אוף

[אמא של ג..]

אוף

קיבלתי עכשיו הודעה שחברה טובה שלי נפטרה. סרטן נמאס לי כבר מהמחלה הארורה הזו. כל הזמן מסתובבת מסביבי ולוקחת לי את האנשים החשובים בחיי. זה התחיל באמא שלי, נמשך בגיסתי הצעירה, בעלי, חברות וחברים... ולי אין יותר כוח לשמוע על מתים. אני לא בטוחה שיש בי כוח לתמוך במישהו ויודעת שמצפים ממני.

 

[גריני]

אכן מחלה ארורה!

שגורמת לכ"כ הרבה ייסורים להמון אנשים. ואת נתקלת בה כ"כ הרבה פעמים - שזה ממש מפחיד!!! כל-כך מובן חוסר הרצון שלך לשמוע על מתים והתחושה שאין יותר יכולת לתמוך... אז, אולי "תסלחי לעצמך" הפעם? ואולי, אם את מרגישה ממש מחוייבת - לפעמים מתוך תמיכה באחר - מתחזקים. מאחלת לך ימים טובים יותר

 

[אחת מהצד]

תנוחי לך אמא של..

לא חייבים תמיד.. אוף. כל כך צודקת מחלה מחורבנת

 

[kevant]

ציפיות

לא תמיד חיבים לעשות את מה שאנו חושבים שמצפים מאיתנו. האם העובדה שחוינו אובדן הופכת אותנו ל"מומחים" בדבר? האם לא די לנו ב"חבילה" שלנו? אם בכל זאת ברצונך לעזור , עשי זאת לא מתוך ריצוי המצפים, אלה מתוך רצונך את. כי את חשה שכך יטב. מחזק את ידיך בכל החלטה. שלך אבא של חיל.

 

[מיכל@בר]

אמא של ג. יקרה יקרה... צר לי כל כך

לקרוא את ההודעה מלאת הכאב הזו... מכירה את ההרגשה הזו שמצפים ממך, ולא תמיד יש את הכוחות לזה. מציעה לך מה שלא תמיד יודעת בעצמי לעמוד בו, לעשות רק מה שאת מרגישה, רק מה שאת יכולה, אך ורק...

 

[דגה1]

צודקת

אני איתך, בקשר למחלה הארורה הזאת. אני לא מכירה את הסיפר שלך, אבל אני מבינה שאיבדת כבר הרבה אנשים קרובים מהמחלה הארורה הזאת. הסרטן. אני איבדתי את אמא שלי היקרה לפני כשבועיים וחצי בערך, אני יכולה להגיד לך שתמיד היא אמרה שהמחלה הזאת לוקחת את האנשים מהר כל כך וצעירים כל כך, ובסוף זה פגע גם בה, אז מה אומר לך קשה לי מאוד להגיד משהו, אני נורא עצובה מהאובדן שלי כך שאני מבינה אותך, שאיבדת כבר המון אנשים קרובים כל כך. מקווה שתתחזקי ושתוכלי להמשיך ולחזק אחרים. איתך דגה1

 

[אמא של ג..]

תודה לכולכם

תודה על המילים והיחס. אני שם כל הזמן, ורק קפצתי להציץ אליכם. מחזיקה מאד. נדהמת בכל פעם לגלות את ה´יש´ מ´אין´. וכן, יש משהו שהופך אותנו ל´מומחים בנושא´ וזאת על פי ´קבלת הפנים´ שערכו לי. באתי עם שתי בנותי הגדולות, והילדים של חברתי ניצמדו אליהן ע"מ לשאוב כוח או אולי כדי להבין איך ממשיכים (דבר שאני עד היום לא מבינה), ואילו הX שלה (הם היו גרושים ביחסים מצויינים) נצמד אלי ורק רצה לשמוע מה לעשות ואיך ומתי וכמה ולמה. אני זוכרת כמה חיכיתי לאשתו השניה של בן דודי ביום שבני נהרג, היא שכלה את בנה כמה שנים קודם לכן... היא היתה ה´מומחית´ שלי. "היא תגיד לי איך להמשיך לחיות" - אני זוכרת שכך חשבתי וכך קיבלתי את פניה. אני עוד אחזור... אז יופי של מומחים אנחנו.

 

[אמא של ג..]

מאד = מעמד