אוף.

[HuGo Hell]

אוף. ../images/Emo1.gif

הייתי היום בפורום "תמיכה נפשית לצעירים" בשביל לכתוב הודעה בשם חברה מאוד טובה שלי שצריכה עזרה לידיד שלה.. והתחלתי לקרוא בדרך הודעות ואני חייב להגיד שיצאתי משם עם כאב לב נוראי. דברתי שם עם אחת הגולשות של הפורום שאמרה לי בשיחה איתה באייסייקיו ש: ההורים שלה יורדים עליה. שאמא שלה שונאת אותה ואף אחד במשפחה שלה לא אוהב אותה ושהיא בדכאון תמידי ובוכה כל הזמן. וזה פשוט כואב לשמוע כזה דבר... ואז נתקלתי בהודעה של עוד מישהי שככה מרגישה ואומרת שכך חייה... שאמא שלה רצתה לעשות הפלה ולא רצתה אותה... ושאחותה גדלה אותה כל החיים. והיו שם עוד הודעות על אונס ודיכאון של בדידות. זה פשוט כואב לראות את כל הסבל... ממש.

 

[sh53]

גם אני קראתי שם יום אחד

היה עצוב לי מאוד. הודעה אחת נגעה בליבי, פניתי אל החברה שם באי סי קיו, דיברנו, דיברנו ודיברנו ובסוף היא אמרה לי טוב אין דבר, אני רגילה למצב הזה כבר

מצד אחד רוצים לעזור, מפנים לאתרים והם פוחדים לעשות משהו עם החיים שלהם, פוחדים משינוי, פוחדים מהלא נודע, פוחדים שיהיה יותר גרוע (איך יותר גרוע אני שואלת את עצמי?).

 

[HuGo Hell]

אני חושב שאנחנו מדברים על אותה אחת.

כי גם לי היא אמרה את זה. זה פשוט כואב.

 

[neta s]

פורומי התמכה

מרכזים בתוכם הרבה כאב, הרבה עצב, והרבה חוויות קשות. אני גם מוצאת את עצמי לפעמים מתוסכלת, או מוחה דמעה... כמו שאמרה המוזה - זה רק טבעי. אנחנו בני אדם, ואני חושבת שרובנו לפחות הגענו לניהול פורום כי רצינו לעזור, לדבר ולפגוש אנשים. בשביל זה אנחנו כאן ביחד...

 

[מישהי שאיכפת לה]

חייבת להגיב [קצת ארוך]

קודם כל, אציג את עצמי למי שעדיין לא מכיר אותי:קוראים לי ליאת או בכינוי הוירטואלי "מישהי שאיכפת לה", ואני מנהלת את הבית שנקרא:פורום שיתוק מוחין C.P. תמיכה. כפי שניתן להבין משמו, הבית שלי הוא בית שנותן תמיכה לאנשים הסובלים מ-C.P. והוא הראשון ברשת שעושה את זה בנאמנות כבר שנה, עד כאן ההקדמה ומכאן למה שרציתי להגיד:אני מסכימה עם דברי נטע לא ב-100% אלא יותר מזה, כי אני חווה חוויות קשות של הורים הרוצים להתייעץ לקראת ניתוחים

שהם חלק מההתמודדות עם המגבלה ותהליך השיקום, או סיפורים על הידרדרות במצבם של הילדים, [יש אצלי לא מעט הורים], יש גם סיפורים על צעד ראשון עם הליכון או כל התקדמות אחרת. ואז לפעמים אחרי משמרות [כך אני קוראת לזמן שאני נותנת לגולשים], אני מוצאת את עצמי בוכה אם זה מהתרגשות או עצב, [הכל תלוי בהודעה שאליה אני מגיבה באותו רגע]. אני מגיבה לכל הודעה כי אני מאמינה בשיטת היחס הפרטני שצריך לתת לכל גולש, נכון, זה קצת מתיש אבל יש לי את מקורות הכח שלי, ובהם השותפה שלי ענבל שעוזרת לי להתמודד עם האינפורמציה הקשה כמו גם עם האינפורמציה השמחה. סליחה שנסחפתי, ליאת.

 

[ToryMaster]

אה

מי כמוני מכירה את המקום הזה? דבר אחד יש לי להגיד לכל מנהל ומנהל שנקלע לפורום תמיכה, בעיקר לפורום תמיכה של סה"ר, את האחרים אני אל כל כך מכירה: תסתכלו מתחת לכאב, התבוננו מתחת לסבל ולדיכאון, נסו לראות לרגע את החברות המדהימה והאהבה והעזרה ההדדית שקיימת שם בכל שעה ודקה ביום כמעט, אז תבינו למה הפורומים האלה כל כך חשובים, ולמה אנחנו, החברים בהם, כל כך אוהבים אותם. חוצמזה, גם אם אתם לא מאנשים שזקוקים לתמיכה שם, כל הפורומים הנ"ל יותר מישמחו לקבל אתכם בזרועות פתוחות לשורות המנחמים בלבד.