אוף.
יש לי קצת זמן על המחשב. בכלל עד שקיבלתי סופסוף ת'מפתחות למשרד פה.. אז תחילה אבכה על זה שאין לי פה מחשב למעט דקות חסק כמו רגעים אלו.. שנית, אני רוצה להגיד שדווקא השבוע הזה חשבתי מלא על הפורום הזה ועל שאלות שאני רוצה לשאות פה ודברים שאני רוצה לשתף. חבל שאין לי הרבה זמן. וחבל גם שאין לי מחשב [!!!!!! גרר..] כל יום בשעה 6 בערב אני עושה מפגש מועדון עם הבנות שלי, הנוכחות היא כמובן חובה. אתמול באמצע המפגש הרכז פנימיה מתקשר אליי ושואל אותי אם חסרות לי בנות, עניתי לו שבאמת 2 בנות לא נמצאות אז הוא אמר לי שהשומר התקשר אליו ואמר לו שיש איזו חניכה מסטולה שמסתובבת בחוץ והוא חושב שאלו הבנות שלי. הבאתי לו מספר פלאפון של אחת מהם והמשכתי במפגש [זה בדר"כ להודיע הודעות ולדבר על ענייני היום..] בדיוק שסיימתי, בשעה 6 וחצי הרכז מגיע אליי לבניין ואמר לי להביא איתי 2 בנות שיעזרו לי לקחת אותה [ואז הבנתי שזו באמת הילדה שלי ששתתה..] ירדנו למטה אני ועוד 2 חניכות ומצאנו אותה כשהיא כולה מרוחה בקיא של עצמה שוכתב על הדשא ולא מסוגלת לזוז.. זה היה כזה מראה מעציב.. בסוף קראנו להורים שלה [שבאופן מפתיע מסתבר שיש להם רכב] והם באו לקחת אותה הביתה, אמא שלי בכתה וגם זה היה מראה קורע לב. מה שעוד הקשה עליי את התמודדות שאני מדריכה לבד את הקבוצה, ובדיוק באותו ערב ארגנתי פעילות ולא רציתי לבטל כי חשבתי לעצמי שיש לי ילדה אחתשתויה זה לחא אומר ששאר הבנות צריכות להיות מוזנחות, ודגורי היא פשוט ישנה במיטה שלה כבר.. אז התחלתי להעביר את הפעילות [זה היה רק לחצי קבוצה] ובאמצע הייתי צריכה להפסיק כי ההורים של הילדה בדיוק הגיעו. ואז הייתי צריכה ללכת איתם וללוות אותם ולחזור אחכ להעביר את הפעילות [בתקווה רבה שהם לא יברחו (אבל הם לא ברחו, כפרה עליהם
)] זה קשה להדריך לבד! זה היה לי כל כך עצוב. למה היא הלכה לשתות?? ועוד היא הלכה לשתות לבד ובצהרים.. מה שממש מראה שהיא שתתה מתוך מצוקה כלשהי ולא מתוך "פאן". אוף. זה כל כך מייאש ומתסכל. בכלל, בדיוק אתמול דיברתי על זה עם עוד בת שירות פה, שאני מרגישה שאני מתמלאת בכל כך הרבה עולמות, וכל עולם זה התמודדות וכאבים ומצוקות ובעיות. גם אם זה לא ה-30 בנות שיש לי.. אבל כל יום נמצאות בראש שלי לפחות 15 בנות בתוך הראש. זה קשה להדריך לבד. זה קשה להגיע לכל אחת מהבנות האלה. זה קשה להספיק גם לדבר איתם גם לעשות איתם שיעורי בית וללמוד למבחנים גם לשמור על משמעת גם לאכוף עונשים ולדאוג לכולם. 30 עולמות יש לי. איך אצליח להכיל את כולם??
יש לי קצת זמן על המחשב. בכלל עד שקיבלתי סופסוף ת'מפתחות למשרד פה.. אז תחילה אבכה על זה שאין לי פה מחשב למעט דקות חסק כמו רגעים אלו.. שנית, אני רוצה להגיד שדווקא השבוע הזה חשבתי מלא על הפורום הזה ועל שאלות שאני רוצה לשאות פה ודברים שאני רוצה לשתף. חבל שאין לי הרבה זמן. וחבל גם שאין לי מחשב [!!!!!! גרר..] כל יום בשעה 6 בערב אני עושה מפגש מועדון עם הבנות שלי, הנוכחות היא כמובן חובה. אתמול באמצע המפגש הרכז פנימיה מתקשר אליי ושואל אותי אם חסרות לי בנות, עניתי לו שבאמת 2 בנות לא נמצאות אז הוא אמר לי שהשומר התקשר אליו ואמר לו שיש איזו חניכה מסטולה שמסתובבת בחוץ והוא חושב שאלו הבנות שלי. הבאתי לו מספר פלאפון של אחת מהם והמשכתי במפגש [זה בדר"כ להודיע הודעות ולדבר על ענייני היום..] בדיוק שסיימתי, בשעה 6 וחצי הרכז מגיע אליי לבניין ואמר לי להביא איתי 2 בנות שיעזרו לי לקחת אותה [ואז הבנתי שזו באמת הילדה שלי ששתתה..] ירדנו למטה אני ועוד 2 חניכות ומצאנו אותה כשהיא כולה מרוחה בקיא של עצמה שוכתב על הדשא ולא מסוגלת לזוז.. זה היה כזה מראה מעציב.. בסוף קראנו להורים שלה [שבאופן מפתיע מסתבר שיש להם רכב] והם באו לקחת אותה הביתה, אמא שלי בכתה וגם זה היה מראה קורע לב. מה שעוד הקשה עליי את התמודדות שאני מדריכה לבד את הקבוצה, ובדיוק באותו ערב ארגנתי פעילות ולא רציתי לבטל כי חשבתי לעצמי שיש לי ילדה אחתשתויה זה לחא אומר ששאר הבנות צריכות להיות מוזנחות, ודגורי היא פשוט ישנה במיטה שלה כבר.. אז התחלתי להעביר את הפעילות [זה היה רק לחצי קבוצה] ובאמצע הייתי צריכה להפסיק כי ההורים של הילדה בדיוק הגיעו. ואז הייתי צריכה ללכת איתם וללוות אותם ולחזור אחכ להעביר את הפעילות [בתקווה רבה שהם לא יברחו (אבל הם לא ברחו, כפרה עליהם
