אוף, מה עושים עם ההורים האלה?!

[I Love Paige]

אוף, מה עושים עם ההורים האלה?!../images/Emo4.gif

היא חופרת לי לתוך החיים. עמוק. עוד יותר. ועוד קצת. כל מה שרציתי זה להישאר בבית כי הבוקר התחיל רע, והיא רוצה שאני אלך לסבתא. כאילו אני לא מבין שהיא בטוחה שאני אחתוך או אקח את כל הכדורים שיש בבית. גם אתמול היא חיפשה אותי בהיסטריה, ובסה"כ שכחתי את הפלאפון בבית. נמאס לי מההתערבות שלה, מה"אתה יכול לדבר איתי" או ה"אני אמא שלך וזו זכותי לדאוג". מצד אחד, אני רואה איך הקשר בין חברה טובה שלי לאבא שלה, וזה מגניב בסה"כ. אבל מהצד השני, אני פשוט לא יכול לדבר איתם. או רוצה. וגם עוברת עליי תקופה לא קלה בלימודים. שלושה ציוני 55 בתעודה שתגיע עד שבוע ויום. אני תלמיד של 95-100. ואני מאוכזב מעצמי. אבל אין לי כוח נפשי להשקיע בזה. לא יודע, תקופה רעה. ושמתי לב שבתקופות האלה אני כותב פה הרבה. סליחה?

אה, ואם אתם רוצים עוד פרט, רק בקשו. אני בסה"כ מחפש עצה.

 

[ToryMaster]

אתה יודע

אני גיליתי שאם משתפים קצת (קצת, אומרים שמרגישים קצת רע, דברים קטנים) זה מרגיע את אימא. היא צודקת, היא אימא שלך, אתה הדבר הכי חשוב לה בעולם. ברור שהיא תדאג, זכותה. בינינו? גם אני מתנהגת ככה כלפי אנשים שחשובים לי, חופרת בהם, מדאגה.

 

[I Love Paige]

זו בדיוק הבעיה.

אני אומר לה שאני מרגיש רע. והיא שואלת למה. ואני אומר שאני לא רוצה, והיא ממשיכה לנג'ס. ואני אומר למה, והיא שואלת למה זה קורה... זה לא נגמר בלי איזה עצבון של אחד מאיתנו.

וגם אני, בקשר לאחרון. אבל לא ככה.

 

[יעל ניסן]

OK - עכשיו הבנתי

כשמישהו אומר לך "אני מרגיש רע" מה אתה מבין מזה? גם אם תלך לרופא ותגיד לו "אני מרגיש רע" הוא לא יבין על מה אתה מדבר ויתחיל לתחקר אותך באופן יותר ממוקד כדי לקבל איזו תשובה שתבהיר לו את הקליניקה. כשמתלוננים צריך לדעת איך להתלונן. נשמע מוזר לא? אבל אחרי שאפתח את הקורס אסרטיביות לעם, אפתח סמסטר ב' בו נלמד להתלונן כומו שצריך!

כשאתה אומר לאמא "אני מרגיש רע" אין לה שום מושג על מה אתה מדבר. היא יודעת מה זה "רע" כשהיא מרגישה "רע" אבל אין לה מושג ירוק מה "רע" אומר במקרה שלך. אתה לא היא! את זה לפחות היא יודעת. כדי להיות יותר ברור אתה חייב ללמוד להשתמש במילים יותר מדוייקות לרגשות שלך ואם אתה יכול גם לזרוק איזה הסבר - בכלל הכל יבוא על מקומו בשלום. למשל: "אני מרגיש עצוב כי ציפיתי שיהיה בביה"ס X ויצא Y... אני גם מאוכזב מעצמי / מאחרים כי...". אם אתה רוצה גם להיות אסרטיבי ולהרגיע אותה עוד יותר אחרי המשפט הראשון הגד משהו שהחלטת לעשות או שאתה מבקש. למשל: "בפעם הבאה אדע כבר למה לצפות" או "אני מבקש עזרה ב...Z האם את חושבת שאפשר לעזור לי?" אני מבטיחה לך בכל היקר לי שאם תלמד לזרוק את שם התואר "רע" מהלכסיקון שלך, תתאמן לדבר באופן קצת יותר ברור וענייני על מה שאתה מרגיש, תגיד מה אתה מבקש, רוצה או מצפה מאחרים - חייך יראו אחרת. באחריות!!

 

[I Love Paige]

אוף.

 

[I Love Paige]

גרררררר.

אוף. אנשים זה עם רע. כאילו, מה נסגר עם הצביעות? מהבלוג: אני מנסה לשכנע את עצמי שאני לא מרגיש כלום. באמת שאני מנסה. אבל זה קשה. והאדם שהכי תומך בי בקטע הזה, זה בדיוק הבנאדם שעושה את ההפך. כלום לא עצוב, הכל כרגיל כלום לא קורה פה, כלום לא קורה פה... זה מה שאני מנסה לשכנע את עצמי. נחשו מה? לא הולך.

 

[יעל ניסן]

ולמה זה טוב

לא להרגיש כלום?

 

[I Love Paige]

לא להרגיש כלום כשלעצמו,

זה לא טוב. אבל אם זה רגש ספציפי, כמו במקרה הזה, זה עדיף.

 

[יעל ניסן]

אז זהו שאין "עדיף"

ההתמודדות עם רגשות זו עסקת חבילה. כשמגרשים רגש אחד - מגרשים את כולם. אי אפשר ללכת בעולם ולהחליט: "את זה אני מרשה לעצמי להרגיש ואת זה לא". או שאתה מתאבן ומתכחש לרגשות שלך - המנחוסים כמו גם הנעימים, או שאתה מרגיש את כולם.

 

[I Love Paige]

מצד אחד, כן.

מהצד השני, זו הייתה קנאה. קנאה חסרת כל ביסוס. וכל מה שהייתי צריך לעשות זה להיות הגיוני. ואז זה עבר. עכשיו אני די בתהליכי "זה לא יגרום לי לקנא. זה לא שווה את זה".

 

[ToryMaster]

קנאה חסרת ביסוס?

זה שהיא קצת טיפשת, לא אומר שהקנאה חסרת בסיס או לא הגיונית.

 

[יעל ניסן]

60 שניות על קנאה

באנגלית יש שתי מילים לקינאה: jealousy ו-envy. יש הבדל בין השתיים. בעברית מבדילים בין קנאה ב- לקנאה ל- קנאה ב- Jealousy הערכה או אמונה - מוצדקת או לא - שלמישהו אחר יש חפץ, מערכת יחסים או איכות מסוימת שאתה רוצה, ושאינך יכול להשיג בעצמך בקלות או בטווח הקצר. לדוגמא: 1. ההצלחה ממש באה בקלות לחיים! הלוואי והייתי יודע מה הסוד שלו. 2. הייתי רוצה לצאת עם נאוה אבל היא יוצאת כרגע עם אלדד קנאה ל- Envy הערכה או אמונה – בדרך כלל לא מדויקת – שלמישהו אחר יש חפץ, מערכת יחסים או איכות מסוימת שאתה רוצה ואתה משוכנע מעל כל צל של ספק שאין באפשרותך להשיג את הדבר בעצמך… ויותר מכך! אתה מאמין שאי צדק מסוים הוא הוא הסיבה לפער הזה בינך לבין מושא קנאתך. לדוגמא: 1. ההצלחה ממש באה בקלות לחיים! תמיד הלך לו בקלות ולי לא! הוא פשוט נאד נפוח ויהיר. 2. נאווה יוצאת עם אלדד… אבל אני רוצה לצאת עם נאווה! אם אני לא יכול לצאת נאווה, אני אדאג שאף אחד לא יוכל לצאת עם נאווה! הקנאה השנייה - הקיצונית יותר, היא הקנאה שיכולה להפוך למשהו הרסני, בעוד שהקנאה הראשונה, למרות שאינה נעימה כלל וכלל, יכולה להפוך למשהו מדרבן. אין לי מושג מה חווית - אבל קינאה, כמו כל הרגשות, לא נשפטת במונחים של 'טיפשית' או 'מיותרת'. רגשות בדרך כלל לא שואלים אותנו אם להופיע או לא. מה שכן, חשוב שתוכל לגייס קצת את המחשבות שלך אחר כך באופן כזה שההתנהגות שלך לא תהיה 100% תגובה לרגש בלי שום מחשבה!! אנחנו תמיד בסופו של דבר נשפטים על פי ההתנהגות שלנו ולא על פי מה שהרגשנו או מה שחשבנו... (ותודה לאל על חסדים קטנים!!)

 

[I Love Paige]

ועוד בנוגע אליהם...

טיול היום לכפר דרוזי מביצפר, או משהו. לא הולך. הולך להיפגש עם חבר. בלי אישור שלהם. שיחת טלפון עם אמא נגמרה ב "אני לא הולך. לא יודע מה זה מתחיל, אבל אני לא הולך." והיא מנתקת לי בפרצוף. אני יודע, להתחיל מלחמה עם ההורים זה לא טוב. אבל אני לא אשב ואתן להם להשתלט לי על החיים. אחר כך שלא יתפלאו שאני לא מדבר איתם.

 

[Trinity 8 P]

אולי אתה עוד צעיר בשביל זה, אבל

בשלב מסוים מתחילים להבין שמה שההורים אומרים זה בסך הכל "מה שההורים אומרים". אז היא נתקה לך בפרצוף... בסדר, כמה ימים יעברו, אתה תתגבר, היא תתגבר ודברים יהיו בסדר. להתעצבן מדברים שהורים אומרים זה בזבוז אנרגיה וריבים וצעקות וצלצולים רק מרחיבים את הקרע. אני הגעתי באיזה שלב למסקנה שיש דברים שאני כן רוצה שאמא שלי תדע, שאני כן רוצה את תשומת הלב שב"חפירה" שלה, אבל עיצבן אותי כשהיא שאלה. בתור מישהי שמערכת היחסים שלה עם אמא שלה היא די רועדת, אני יכולה רק ליעץ לך רק לדבר איתה ולהציב גבולות ששניכם תקבלו. תגיד לה שאתה מבין שיש לה את הצורך בלדעת עליך פרטים, אבל עם כל הכבוד, אלה החיים שלך ויש דברים שאין לך כח לפרט עליהם. תגיד לה שאם יהיה משהו משמעותי אתה תספר לה, אבל יותר חשוב, קח על עצמך את האחריות לספר לה על דברים משמעותיים, כי אם אתה לא הולך לעשות את זה כל השיחה הזו מיותרת.|סגדש| אני לא יודעת אם תאמין לעצה הזו, אני לא האמנתי לחבר שלי כשהוא אמר את זה, אבל הוא צדק...