אוף יש לי בעייה קשה קשה

[נועתי]

אוף יש לי בעייה קשה קשה ../images/Emo14.gif

היא לא קשורה ישירות לפוריות אולי כן אני ובעלי כבר מזמן לא בטוחים שאנחנו רוצים ילד אחד עם השני אולי בגלל כל תקופת הטיפולים אולי בגלל המתח והלחצים ותחושת חוסר הערך(הבעייה היא אצלו) ואני אני התאהבתי ברופא שלי רופא עדין מתוק נראה לי שהוא היחידי שכרגע אכפת לו ממני. אז קשה לי להבין מה קורה אצלי בלב, איך בעלי הטוב והרופא החליפו מקומות, אולי רק בדמיוני. אולי רק נדמה לי שהוא מחייך אלי באופן שונה, או עונה לשאלות שלי באופן שונה. אני נשואה כבר 15 שנה. אין לי ילד ובקושי יש לי בעל אני מרגישה שאין לי כלום בחיים ונפלתי לתהום של נוחות ולכן נאחזתי ברופא שלפחות מבין. אמנם הוא נשוי אבל אני לא יודעת מה לחשוב אם היה לי ילד אולי לא הייתי מתאהבת בו ואולי בעלי ואני היינו יחד גם בלבנו ולא רק באוןפן כללי אני חייבת עזרה ומבולבלת נורא

 

[ליאור של חנה]

באמת בעייה קשה

אבל כמו שהקדמת ואמרת - גם לי נראה שבעיית הפוריות היא רק זרז. יש תכונה כזו להתאהב בגורם סיעודי שאת/ה תלוי/ה בו. זה קורה בהקשרי יחסי רופא/ה-חולה גם בסוגי טיפול אחרים יתרה מכך - יש לפחות שני מקרים (כנראה שיותר משמועות) על יחסים שנקשרו בין רופאים למטופלות פריון. לא נראה לי (וזה שונה בין אנשים שונים) שהדבק היחיד שמחזיק זוג הוא ילד. אם כן אז המצב הוא מלכתחילה לא תקין. ליאור

 

[עמית@]

אני לא רוצה להגרר לפסיכולוגיה בגרוש

(אז אולי כדאי שפסיכולוג אמיתי יגיד את זה) אני ממליצה ללכת לייעוץ זוגי. יש פה מספר מצבים שאת מתארת, שבלי שום ספק משולבים זה בזה ללא הפרד. ההתאהבות ברופא (מתוק ככל שיהיה) נראית לי (במבט מהצד) יותר כסימפטום ופחות כבעייה עצמה. אבל אני לא רוצה להגרר לזה. טיפולים הם עניין זוגי לחלוטין (הבעייה היא לא "שלו" אלא "שלכם") ועל הנקודה הזו יש לעבוד, בעיקר אם מחלחל ספק בקשר לכך שהוא האדם שאיתו את רוצה לצידך כאב לילדייך. אני חושבת שאת חייבת את זה להם (תיאורטיים ככל שיהיו) ובטח לעצמך ולאיש שלך. עמית

 

[מרב.]

נוע´לה

אכן בעיה קשה העלית. הטיפולים, ועוד לאורך כל כך הרבה שנים, סוחטים ונוטלים כל טיפת אנרגיה מהגוף ובעיקר מהנפש. מצב שכזה מביא אל שני עברי פי הפחת: מצד אחד, אין כוח לתמוך בזוגיות ולטפח את האהבה, ומצד שני, זה מביא אותנו לעמדות של חולשה בחיים שלונו, ואנו מחפשים מפלט באנשים אחרים שנדמה לנו שיביאו את האושר. אורית לוריא היטיבה לתאר זו בספרה "ילדים עושים מאהבה", בסצינה שדווקא לא הזדהיתי עימה, ואולי את כן: היא דיברה על מצב אינטימי שנוצר בין המטופלת לרופא ועל האוירה בשעת ההזרעה. כתבת שנפלת לתהום של נוחות, ואני חושבת שנפלת לתהום של ייאוש וחוסר אונים וחיפוש של משהו שיביא אלייך את התינוק המיוחל, את האושר, את הביטחון והוודאות בחזרה לחייך. חשבי כמה זה סמלי שהתאהבת ברופא הפוריות שלך דווקא, תוך כדי הטיפולים. נועה´לה, יודעת כמה זה קשה, מבינה בכל ליבי. ויכול להיות שמשהו באמת כבר נגמר, שאין דלק יותר באהבה שלך ושל בעלך- איני יודעת. אבל את חייבת לעצמך ולבעלך קצת חשבון נפש ונסיונות התנעה. כיוון שאני בטוחה שלא תוכלו לעשות זאת בעצמכם, כי אין כוחות, וגם אין כל כך ידע איך וכיצד לנסות ולהמריא מתוך השגרה, אני חושבת שייעוץ זוגי אצל פסיכולוג הוא ממש חיוני עבורכם. יכול להיות שחסר לכם הדלק הזוגי הדרוש להמשך הנסיעה ביחד, הניצוץ שהיה פעם נכבה, הרי זוגיות דורשת מאמץ, דורשת עבודה עצמית ומשותפת, ואחרי כל כך הרבה שנים וטיפולים אינספור- בטוחה שמשהו נשחק תוך כדי. ועוד משהו, חשוב מאוד. אם תעברו את המשבר הזה ותימצאו מחדש את האהבה שהדביקה אתכם יחדיו לראשונה, תהפכו להיות סלע איתן באהבתכם. כי המשברים האלו, ככל שהם חזקים וגדולים יותר, אם עוברים אותם- הם מחזקים כמו ששום ירח דבש אינו עושה. מקוה מאוד, מכל הלב, שתלכו אכן להתייעץ, ומקוה שהשנה החדשה תביא איתה אהבה גדולה, ותינוק קטן.

מרב

 

[yaelhul]

מוסיפה ומחזקת כל מילה של מרב

לכו ליעוץ נועה. הטיפולים יכולים להיות קשה מנשוא, אבל זכרי מדוע התחלתם בהם - רציתם ילד משותף, רציתם תוצר לאהבה שלכם ! גשו לבדוק האם יש שם עוד אהבה מתחת לכאב ולאכזבות. שיהיה בהצלחה. יעל.