לי בכלום, אבל בשביל החברים שלי אני אמות, אני אעשה הכל. אז מי צה"ל חושב שהוא שהוא יכול ככה לפרק אותנו? ככה להרוס לי את החיים? ככה לקחת לי את החברה הכי הכי הכי הכי טובה שהייתה לי אי פעם בחיים, לקחת אותה לחור נידח ולתת לי לראות אותה פעם בשבוע, אם המפקדת הכלבה תיתן לה לצאת. למה? מה עשיתי? אתמול מאיה התקשרה אליי מהטירונות, כ"כ שמחתי לשמוע את הרינגטון שמבשר שאך ורק היא מתקשרת כמעט הפלתי את הטלפון, צעקתי הלו לתוך השפורפרת בשמחה. מאיה היא הכי קרבית שיש, הכי הכי הכי, היא חיכתה לצבא היא רצתה אותו יותר מכולנו והיא היתה הכי מוכנה אליו-מבחינה נפשית וגופנית. אז למה אני צריכה לשמוע מהצד השני של הקו את החברה הכי טובה שלי על סף עילפון? על סף בכי? בדיכאון? לצבא לא אכפת? לא אכפת ממנה? לא אכפת ממני? היא אמרה שנורא לה שם, אמרו לה שהפקיד שלה לא קרבי אבל הוא כן, היא קטנה כזאת ויפה ונתנו לה בגדים של חייל שגדולים עליה, ומגפיים צבאיות גדולות ומגעילות, היא ישנה שם באיזה אוהל אחרי שטירטרו אותן מלא, היא אמרה בדמעות שהיא לא יכולה להזיז שריר ואין לה מושג איך היא תשרוד חודש. והטירונות אתמול התחילה רק ב6 בערב, מה יהיה היום כשזה יהיה מ6 בבוקר? כל הלילה בכיתי, כשדיברתי איתה ניסיתי להעמיד פנים שהכל בסדר, הדבר האחרון שרציתי לעשות הוא להראות לה שרע לי, כי אז יהיה לה יותר רע. אבל כל הלילה לא יכולתי לישון, לא הפסקתי לבכות והרגשתי שפשוט לא כדאי לי לחיות בעולם שבו עושים ככה לחברים שלי, פשוט לא. גם דיברתי עם חבר שלה אחרי שדיברתי איתה, הוא גם ידיד מאוד טוב שלי, והוא עכשיו פשוט הרוס. למה?????????????????????????????????????????? למה ישראל המדינה היחידה בעולם שמרשה לעצמה להתעלל ככה באנשים ולמה לעזאזל אני פה? עד שכ"כ שמחתי שקיבלתי תפקיד כלשהוא בצבא המזויין הזה שאני באמת רוצה, אני לא רוצה ללכת, אני פשוט לא רוצה ללכת ושוב הסיפור שלי נגד הצבא מתחיל ואני לא יודעת מה לעשות, פשוט לא יודעת מה לעשות.
זאת פריקה של הרבה אבל הרבה עצבים, לכל הפטריוטים והמורעלים למיניהם אולי עדיף שלא תקראו :| זייייייייייייייייייייייייייייייין זיייייייייייייייייייייייייייייין על המדינה הזאת שימותו כולם! כווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווולם! זין על הכנסת המסריחה הזאת על המיקום המסריח של המקום הזה זין על השכנים הנפלאים של א"י זין על מזג האוויר זין על הפיגועים התאונות והמוות למה? למה אני חיה פה? למה לא סיימתי את זה מזמן כשהייתי אומללה לפני כמה שנים? למה? למה יצאתי מהתקופה שאני והחברה הכי טובה שלי הפסקנו להיות חברות, למה יצאתי מהדכאונות שיצאו לי אז והשגתי חברים טובים פי אלף? למה עשיתי את זה?! לא היה יותר קל לסיים עם הכל וזהו? בשבילי חברים הם יותר חשובים מהמשפחה, זין על המשפחה הם לא עוזרים לי בכלום, אבל בשביל החברים שלי אני אמות, אני אעשה הכל. אז מי צה"ל חושב שהוא שהוא יכול ככה לפרק אותנו? ככה להרוס לי את החיים? ככה לקחת לי את החברה הכי הכי הכי הכי טובה שהייתה לי אי פעם בחיים, לקחת אותה לחור נידח ולתת לי לראות אותה פעם בשבוע, אם המפקדת הכלבה תיתן לה לצאת. למה? מה עשיתי? אתמול מאיה התקשרה אליי מהטירונות, כ"כ שמחתי לשמוע את הרינגטון שמבשר שאך ורק היא מתקשרת כמעט הפלתי את הטלפון, צעקתי הלו לתוך השפורפרת בשמחה. מאיה היא הכי קרבית שיש, הכי הכי הכי, היא חיכתה לצבא היא רצתה אותו יותר מכולנו והיא היתה הכי מוכנה אליו-מבחינה נפשית וגופנית. אז למה אני צריכה לשמוע מהצד השני של הקו את החברה הכי טובה שלי על סף עילפון? על סף בכי? בדיכאון? לצבא לא אכפת? לא אכפת ממנה? לא אכפת ממני? היא אמרה שנורא לה שם, אמרו לה שהפקיד שלה לא קרבי אבל הוא כן, היא קטנה כזאת ויפה ונתנו לה בגדים של חייל שגדולים עליה, ומגפיים צבאיות גדולות ומגעילות, היא ישנה שם באיזה אוהל אחרי שטירטרו אותן מלא, היא אמרה בדמעות שהיא לא יכולה להזיז שריר ואין לה מושג איך היא תשרוד חודש. והטירונות אתמול התחילה רק ב6 בערב, מה יהיה היום כשזה יהיה מ6 בבוקר? כל הלילה בכיתי, כשדיברתי איתה ניסיתי להעמיד פנים שהכל בסדר, הדבר האחרון שרציתי לעשות הוא להראות לה שרע לי, כי אז יהיה לה יותר רע. אבל כל הלילה לא יכולתי לישון, לא הפסקתי לבכות והרגשתי שפשוט לא כדאי לי לחיות בעולם שבו עושים ככה לחברים שלי, פשוט לא. גם דיברתי עם חבר שלה אחרי שדיברתי איתה, הוא גם ידיד מאוד טוב שלי, והוא עכשיו פשוט הרוס. למה?????????????????????????????????????????? למה ישראל המדינה היחידה בעולם שמרשה לעצמה להתעלל ככה באנשים ולמה לעזאזל אני פה? עד שכ"כ שמחתי שקיבלתי תפקיד כלשהוא בצבא המזויין הזה שאני באמת רוצה, אני לא רוצה ללכת, אני פשוט לא רוצה ללכת ושוב הסיפור שלי נגד הצבא מתחיל ואני לא יודעת מה לעשות, פשוט לא יודעת מה לעשות.
