אוף, אני מרגישה כל כך כועסת

noh1

New member
אוף, אני מרגישה כל כך כועסת

ואני אפילו לא ממש בטוחה על מי ולמה. אישי חזר היום הביתה מוקדם (ארוע נדיר ביותר), ואין לו כוח להיות איתי. ירדן עשתה לנו אתמול לילה חצי לבן - ועכשיו שנינו שפוכים למדי. אבל אני מרגישה שזה מצב קיומי, וצריך להתגבר על העיפות, ולנצל את הזמן הזה להיות ביחד. ירדן נרדמה עכשיו והיה לנו שעה וחצי לבד. והוא התישב מול המחשב. אין לו כוח להיות יחד. אני מרגישה כל כך כועסת ונעלבת. זה כל כך לא מתאים לי. כל כך לא מתאים לו. אולי זו העיפות הזו, שצ´קמקת גם אותי. אני מרגישה כל כך רע. אין לי כוח לכלום עכשיו. אני רוצה לברוח קצת. לא יודעת לאן, ולמה. סתם, לקחת את האוטו ולנסוע. להשאיר אותו קצת עם ירדן. אבל זה לא ראלי. הכבישים רטובים, וירדן עלולה להיות רעבה עכשיו. וסתם אין לי כח לצאת. אין מוציאים את האיכסה הזה? אני חושבת שבאמת הדבר הכי נכון בשבילי זה לטייל קצת. טוב, סתם הייתי צריכה לפרוק קצת. תודה לכולכם. צרות של עשירים. בחיי. אני ממש מתביישת בעצמי שאני ככה. אבל אין מה לעשות, לפעמים שוכחים כמה נפלאים החיים. או שפשוט אין כוח לחשוב עכשיו על הדברים הנפלאים. רק על המרגיזים. לילה טוב לכולנו.
 
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

את כועסת ונעלבת ועייפה... הלואי שהייתי יכולה להיות בסביבה ולחבק אותך באמת.
 
../images/Emo24.gif ו-../images/Emo25.gif

נוהר, העייפות עושה לנו דברים מוזרים. גם אנחנו אחרי לילה ללא שינה נוטים להתקוטט ולהתכנס כל אחד לפינתו (מה שבד"כ אומר שפשוט הולכים לישון מוקדם) ואח"כ מרגישים רע עם זה. כלומר, אני מרגישה רע והוא פשוט לא זוכר מה שאמר מרוב שהוא עייף. יש דבר מעצבן מזה? הגעתי למסקנה שכשיש תינוקות בבית האושר כ"כ גדול שאפשר להתמודד עם כל דבר, חוץ מעייפות . השינה היא צורך בסיסי ומהותי של הגוף ואי אפשר להחליף אותה בשום דבר אחר. הכל הכל נראה שונה אחרי לילה אחד של שינה. מאחלת לך לילות מלאי
 

ligo

New member
נוהר

ברור שלא תמיד יש כוח לחשוב על הדברים הטובים, אלא רק על המרגיזים, אחרת יהיה משעמם, לא? יכול להיות שבעלך רצה סתם להיות עם עצמו, ומה שהכי מבאס- הוא בטח לא הרגיש שמשהו אצלך לא בסדר. לכן, אם זה מטריד אותך הייתי מציעה לך לדבר איתו ולהגיד לו שאת מצפה שאם יש לכם קצת זמן אז תבלו אותו ביחד. וחוץ מזה, אני בטוחה שעכשיו, לאחר שינה טובה (?) הכול נראה אחרת
 

יוליי

New member
העייפות הזו....

גם אני מסתובבת כל הזמן עייפה. כל הזמן. זה כבר הפך להיות חלק משגרת יומי. מאז שליה נולדה ישנתי רק שבוע אחד טוב, וזה כשהיינו בחו"ל בלי הילדים. זה גם נכון שכשאנחנו עייפים כ"כ קשה להתמודד עם הכל. עם הילדים, עם מטלות הבית, עם תגובות של הבעל. לכן, חייבים ! להתאוור קצת בלי ילדים וכן, אפילו בלי הבעל. פשוט להיות לבד בלי שאף אחד תלוי בך וצריך אותך. ככה אני מרגישה לפעמים. משאירה את הילדים עם הבעל ויוצאת עם חברה או לבד אפילו סתם לקנות בגדים בשקט. אז חוזרים עם כוחות מחודשים ובגדים יפים
. אני יודעת שזה קשה ככה סתם להשאיר את הילדים ולצאת, אבל זה חשוב למען שפיותנו. מה עוד שהכל נראה אחרת אחרי שעושים דברים שלא רק קשורים בבית, בילדים, בבעל. אין מה להתבייש בכאלו רגשות. להיות הורים, ביחד עם כל האהבה העצומה והסיפוק, זו עבודה קשה ולפעמים צריך חופשה קטנטנה של כמה שעות לטעינת מצברים. היום כשעידו בן 6 למדתי להתמודד עם רגשות כאלו ולא להבהל כשזה מגיע. פשוט מתרגלים, נושמים עמוק, מתאווררים, מתחבקים עם הבעל כשהוא מגיע מוקדם וממשיכים הלאה. שולחת לך חיבוק
לחיזוק. זה יעבור...על בטוח... יולי
 
מכיר גם מגוף ראשון

גם בתור זה שרוצה להיות הלבד לפעמים וגם בתור זה שמגיע לרוב מאוחר וגם בתור זה שמגיע הביתה בשמונה ומגלה שחנה עייפה כבר משעה ארבע בצהריים כי עבר עליה יום מתיש עם שיר כל הרגשות גם שלך וגם שלו הם תוצאה של סיטואציה והורות ובטח חדשה היא נדנדה עצומה של כוחות ואנרגיות, מסתבר.. צבעו לנו את הכל בוורוד מדי כנראה פתרונות ? לא יודע למשל להכנס לכאן, לשים הודעה ולארגן מפגש אינסטנט באיזה בית קפה של כל בורחי ובורחות הבית אבל הכי חשוב אין כמו לקרוא את האחרים ולגלות שאצל כולם יש את אותם הדברים רק שבגלל שלא נעים להרגיש אחרת מהמצופה אז לא מספרים ליאור
 

noh1

New member
תודה לכולכם! מצאתי בסוף את הפתרון

שלי. יצאתי מהבית, היה קריר ונעים בחוץ , לקחתי את הווקמן, והשארתי את אורי וירדן בבית. בדרך שמעתי שירים, ושיר אחד פתאום הזכיר לי שהמון זמן לא נגנתי בחליל שלי. המון זמן!!! וברגע שקלטתי את זה, פשוט רצתי הביתה, שמתי את הדיסק, והתחלתי לנגן כמו אחוזת אמוק. וזה היה כמו לרחוץ בנהר של מיים צלולים. סוף סוף, אני והחליל שלי. מנגנת, וכל העולם נעצר, ונכנס לתוכי. ושקט. רק אני והחליל. זה היה כל כך טוב! ואחרי חצי שעה של נגינה, העייפות פשוט נאלמה לגמרי! והכל היה טוב ונהדר. כן - לפעמים שוכחים שיש גם חיים אחרים. שפעם היינו שלנו לבד. ולפעמים צריך לעצור רגע, ולהזכר. ולעשות את הדברים האהובים עלינו משנים. זה נותן כל כך הרבה כוח. ושוב - תודה לכולכם!!! מה הייתי עושה בלעדכם. תראו, ברגעים הכי קשים וכועסים, למי אני פונה? לא לבעל, לא לחברה הכי טובה, אליכם!!! אתם ממש חברים טובים. תודה על הכל ושוב אני מוסיפה סליחה שאני לא מגיבה כל כך. לא נשאר לי זמן. בדרך כלל כשירדן נרדמת (ואני גמרתי לכבס, לקבל, לשטוף כלים, לסדר את הבית...)אני קוראת מה שכותבים. אבל זמן לענות כבר ממש לא נשאר לי. (ירדן מתעוררת) אבל ליבי אתכם. אוהבת נוהר
 
אני שמחה ../images/Emo6.gif

ונוהר, תיארת בדיוק את מה שאני מרגישה כשעצוב לי/אני מצוורחת/מרוגזת או משהו בסגנון. אז אני מתיישבת על הפסנתר, מנגנת, ושוכחת מהעולם ונרגעת......................
 
וואו, איך אני מתגעגעת לחליל שלי!../images/Emo7.gif

הפסקתי לנגן כבר לפני כמה שנים, לא תאמינו, בגלל החתולה! כנראה שמשהו בצליל של החליל מפריע לה, והיא מתחילה לצווח בהיסטריה ולשרוט אותי ברגליים כשאני מנגנת.
יצא שהייתי צריכה לנעול אותה בחדר אחד, לנעול את עצמי בחדר אחר ורק ככה בקושי לנגן ועדיין הצווחות שלה ברקע. זה היה מאוד לא נעים ובסוף פשוט נכנעתי והפסקתי. מאז כבר רציתי לחזור לזה כמה פעמים אבל אף פעם לא מוצאת את הזמן (חליל זה לא כמו אופניים - צריך ללמוד הכל מחדש אחרי תקופה כ"כ ארוכה).
 
שמחה שהתעודדת....../images/Emo140.gif

רציתי לכתוב לך כבר אתמול אבל עמרי תפס את המחשב (גם הוא מבלה הרבה מול המחשב...). רציתי רק לומר לך שכמו ביחסים זוגיים גם ביחסים של זוג +1 יש נדנדות, לפעמים את זקוקה לביחד הזוגי והוא צריך את הלבד ולפעמים ההיפך. אני בחודש הראשון לאחר שהדר נולד נורא הייתי זקוקה לזוגיות שלי ושל עמרי, אולי בגלל שחשתי שמשהו השתנה ונבהלתי ואילו עמרי לקח את הלידה ואת הדר בצורה יותר חלקה והרגיש צורך שנהיה כל הזמן שלושתינו כאילו כלום לא השתנה. עם הזמן דברים השתנו היו תקופות שאני הרגשתי צורך לבלות הרבה שלושתינו ועמרי היה צריך את הזוגיות שלנו בחזרה. היום אנחנו דווקא מחזירים לעצמנו קצת זמן לבד וזמן בזוג והדר נשאר יותר עם המשפחה הקרובה וגם זה בטח ישתנה מתישהו...אז יש תקווה....
 
נוהר יקירה, את מתארת מצב

כ"כ מוכר... לפעמים אנחנו צריכים "להימלט" לאיזו פינה כי אם ניפגש בסלון פשוט יעופו ניצוצות על כלום... יום שלישי אחה"צ, בדר"כ ערן נמצא עם אלה (לוקח אותה לבריכה ואח"כ מטפל בה), ואז אני מוצאת קצת זמן לעצמי - נפגשת עם חברה בבית קפה, הולכת לקניון אפילו לבדי, או נסגרת עם עצמי בחדר נחה קצת, מקלחת ארוכה... קבעתי תור בשבוע הבא לקוסמטיקאית... וזה חשוב לי, ואני לא מוותרת על השעות המועטות האלה (אלא אם כן יש מקרה חרום). אם יש לך אפשרות, פעם בשבוע, לקחת כמה שעות לך, לעצמך, לבד... זה נהדר.
 
למעלה