אוף אני כזו מגעילה ומעצבנת

[hatalya]

אוף אני כזו מגעילה ומעצבנת

היי כולן, חדשה פה, חייבת לפרוק. אני קצת אחרי בדיקת דופק בהריון השלישי, שני הקודמים פסקו ושברו אותי בין שבועות 6 ל8. אני בטיפולי Ivf ארוכים מייגעים וקשים מאוד. הסוף שבוע הזה, כל החברות הכי טובות שלי וכל בני הזוג בחופשה בצפון ביחד. רק מה, החברה היחידה עם תינוק בישרה על עוד הריון. קשה לי, הייתי חייבת להתרחק אז נעלמתי לצימר ומיד פתחתי את הפורום. (שמחתי לראות הודעה על לידה) אני אמורה להיות שלווה, כי גם אצלי צומח משהו, אבל אני לא תמימה ואני חוששת שכל רגע אולי זה מפסיק להתפתח. חס וחלילה! פתאום נפלה עלי עצבות ואני לא יודעת למה. בגלל הטיפולים תמיד הייתה קיימת אפשרות שכולן יביאו ילדים לפני, למרות שהתחתנו אחרי או עדיין לא נשואות.. הייתי מוכנה לזה, וכבר יש תינוק אחד בחבורה. אז אני ממש לא יודעת מה שבר אותי עכשיו? הלוואי הלוואי הלוואי והעובר שלי ימשיך להתפתח עד הסוף הטוב. אוף, נשברתי ואני לא יודעת למה!

 

[ספרקית]

מותר לזרוק השערה?

קודם כל, ברוכה הבאה

מאחלת לך הריון בריא, תקין ורגוע שיסתיים בידיים מלאות והמון אושר!

ועכשיו להשערה... ההימור שלי הוא שמה ששבר אותך הוא הקלילות של ההריון שלה לעומת הקשיים איתם את מתמודדת.
נכון, שתיכן בהריון. אבל אצלה בטח עוד קיימת האופטימיות והתמימות המטורפות האלה של מישהי שמעולם לא חוותה אובדן.
מין תחושה כזו של שני פסים על מקלון טרללה טרללי והופ תינוק!
אצלך, לעומת זאת, שני פסים על מקלון מסמלים רק את תחילתה של דרך. דרך מפחידה שאין לדעת איך היא תסתיים.
וזה מתסכל. ושובר. ולא הוגן.
אז טבעי שאת נשברת ואולי קצת מקנאה ביכולת שלה להיות כל כך תמימה. וזה לא משנה בכלל שגם בתוכך צומחים חיים.

את לא מגעילה ואת לא מעצבנת. את בסך הכל אנושית

ברוכה הבאה למקום בו יבינו את זה (ואותך) הכי קרוב שאפשר

 

[hatalya]

תודה ספרקית

את צודקת, התמימות והקלות של אחרות, זה יכול לשגע אותי. הלוואי והיינו גם קצת תמימות.. הקנאה מבנות שנכנסו להריון ללא אובדנים עוברת מתישהו?

 

[מאמארוני]

לא

התשובה הקצרה היא לא. הקנאה לעולם לא עוברת.
התשובה הארוכה היא שאת לומדת להשתלט על הקנאה ולדחוף אותה לפינות ולהמשיך לחייך כמעט בלי לרצות לרסק למישהי את האשליות.

 

[ספרקית]

גם אני חושבת שהתשובה היא לא

הקנאה לא נעלמת אבל אני מסיכמה עם מאמארוני שעם הזמן הקנאה מטריפה פחות.

 

[מיכלי 55]

מה אתן יודעות על הריונות של אחרות???

אם הייתן רואות את התמונות שהעליתי לפייסבוק לאחרונה הייתן מקנאות/שונאות גם אותי.
כמה שמחה... החיים יפים ונטולי דאגות.
כמה תמימות שלכן כבר לעולם לא תהיה.

טעות!

עברתי לידה שקטה בשבוע 22+6 אחרי שהתגלתה בעיה בבדיקת מי השפיר..
ועדה להפסקת הריון לא אישרה לי הפסקה. הלכתי לעוד שתיים בתקווה שבמקום אחר יאפשרו לי.
דקה לפני הזרקת החומר להפסקת לב העובר הרופא סרב בגלל שגיל ההריון לפי א.ס. היה 24+ וחשב שיש צורך באישור של ועדת על. המצאתי לו מסמכים ששיכנעו אותו והוא הסכים להמשיך.
שנתיים של טיפולים ללא הצלחה לאחר הפסקת ההריון.

אף אחד לא יחשוב שזו ההיסטוריה.
לא מי שחולפת מולי ברחוב ולא מי שרואה את התמונות השמחות שלי.
ולא, עדיין לא עברתי את משוכת מי השפיר. אני עדיין ממתינה לתשובות.

אל תניחו שכל הריונית שאתן רואות חיה בבועה שכולה תמימות שמחה ואושר.

 

[ספרקית]

אני מצטערת לקרוא על העבר שלך

אבל אני מרגישה שקצת פיספסת כאן את הנושא העיקרי.

השירשור הזה, בעיניי, מדבר על לגיטימיות של רגשות קינאה (שימי לב, אנחנו מדברות על קנאה. שנאה זה משהו שרק את הכנסת כאן).

מה שאנחנו אומרות הוא שקנאה הוא רגש טבעי ולגיטימי, במיוחד בהריון לאחר אובדן. ומדגישות שזה ממש לא הופך את ה״קנאית״ לאישה מגעילה ומעצבנת או כל תיאור אחר שהיא הצמידה לעצמה. זה רק הופך אותה לאנושית.

הקנאה היא במחשבה שהאישה העומדת מולה היא יותר תמימה/אופטימית/ברת מזל ממנה. האם זה באמת רלוונטי מה בדיוק האישה ההיא עברה באמת בחיים?
ושוב, קנאה. לא שנאה ולא כל דבר אחר. קנאה ורצון לחזור למקום האופטימי והשמח שהלך לנו לאיבוד.

אני שמחה לקרוא שאחרי האובדן הנוראי שחווית נכנס לחייך אושר גדול. מאחלת לך שמעתה תדעי רק אושר, אור, בריאות ואהבה.

 

[מיכלי 55]

לא פספסתי, זו רק זווית אחרת

אני לא חושבת שפספסתי את הנושא העיקרי.
אני יודעת קנאה מהי. חוויתי ממנה בעצמי.
ואת השנאה הכנסתי כי שמעתי גם על רגש כזה בהקשר כזה בדיוק.

אני רק משמיעה קול אחר, זווית אחרת.
וכלל לא התייחסתי ל״לגיטמיות״ של מי שמקנאת, אלא רק שייתכן שבלא מעט מקרים הקנאה מופנית כלפי מישהי שחוותה קשיים שאנחנו לא מודעות אליהן.

מי שבטיפולי פוריות ומקנאת בכל הריונית - לא יודעת מה עבר על האישה בדרך להריון ולא כיצד יסתיים.
ומי שחוותה אובדן לא בהכרח יודעת על אובדן של מושא הקנאה (או הקשיים בדרך להרות).

יש משתתפת פעילה פה בפורום, שחוותה אובדן אחריי, הרתה לפניי וידיה כבר מלאות (בילד שני!) לפני שאני הצלחתי להרות שוב. אז זה בסדר לקנא בה או שהיא ״אחת משלנו״ ולכן רק מפרגנים לה?

אני לא מבקרת אף אחת, רק מציעה דרך התמודדות אחרת עם נושא הקנאה.

 

[מאמארוני]

הקנאה מופנית כלפי כולן, מיכלי

כלפי כל מי שיש לו משהו שכואב לך. מצאתי את עצמי מדי פעם מקנאה בנשים בנות שבעים, שהגיעו אלי למחלקה מוקפות בעשרה ילדים כי לי יש רק אחת. וכמה שברור לי שהחיים שלהן בוודאי לא היו פשוטים ולא בדיוק מושא לקנאה - וואלה, קנאה זה רגש, אין בו הסבר ואין בו רציונליזציה, ואני רואה עשרה ילדים ולי יש אחת וכואב לי שאין לי עשרה. ואת יודעת מה, אף פעם לא רציתי עשרה, אבל אני רואה והקנאה מתעוררת.
בקיצור ברור שלא כל אשה בהריון או אמא לילדים שיכולה להיות מושא לקנאה היא באמת מישהי שהייתי מתחלפת איתה בדרך. לכל אחד יש את הבור שלו בנשמה, ואת השק שלו מאחורי הגב. אבל את לא באמת מקנאה במישהו אחר, זה הכאב על מה שחסר לך בחיים מקרין בצורה מעוותת כזו. ועל כן, מה זה משנה במי מקנאים? אפשר לקנא בכוווולם.

 

[שירהד1]

מצטרפת לספרקית לגבי ההשערה-

אגב, אני לעולם אקנא בנשים בהריון שנראות שלוות, תמימות ומאושרות (ובמקביל- אאחל להן שגם תישארנה כאלו). למרות שגמרתי את פרק הילודה, יש דברים שישארו איתי לתמיד. אגב, אני שמחה שלפחות בהריון הראשון עם ביתי הבכורה, גם אני זכיתי לאותה תמימות מתוקה ונפלאה. יש כאלו שגם לא זוכות בזה


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[hatalya]

וואו היום היה לי קשה..

לראות את הבטן שלה בכיף. אתמול עוד היינו בבגדים ארוכים ומסתירים. אוף אני מרגישה כל כך רע עם זה שזה קשה לי. הלוואי הלוואי הלוואי ושלי ישאר ואז לא יהיה לי אכפת.

 

[ספרקית]

 

[כבשה0פועה]

את ממש לא מגעילה

הרגשות שאת מתארת הם הכי טבעיים שיש במצבך.
מאחלת לך מכל הלב שהפעם זה יקרה

 

[רונית 294]

הכי לא מגעילה ומעצבנת...

תקראי את הפוסט שלי משבוע שעבר ותביני שכולנו מרגישות בערך אותו דבר. שיהיה הריון תקין!

 

[TheWindCriesMary]

את כזו נורמלית!

הריון אחרי אובדן הוא מורט עצבים, בעיקר בהתחלה, כשהכל כל כך עדין ושברירי. התחושה הזו שאת כל כך רוצה לשמוח, להכריז בחיוך ענק "גם אני!", אבל מפחדת כי את יודעת שלפעמים הריון לא נגמר בתינוק היא נוראית.
אני לא חושבת שמישהי בעולם שעברה את מה שאת עוברת הייתה מגיבה אחרת.
מאחלת לך שתישארי איתנו עד הסוף השמח בעוד 30 ומשהו שבועות ושתצליחי בדרך גם לשמוח.

 

[כבשה0פועה]

היטבת לנסח