אוף זה באמת קשה נפשית..

[נסיכה קטנטנה]

אוף זה באמת קשה נפשית..

אני לא מפסיקה לחשוב עליה, חשבתי שזה יהיה יותר קל.. טכנית את החלק הפיזי של הגרידה עברתי נראה לי בשלום, למרות שאני מקווה שדימומים שבוע אחרי גרידה זה עדיין בטווח הנורמלי (כמו מחזור לא חזק). לא כואב לי, חזרתי לתפקוד רגיל ומרגישה בסדר גמור.. ריגשית כל דבר מזכיר לי אותה, הבטן, שירים, תינוקת שעוברת.. אני מנסה ממש לפרגן ולשמוח ולהיות חזקה, אנשים מסביב עוטפים אותי בסיפורים שזה קורה וכמעט לכל אחת יש סיפור דומה בעניין, במיוחד למשפחות מרובות ילדים כמו שדיי מקובל במגזר הדתי (הנורמה אצלנו 4-6 ילדים). כמו שאמרתי בעבר - מרגישה גם שממש אין לי זכות להתלונן כי ברוך ה' מסתובבים לי פה חמישה נסיכים בבית לא פחות ולא יותר. כולם מהממים ודורשים הרבה עבודה ותשומת לב ואני אכן עסוקה ומאושרת שהם סביבי.. יש גם תינוק בן שנה שמעסיק אותי כהוגן.. אני ממש מתמקדת ב"יש" ולרוב בסדר.. הבעיה היא השעות הקטנות לבד. ההריון שלה היה משהו שרציתי למרות שהפתיע אותי, והאובדן קשה. כאילו תמיד חשבתי בבורותי שזה לא יקרה לי (בהתעלמות מופגנת מכימים שהיו דיי הרבה ברקע). גם כל כך חלמתי על בת, יש לי אחת וחלמתי לתת לה אחות כמו שלי ולבעלי אין, כל החיים רציתי אחות ועד היום קשה לי שאין לי אחת כזו ואני ממש רציתי שלבת שלי כן תהייה.. אני מפחדת לנסות שוב והלב שלי נקרע מבפנים.. מרגישה אשמה על מה שאני מרגישה.. אני רוצה כבר להתחיל טיפול אבל זה לצערי יהיה רק אחרי פסח, אין לי יכולת כרגע.. אוף סליחה שפרקתי, פשוט פה כולם בטוחים שאני בסדר ואחרי, רק אני פה נשברת בשקט, רק לפני חודש עוד היינו בחלומות עליה ואיך נגדל אותה, לפני שבוע היא הייתה בבטן.. הדמעות באות מעצמן..

 

[רונדה15]

ביעור חמץ רגשי

פסח מתקרב בצעדי ענק , ברוב הבתים עושים ניקיון יסודי, יש מקומות
אפילו רואים את הפסח כזמן מעולה לעשות שיפוצים, אבל אחת המצוות
הכי מזוהות עם חג הפסח היא "ביעור חמץ".
אז אולי זה הרגע שתעשי גם את ביעור חמץ רגשי מהנפש ולא רק
פיזי מהבית, תוצאי מעצמך את כל תחושות האשמה, את לא אשמה
בכלום וגם אני לא.
אובדן הוא תהליך קשה מאוד, חיצונית הוא מרוח בחיוכים
מזויפים, אבל פנימית עצוב עצוב, כל חלק בגוף מאוכזב וכואב.
ברגע שמתחילים קצת לשחרר להבין שזה לא היה תלוי בך
והאשמה היא לא בך קל יותר.

ליהודית רביץ יש שיר:
"האביב הוא ציפייה דרוכה לאושר,
פרחי צהוב סגול פורחים כמו הבטחה
וכל מה שנזרע אתמול מניב חיים ויופי,
דמעות כאב הופכות לדמעות שמחה."

מאחלת שנבער את החמץ מליבנו נאמין בעצמנו ונתן לאביב להוביל אותנו לאושר....

 

[איןאריותכאלה]

אובדן הוא אובדן

גם אם יש המון המון "טוב" והרבה מאד בכף של ה"יש". הילדים הקיימים שלך לא מוחקים את זו שלא באה אלייך. לא מעלימים את האובדן, הכאב, הצער וההפתעה. אז מה אם "זה קורה הרבה"? עכשיו זה קרה *לך* והכאב שלך הוא הכי אמיתי ובמקום שיש. ואת צריכה לתת לו את המקום שלו. אי אפשר כל כך בקלות לקפוץ מהאבל אל הכרת הטוב, למעשה, בסופו של דבר, הם ישתלבו זה בזה במארג חייך. החסר יתקיים לצד היש, הכאב לצד השמחה, והמעברים - עם הזמן - יהיו מטלטלים פחות. אנחנו כאן להקשיב לך, ואנחנו מקבלות את האבל שלך כמו שהוא, ללא תלות במספר הילדים שיש לך - אני מציעה לך לנסות לעשות את אותו הדבר.