אוף.

[תרנגולת ערומה]

אוף.

בד"כ אני חושבת שאני אימא טובה מאוד, ואז פתאום מגיע בוקר כזה שאני צועקת על הילדים על איזו שטות. ואח"כ אני חושבת לי שאולי היה עדיף להם פחות סיפורים, פחות משחקים, פחות פינוקים, ארוחת עשר פחות מושקעת, אבל אימא שלא כועסת כל כך. ובד"כ אני חושבת שהתכונה של בתי הגדולה, שיודעת להסביר לי בדיוק בדיוק איך היא מרגישה, היא תכונה נפלאה. אבל כשהיא אומרת לי איך היא מרגישה כשאני צועקת עליה, לא כל כך בא לי לשמוע. אוף.

 

[צלילי מיתר]

ואיך את עכשיו?

זה שאת צועקת - לא עושה אותך אמא לא טובה. אנחנו לא מושלמות , לא רובוטיות וקורה שאנחנו כועסות וצועקות. השאלה מה עכשיו, איך את ממשיכה? מעבירים כאילו כלום לא קרה? מדברים על זה? מה למדת ואם בכלל - לפעם הבאה? ואני מסכימה איתך לגבי התכונה של הבת הגדולה שלך. פעם זו תכונה ניפלאה , פעם זו תכונה פחות ניפלאה....

 

[תרנגולת ערומה]

התנצלתי.

אמרתי שכעסתי יותר מדי ולא בצדק, ושאני מצטערת. לא הבטחתי שזה לא יקרה שוב (כי זה יקרה שוב). עכשיו כבר בסדר.

 

[מאליו יובן]

כולנו לפעמים כועסים על הילדים

בד"כ יש לכעס צידוקים גם כשהוא לא לגמרי מוצדק. צריך להיות אמא ממש טובה כדי לא לחפש את הצידוקים ולדעת שטעית.