המשך
יום ראשון 14.7 היום אנחנו שנתיים ביחד. הכרנו באוניברסיטה, אני למדתי בחוג לאומנות וגלעד בחוג לכלכלה. נפגשנו במסדרון במקרה. נפלה לי מחברת וגלעד רץ אחרי בכל הקמפוס כדי להחזיר לי אותה. אחרי מחווה כזאת הייתי חייבת לעשות משהו כדי להחזיר לו. האהבה הייתה גדולה. אף אחד לא האמין בנו, הוא ילד טבע, ילד טוב, צפוני, ואני, אני אמנית, שותה, מעשנת וכל השאר. הייתי מטורפת אז, וכמו בכל תקופה הייתי, חוויתי ונגמר. ולמרות הכל האהבה ניצחה. אנחנו הולכים למסעדה, אני לא פריקית של אוכל, אבל גלעד אוהב, בעיקר ארוחות גורמה. אז הזמנתי לנו מקומות ב'קרן', מסעדה ידועה ביפו. ''רוני, בחירה מצוינת''. ''תודה חמוד, העיקר שתהנה מהאוכל''. ''איך אפשר שלא''. האוכל היה מצויין, אפילו אני, שלא חובבת אוכל מושבעת, ליקקתי את האצבעות. אחר כך עשינו טיול רגלי ביפו ונזכרנו בשנתיים שחלפו. ''מחר ההורים שלי נוסעים לחופשה כך שהבית כולו לרשותנו. מה את אומרת?'' פתאום לא התחשק לי לבוא. רציתי קצת לבד. ''רוני? את איתי?'' ''כל הזמן''. ''יופי אז סיכמנו''. ''רוני, את באה היום, נכון? את זוכרת שהבית לרשותנו''. ''אני לא בטוחה''. ''סוף סוף אנחנו לבד ואת לא בטוחה. מה קרה?'' ''סתם כאב ראש. בטח שאני אבוא. להביא סרט?'', התחמקתי. ''נשמע מצוין. מה שבא לך, אני מחכה''. יום חמישי 18.7 אין ספק שהיינו שתויות, בקושי הגענו אלי לחדר. פתחתי את הדלת ורוני רצה לשירותים. היא הקיאה. חשבתי 'כמה רומנטי'. הצעתי לה לעשות מקלחת, היא לא רצתה, רק ביקשה כוס מים כדי להעביר את הטעם ושאלה אם תוכל לנוח קצת משום שהיא לא רגילה לשתות כל כך הרבה. ''עבר עלי המון השבוע''. ''המון זה הרבה לשבוע אחד'', צחקנו בבת אחת. לא היינו מאופסות. ''באמת המון''. ''גם לי לא היה שבוע קל''. ''עזבתי את החבר שלי, הכרתי חברה לסבית, למדתי מושג חדש, 'דייק''', צחקנו שוב, באמצע הצחוק היא המשיכה, ''מאז ביליתי כמעט כל יום בפאב של לסביות ועכשיו אני איתך''. לא תארתי לעצמי שהיה לה חבר, לא חשבתי שהיא סטרייטית, איזו אכזבה. ''את לא לסבית?'' ''לאאאאאא'', ראשה צנח על המיטה והיא נרדמה. הסתכלתי עליה, היא הייתה כל-כך יפה, רציתי לגעת בה אבל לא העזתי. הייתי עייפה והסתחרר לי הראש מהבירה. רציתי לישון. פתאום בכלל לא התגעגעתי לשרית. הפשטתי את רוני, כי כך הכי נוח לישון, הכנסתי אותה תחת השמיכות, התפשטתי בעצמי ונכנסתי למיטה. לא הספקתי לומר לילה טוב ונרדמתי. יום שישי 19.7 ''איילת, אנחנו חייבות להיפגש'' ''איך היה? נהנית?'' ''מי זאת טל? חכי רגע, אני אגיד לך איזו טל'', הוצאתי את קופסת הסיגריות, ''טל ויצמן, מי זאת טל ויצמן?'' ''רוני, תרגעי, איפה את?'' ''אני ביהודה הלוי 45 בטלפון ציבורי עם האנג אובר עצבני''. ''חכי שם אני כבר באה''. הזמן נראה כנצח עד שאיילת הופיעה. ''שתית משהו?'' ''נראה לך שאם לא הייתי שותה הייתי נראית ככה?'' ''התכוונתי לקפה, טיפשה, בואי'', היא גררה אותי לבית קפה ברחוב המקביל, הזמינה לי קפה שחור ולה מים מינרלים. ''ספרי לי מה קרה''. ''קמתי בבוקר, עירומה באיזה קיבוץ, כשלצידי בחורה עירומה שכנראה קוראים לה טל ויצמן כי זה מה שהיה כתוב על הדלת. בטרמפים הגעתי הנה. חוץ מזה אני לא זוכרת כלום. המסקנות הנלוות הן ששתיתי הרבה, משום שיש לי האנג אובר, ששכבנו מכיוון שהתעוררתי עירומה לצד בחורה עירומה ואני בטוחה שיש עוד כמה דברים. עכשיו ספרי לי מי זאת טל ויצמן לעזאזל ואיך הגעתי למיטה שלה?'' ''קודם כל תרגעי ותשתי את הקפה שלך. אתמול יצאנו ל'דייק איט' זוכרת?'' ''בקושי''. ''פגשנו שם את טל, הבחורה שישנה לצידך, היא הזמינה אותך להייניקן נוסף אחרי ששתינו אנחנו. מצלצל מוכר?'' ''מתחמם''. ''פה אני עזבתי כשראיתי שאת בידיים טובות''. ''ככה להפקיר חברה בשטח האוייב? ועוד טירונית? את נורמלית?'', כמעט צעקתי. ''רוני תשתלטי על עצמך, אפשר לחשוב מה קרה? אז שכבת עם אישה So fucking big deal!!!'' ''בשבילך אולי''. ''רוני, בואי אני אקח אותך הביתה. אחר כך אני אברר לך מי זאת טל ויצמן ומה בדיוק עשיתן אתמול בלילה, אוקיי?'' ''תודה איילת''. הגעתי הביתה, נכנסתי למקלחת, לקחתי כדור והלכתי לישון. התעוררתי עם כאב ראש. הצד השני של המיטה היה ריק. רוני כנראה התעוררה ועזבה, חיפשתי פתק, משהו, אך לא היה כלום. אפילו לא את הסיגריות ששרית שכחה בסלון. לא זכרתי הרבה מהלילה. זכרתי את יופיה של רוני ואת הסטרייטיות שלה שכל-כך איכזבה אותי. חבל שלא נשארה, חבל שלא הייתה ערה, אולי היה קורה משהו. טלפון. ''טל, איך היה?'', זאת הייתה גילי. ''חטטנית אחת, מה את מציקה על הבוקר''. ''אז איך היה?'' ''לא היה כלום. היא סטרייטית''. ''כן אני יודעת''. ''אז למה לא אמרת משהו?'' ''תחשבי, סטרייטית שעוזבת את החבר שלה, סטרייטית שמבלה על בסיס יומי בפאב לסבי, סטרייטית שלא מורידה את העיניים ממך, סטרייטית שנשארת איתך ושותה איתך כל הערב וכן, סטרייטית שנוסעת איתך הביתה ומבלה אצלך את הלילה''. ''הבנתי אותך. בכל זאת, לא היה כלום, היא נרדמה במיטה לפני שהספקתי''. ''אז למה היא התעוררה עירומה?'' ''אני לא אמרתי שהיא הייתה עירומה''. ''אבל היא הייתה''. ''גילי, מה את יודעת?'' ''חברה שלה איילת הגיעה אלי, התחילה לשאול שאלות עליך. מסתבר שהרוני הזאת התעוררה ונכנסה להיסטריה כשהבינה שהיא עירומה ואת עירומה ואתן באותה מיטה. בגלל ההאנג אובר היא לא זוכרת כלום ומאוד רוצה לדעת מה קרה''. ''איזה בלאגן''. ''יקירתי, הבלאגן עוד לא התחיל. קחי את הטלפון שלה ושיהיו לכן חיים יפים עם הרבה ילדים''. ''תודה''. ''רוני?'' ''איילת? מי זאת? מה השעה?'' ''זאת טל''. ''טל?'', נפלתי מהמיטה. ''את בסדר? אני מעירה אותך?'' ''מה? מה?'', גימגמתי. ''רוני, להתקשר אחר כך?'' ''לא, זה בסדר. אני מצטערת שהסתלקתי ככה אתמול בבוקר. קצת נלחצתי''. ''אל תדאגי, לא קרה כלום''. ''כן, אני כבר יודעת''. ''בא לך להיפגש?'' ''תני לי לנחש, ב'דייק איט'?'' ''האמת? חשבתי על ארוחת ערב אצלי, כך תהיה לנו אפשרות לדבר. אל תדאגי, הפעם אני לא אפשיט אותך''. ''ואם אבקש יפה?'' ''את מפלרטטת איתי?'' ''אולי''. ''זה כן?'' ''כן לארוחת הערב או כן לפלרטוט?'', פתאום רציתי להיות שוב בקיבוץ, במיטה שלה. ''לשניהם''. ''אז כן''. הגעתי לקיבוץ כשבידי מרק בצל. לא רציתי לבוא בידיים ריקות. מאז השיחה עם טל לא ידעתי מנוחה. פתאום כל-כך התרגשתי לקראת הפגישה איתה. הייתי חייבת לעשות משהו. ''טל'', היא נראתה שונה במעט. נינוחה יותר. ''רוני. בואי תכנסי, מה זה?'' ''הבאתי מרק''. ''מריח טוב''. היא לקחה ממני את המרק ואצבעותיה נגעו קלות בשלי, הרגשתי צמרמורת. הלב כמובן לא הפסיק לפעום מהרגע שעמדתי מאחורי הדלת וראיתי את השלט המוכר 'טל ויצמן'. התישבנו. על השולחן היו נרות וברקע התנגנה מוסיקה שגרמה לי להרגיש בבית. ''מי הזמרת?'', שאלתי. ''דיאנה קרל. היא לא כל-כך מוכרת, את אוהבת ג'אז?'' ''עכשיו כן''. האוכל היה מדהים. והקינוח אלוהי. היא השתדלה להרשים אותי והצליחה. השיחה בינינו קלחה והערב היה מהנה כמו שלא חויתי זה זמן רב.
אם יש לכם סיפור שמח שבאמת קרה לכם אני אשמח לשמוע עליו. אולי זה ישפר לי את המצבר רוח. תודה רותם