אני מנסה לחשוב...
הייתי בפגישה של קוד"א עם חברה שהשתלטה קצת על השיחה וגם דיברה בשמי שזה קצת הרגיז אותי. היא באה כי היתה לה יומהולדת ושכחתי מהפגישה וקבעתי איתה, אבל אחרי שנזכרתי סיפרתי לה שזה מאוד חשוב לי אז היא באה אליי והלכנו ביחד. מצד אחד שמחתי שהיא באה (לא אוהבת ללכת לבד) ומצד שני התבאסתי בגלל הסיפור הזה. אח"כ הלכנו למקום שהיא רצתה (לבקר ידיד שלא ראתה הרבה זמן בת"א) כי הרגשתי שאני חייבת לה ביומהולדת. בחורים חדשים הם תמיד סוג של אופציה, גם בתקופה של הימנעות, ותמיד יש לי סוג של ציפייה. אז ישבתי שם, שלושה בחורים ואחד מהם נראה לי הטיפוס שלי- חמוד, שיער בלונדיני, עיניים כחולות, עובד בהיי טק (אני מעדיפה אמנים בד"כ אבל היי טק זה בסדר
מעט יבשושי אבל לא לחלוטין כמו כל המתמיטקאים והפיסיקאים למיניהם, שלפעמים נקרים על דרכי ואני ממהרת לסלק). אז זהו, שכצפוי- מכל הבחורים שם הוא הכי פחות התייחס אליי ובכלל היה בסוג של ריחוף- הסתכל כמעט אך ורק על הטלוויזיה ושתה הרבה (היה שתוי כבר כשהגעתי). שני הבחורים האחרים כל הזמן שאלו אותי על העבודה שלי ושאלות בנושא סרטן, מחלות, סמים (סיפרתי להם מה קורה כשקונים סמים מסטודנטים לכימיה שנה ג'- למי שראה את הסרט "התעוררות") וכו' והם היו ממש סימפטיים ונחמדים אליי אבל אף אחד מהם לא משך אותי, רק הבנזונה האדיש שנראה גם טוב ובסגנון שלי במקרה. הפעם שלטתי בעצמי ולא ביקשתי שישדכו בינינו.
חזרתי הביתה, הייתי קצת באינטרנט וזהו. במהלך היום הייתי בסרטים בגלל הודעה ששלח לי האקס המיתולוגי, כביכול בטעות, ועוד קשר שאני חושבת שאני צריכה להתנתק ממנו אבל זה הולך בדיוק הפוך, אני עם התירוצים שלי ללמה להתקשר. תחושות ריקנות ולחץ יש כל הזמן, איתן אני מתמודדת, ונשברתי לפני יומיים כשהייתי ממש לבד לאחר 3-4 שבועות שכל הזמן הייתי עם אנשים ובקשר אינסטנסיבי עם אנשים, כלומר- פעם ראשונה לבד ואני נשברת כמו איזה ענף דק ברוח.
הפסיכולוגית שלי תהיה מאוד מאוכזבת. רק רציתי לשתף אתכן שהייתי בחלום עם בגדי סאדו (מגפי ויניל שחור עד הירכיים, ללא תחתונים) ומישהו הצליף בי וסבלתי אך בו בזמן נהניתי. זה בא אחרי איזשהו עניין משמעותי רגשי בחלום ואני פאקינג לא זוכרת וזה מעצבן!!!!!!!!!!!!!! זהו רק רציתי לשתף
אולי מישהי תצליף בי ואני אזכר.
