אני מרשה לעצמי להגיב../images/Emo127.gif
מתקופה של כמה ימים לאחר שנכתבה ההודעה הזאת, ולהגיד שאולי היה קשה לחכות,בלתי אפשרי כל דקה הייתה נראית כמו שעה וכל שעה הייתה נראית כנצח והנצח כדבר בלתי נגמר. אך,כעת שאני כותבת את מילים אלו לאחר שיחה איתך אתמול בלילהנ איתך הלב שלי מתמלא בכל-כך הרבה רגשות של אהבה,אחווה,רצון לטוב ורגשות חמים כלפייך וכלפיו.
כל-כך קיוויתי שיהיה לך טוב,כל-כך שמחה כעת בתזמון כל-כך מתאים הוא דווקא עכשיו הגיע. דווקא עכשיו כשקשה,ולפעמים רע,ולפעמים הכל נראה שחור ואין עוד בשביל מה לחיות הוא כאן יזכיר לך שיש בשביל מה לחיות שהעולם מוצף באושר-שאת חווה איתו באהבה שיש לך-כלפיו והוא לך ובאור
קרני השמש,שמציפות בך תקווה. שלא ישתמע מזה ולו בשום פירוש שאנחנו לא כאו איתך,בהמשך הדרך ולאורך כל הדרך
אך עדיין,אנחנו לא קרובים לא פיזית ולא רגשית כמו ערן.
היכולת שלך לבטא בכל-כך כשרון את תחשותייך,ראויה להערצה.. האמת ניסיתי לקרוא שוב את השיר ולחשוב על אבא שלי,למרות שכבר בתת מודע אני יודעת למה ההודעה הזאת מכוונת ,וקצת היה לי קשה,לחשוב על אבא שלי אולי מפני שכבר אני לא כל-כך בקשר איתו,אולי כי אף פעם שנפגשתי איתו,לא ציפיתי כל-כך לפגישה(כי היא באה אחרי כל-כך הרבה שכנועים שאיבדו את הטעם) ואולי ככה סתם. ליאור,אני עדיין מחכה לשמוע,עלייך. שקדוש