אוף אוף אוף../images/Emo70.gif../images/Emo46.gif
נתקע לי ה
על הבקר. שמתי את אדוה בגן ואיך שיצאתי האוטו התניע, כבה וסירב להידלק. כבר איזה תקופה שיש בעיות, אבל בשני ביקורים שונים בשני מוסכים שונים אמרו שאי אפשר לבדוק כשהאוטו עובד כמו שצריך, הם צריכים לראות אותו מושבת. אז עכשיו אני בבית ממתינה לגרר (מזל שאני גרה קרוב) וזה יכול לקחת עד 3 שעות, מה שאומר שלא בטוח שיש טעם שאני אלך לעבודה. ממש לא מתאים לי להפסיד את היום
התחלתי אתמול משהו שאני אמורה לסיים היום. הבוס שלי בטח יעשה לי פרצופים וירצה שאני אבוא מחר אבל כבר יש לי תוכניות. אוף! חוצמזה, אני לא נרגעת מסיפור שקראתי בפורום הריון אחרי אבדן. אני ממש עצובה מהסיפור הזה. גם דיברתי השבוע עם מכרה שאיבדה הריון כשאני ההיתי בהריון עם אדוה, היינו באותו שלב והיא איבדה את התינוק בשלב יחסית מתקדם (אני חושבת ששבוע 24). לשמחתי הרבה רבה רבה היא ילדה לפני חודש תינוקת בריאה בתחילת חודש תשיעי (ביתה הבכורה היתה פגה שנולדה בשבוע 27). עובדת ההריון היתה סוד ושמחתי כ"כ לשמוע על הלידה. היא סיפרה לי על תחושת סגירת המעגל שיש לה ואני הסכמתי. האמת, למרות שלא ממש התראינו באותה תקופה גם לי יש תחושה קטנה של סגירת מעגל ואני כ"כ כ"כ כ"כ שמחה עבור אותה ידידה (שאולי אפילו קוראת את זה). אבל, למרות הכל יש לי מדקרת עצב, על התינוק ההוא שכלל לא זכיתי להכיר, על הצער הרב שהיא היתה צריכה לעבור עד שהגיע לנקודת הזמן הנוכחית, על הצורך להסתיר הריון תקין לחלוטין מפני החברה בשל החרדות הקשות של "מה אם", או לחלופין ההתמודדות עם הידיעה שכנראה לעולם לא יהיה הריון נוסף. אני עצובה היום. אני מעריצה את כל חברתי הנשים החזקות שעוברות את כל זה וממשיכות - מאיפה אתן שואבות את האנרגיה להמשיך
נתקע לי ה
