agness_666
New member
אוף אל תשאלו מה קרה ../images/Emo54.gif
כמעט חטפתי התקפת לב עכשיו. התעוררתי ב 12:30 בלילה ושמעתי נהמות מוזרות מאחורי הדלת. בהתחלה חשבתי שאולי זה חתול מיוחם אבל..... הקול היה מוטרף מידי, מפחיד מדי, ו.....אנושי!!!! וזה לא נפסק, למרות שבהתחלה חשבתי שאני מדמיינת. אין לי מילים לתאר כמה שהייתי מבועתת. פחדתי לעשות רעש, כדי שלא ישמעו שיש מישהו בדירה. פחדתי שהמישהו הזה, אם הוא ירצה להכנס, פשוט יעיף לי את הדלת בבעיטה. או גרוע מזה, יכנס דרך החלון. ונגמרו לי הסיגריות. בסוף חזר אלי השכל והתקשרתי למשטרה. פעמיים. בסוף, כשהם הגיעו, התברר שזה מישהו שיכור, לא דובר מילה עברית, פצוע, כנראה שתקפו אותו. התברר שהוא גר בדלת ממול, אצל אחת השכנות המבוגרות. זה בניין של זקנים, שכונה של זקנים. אף אחד לא שמע כלום!!! מזל שהשוטרים היו נחמדים - אחד מהם מבין לנפש המעשנים. ביקשתי סיגריה - וישר הוא הביא לי שתיים.... בקיצור - פחד אלוהים. ועולה לי מחשבה מטורפת בראש, אשכרה נהינו כמו ארה"ב. לא מכירים את השכנים. פוחדים לפתוח את הדלת. אני כועסת גם על עצמי - שוכב לי בנאדם פצוע ליד הדלת, ולא בדקתי אם הוא זקוק לעזרה. למה חשבתי שלגור לבד בלי שותפים זה כיף? אני חושבת שאין דבר יותר חרא מלגור לבד. זה לא אנושי. איך אפשר לבוא כל יום לבית ריק? אני שונאת את זה. לא אכפת לי שישאירו כלים בכיור, יעשו רעש, שהטלפון יהיה תמיד תפוס ושלא יהיו מים חמים. אני בחיים לא יעשה את הטעות הזו שוב.
כמעט חטפתי התקפת לב עכשיו. התעוררתי ב 12:30 בלילה ושמעתי נהמות מוזרות מאחורי הדלת. בהתחלה חשבתי שאולי זה חתול מיוחם אבל..... הקול היה מוטרף מידי, מפחיד מדי, ו.....אנושי!!!! וזה לא נפסק, למרות שבהתחלה חשבתי שאני מדמיינת. אין לי מילים לתאר כמה שהייתי מבועתת. פחדתי לעשות רעש, כדי שלא ישמעו שיש מישהו בדירה. פחדתי שהמישהו הזה, אם הוא ירצה להכנס, פשוט יעיף לי את הדלת בבעיטה. או גרוע מזה, יכנס דרך החלון. ונגמרו לי הסיגריות. בסוף חזר אלי השכל והתקשרתי למשטרה. פעמיים. בסוף, כשהם הגיעו, התברר שזה מישהו שיכור, לא דובר מילה עברית, פצוע, כנראה שתקפו אותו. התברר שהוא גר בדלת ממול, אצל אחת השכנות המבוגרות. זה בניין של זקנים, שכונה של זקנים. אף אחד לא שמע כלום!!! מזל שהשוטרים היו נחמדים - אחד מהם מבין לנפש המעשנים. ביקשתי סיגריה - וישר הוא הביא לי שתיים.... בקיצור - פחד אלוהים. ועולה לי מחשבה מטורפת בראש, אשכרה נהינו כמו ארה"ב. לא מכירים את השכנים. פוחדים לפתוח את הדלת. אני כועסת גם על עצמי - שוכב לי בנאדם פצוע ליד הדלת, ולא בדקתי אם הוא זקוק לעזרה. למה חשבתי שלגור לבד בלי שותפים זה כיף? אני חושבת שאין דבר יותר חרא מלגור לבד. זה לא אנושי. איך אפשר לבוא כל יום לבית ריק? אני שונאת את זה. לא אכפת לי שישאירו כלים בכיור, יעשו רעש, שהטלפון יהיה תמיד תפוס ושלא יהיו מים חמים. אני בחיים לא יעשה את הטעות הזו שוב.
