אוף. שחרור קיטור.

אוף. שחרור קיטור.

סתם לשתף. לא שאני חושבת שאפשר לשנות משהו.
חמותי כבר מאד מבוגרת.


הבת שלי משקיעה בהופעה החיצונית. מקפידה על מה היא לובשת, צובעת שיער ועושה תסרוקות, מתאימה את הצמיד לשרשרת לנעליים... בקיצור - זה משהו שחשוב לה.
לפני כמה זמן היינו אצל חמותי בשבת, אחרי שביום שישי הילדה צבעה את השיער. לצבע מאד מאד בולט. חמותי לא אמרה מילה. אחרי כמה דקות בעלי אמר לה ״ראית את השיער של א׳?״ היא אמרה ״כן״, והנהנה. וזהו. (רבאק... אצל ההורים שלי כל צביעת ראש או לק חדש מובילים לשיחה של רבע שעה לפחות... רובה הטפת מוסר מצד אמא שלי על זה שזה לא בריא, אבל לפחות - מבהירים שהם שמים לב וחושבים עליה ואכפת להם ממה שקורה לה בראש ועליו. ).

טוב, אז אולי אפשר להניח שבאמת לחלוטין לא אכפת לה מאיך שהילדה נראית, והיא גם לא חושבת שהיא צריכה לטרוח לפברק כאילו אכפת לה.

בחג השני היינו אצל חמותי. המשפטים היחידים שאמרה לילדה בזמן הביקור היו קשורים לאוכל (העבירה את המלח, שאלה אם רוצה מיץ).
כשעמדנו לצאת, אני כבר הייתי מחוץ לדירה והילדות קיבלו חיבוק אחרון, היא אמרה לילדה ״השמנת״.
(כן, הילדה עלתה במשקל בקיץ וזה מאד מבאס אותה).
מילה אחת. ״השמנת״. בלי שום נסיון להיות עדינה. לא שום ״השמלה מאד מחמיאה לך, אבל את יודעת, אולי כדאי ש...״ לא ״את כלכך יפה. אבל אני חושבת ש...״.

תגידו, מה עובר לה בראש? הדבר היחיד שיש לה להגיד לילדה זה משהו שמעליב את הילדה???

אין לי מושג מה לעשות עם זה.

לדבר איתה - לא יעזור. מנסיון.
כשאומרים לה משהו שהיא לא רוצה לשמוע, היא עושה כאילו היא לא שמעה, או לא הבינה, או מעבירה נושא.
 
היי. ענית לעצמך בתחילת הפוסט: לא תשני אותה.

תנסי לעזור לילדה לפתח חסינות מסבתא. לפעמים אנשים זקנים מאבדים פילטרים וטקט (אני לא צוחקת) ואין הרבה מה לעשות עם זה.אגב, אני בגילי המופלג גם מקפידה על הופעה חיצונית. ולסיום חיבוק לעידוד.
 

yeshpitaron

New member
לא חושבת שזה גיל, אולי גם אבל לאו דווקא. כלתי למשל

חסרת טקט וכנ"ל חברתי בת 43. יש לי גם אחות כזו.
 
כן, את צודקת. זה מאוד מעצבן ואין לך מה לעשות
חוץ מאולי ללמד את הבת את אמנות הסינון (שקשה לכולנו... אם היא מצליחה, שתלמד גם אותי איך!).
לגמרי מזדהה איתך בסיפור הזה, מכל היבט אפשרי תכלס. אישית עוד לא למדתי להגיע למצב שזה לא מעצבן אותי, למרות שבאמת אין מה לעשות עם זה.
 
וואו

אני מבינה שלא אמרת לה כלום. ומתפעלת. איזה חוסר טאקט. חיבוק לך ולילדה. מקווה שהיא תלמד מזה לגדל עור של פיל. זו מיומנות חשובה.
 
לשנות אותה אי אפשר אז מה שהייתי עושה זה לעבוד על ההתייחסות

של הבת לכל הנושא. להבהיר לה שאתם איתה ואוהבים אותה בכל מידה ובכל מצב, להחמיא לה ולעודד את רוחה.
&nbsp
לצערנו אי אפשר להשתלט על הפה של אחרים.
 

RossieL

Active member
אני רק שאלה

איך היתה החמות כשהיתה צעירה יותר?
כשאת ובן זוגך נישאתם? [נגיד.... לפני 20 שנים]
 
תודה לכולן על החיבוק. ולגבי השאלה - היא היתה בעבר אותו דבר

טאקט אף פעם לא היה הצד החזק שלה.

כבר היו לה בעבר הערות מגעילות על אנשים אחרים. פעם אחת משהו על בתי הגדולה (היתה חייבת להודיע לה שהפנים שלה נראות זוועה ויותר גרוע כבר לא יכול להיות. היה לה אקנה באותה תקופה), מעט פעמים עליי, כמה פעמים על אנשים אחרים.

אגב - כשלבתי היה אקנה, אמא שלי לקחה אותה פעם ליום כיף. בין היתר לקוסמטיקאית שלה, אמרה לה כמה היא נראית עכשו יותר טוב. אני מתכוונת - אפשר להעיר, אבל בצורה נעימה ובונה...

אתן צודקות, אין מה לעשות, צריך לחזק להתרגל לא להיעלב מאנשים.

(אני חושבת שהבת חזקה למדי, זה לא נורא ואיום. אבל עדיין, לא נעים).
 
אמממ...אני בדעט מיעוט אבל אני הייתי מדברת איתה על

הערה שזרקה "השמנת".
&nbsp
קודם כל, אין לי ספק שהיא אוהבת את נכדתה.
בקשר לשיער, כנראה לא אהבה והעדיפה לא להגיד כלום.
חבל שלא בחרה לשתוק גם בהמשך.
&nbsp
בתור מישהי שסובלת מאנורקסיה קרוב ל14 שנה,אני רוצה להגיד לך שאני זוכרת כל הערה כזאת. במיוחד מהקרובים אלי.
הייתי עושה איתה שיחה שהיום בעידן הפרעות האכילה, אנחנו לא דנים על נושא המשקל ולא משתמשים במילים כאלה...יש אנשים שזה עוזר ויש אנשים שעד היום ממשיכים להגיד לי (אומנם הם מנסים להחמיא אבל למרות שהסברנו מאות פעמים שזה רק מחזיר אותי אחורה, הם ממשיכים) וזה לא מרוע...זה כי הם מבוגרים ולא זוכרים וכבר לא כל כך שפויים חח
&nbsp
בקיצור, על השיער לא הייתי אומרת כלום אבל על הערה "השמנת" כן הייתי אומרת משהו בצורה רגועה ומנומקת...
 
אני לא מאמינה שזה יעזור כי אנשים כאלו בד"כ בכלל לא מודעים
לבעייתיות.
לי יש בעיה אחרת עם חמותי, שחוזרת על עצמה מהרגע שהכרתי אותה (לפני 20 פלוס שנים..) ומנציחה את עצמה גם היום עם הילדים. זה לא קשור להזדקנות, זה פשוט האופי שלה. זה תמיד היה כך וזה עדיין כך, עם כל הסובבים אותה.
בן זוגי ניסה כמה וכמה פעמים לדבר איתה על העניין בעדינות ולהעלות את זה בפניה. היא מבחינתה טוענת שהוא סתם מקשקש, שהוא לא יודע על מה הוא מדבר, נעלבת ובזה נגמר העניין. זה כמו לקיר. אין עם מי לדבר, לא רק שאין מודעות לבעיה, גם אין שום מוכנות לפתוח אוזניים וראש, להקשיב ולחשוב שאולי באמת יש משהו במה שאומרים האנשים הקרובים ביותר אליה...
מאמינה שכאן מדובר במצב דומה.
 
יש לי דודה דומה... :)

האמת שעם השנים היא קצת נרגעה עם הערות ומצליחה לשלוט בעצמה..
&nbsp
אני מסכימה איתך בגדול וכנראה שזה בגלל שיש לי רגישות לנושא, אבל לא הייתי עוברת על הערה כזאת בשתיקה...
 
ספציפית אצלנו זה לא עניין של הערות אלא משהו אחר
בהתנהגות שלה, אבל מדובר באותו דפוס התנהלות - חוסר יכולת טוטאלית להקשיב לאחרים, לקבל ביקורת ולעשות איתה משהו חיובי
 

yeshpitaron

New member
ובאמת, אם היה לך ניסיון מר אתה ולא עזר, אולי

תנסי לשנות קו מחשבה שלך ושל ביתך להתייחס אחרת כלפי אמירותיה . אין ספק שזה ממש לא טוב להעיר באופן שכזה על גוף של ילדה. וזו סבתא. אגב אצל אימי זה הפוך, היא כל הזמן אומרת: "רזית" חח. גם אם ממש לא.
 
גם אמירות כאלה אני לא מחבבת....

אני אוהבת שיגידו את האמת (בעדינות) או לא יגידו כלום.

להגיד ״רזית״ אם השמנתי, אז או שאני אחשוב שמשקרים לי (ואז למה שאקשיב למחמאות שלה בעתיד? הרי היא לא אומרת מה שהיא באמת חושבת), ובנוסף - אחשוב שהיא חושבת שזה חשוב. חבל לה ששמנתי, היא היתה רוצה שארזה, היא חושבת ש״רזה״ זה מחמאה, מה שיגרום לי להרגיש עוד יותר לא טוב לגבי המשקל שלי.

הנושא הזה כזה רגיש, שרוב בני האדם משתדלים לא להגיד כלום בנושא.
 
הערות על משקל לא הייתי מוכנה להעביר בשום פנים ואופן

אילו בדיוק סוג ההערות שעלולות להביא לבעיות אכילה.
 
למעלה