אופטימיות קטנה
שלום לכן (ולכם), די הרבה זמן שלא כתבתי כאן, אם כי קראתי כל יום. היתה לזה סיבה טובה - הייתי במתח לקראת הסקירה. כן, גם אני בהריון, שבוע 16, וחוץ מתמי ועוד 2 חברות אף אחד בעולם לא ידע על זה. אז קודם כל אחרי יום וחצי של חרדה איומה הגיעה הסקירה והכל הכל בסדר! אין לי מלים לתאר את ההקלה, את ההרגשה שזהו - זה הריון חדש ושונה מהקודם, שלא כל הריון שלי יהיה דפוק (ההוא היה הראשון), ושבאמת יש לו סיכוי!!! האמת שאני באופוריה מוחלטת - החיוך תקוע לי חזק על האוזניים כבר 3 ימים. יום לפני כן הודיעו לי שמפטרים אותי במסגרת קיצוצים בחברה - בשורה לא ממש טובה באמצע הריון, אבל כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה הסקירה שלמחרת. ואחריה - בכלל אין לזה חשיבות - הרי כמות ועוצמות הכאב/העונג שמקום עבודה יכול לגרום לי היא כל כך בלי השוואה למה שיכול לעשות לי ההריון!!! דיברנו פה הרבה פעמים על מה שלומדים מהאובדן הזה, ואולי זה משהו אחד חיובי שקיבלתי מזה - פרופורציות. ההבנה החדה מה חשוב יותר ומה פחות, מה שווה עצבים ומה עדיף שיחלוף לידי. מהרגע הראשון רציתי להיכנס להריון שוב - זה היה הדבר היחיד שיכל להחזיר לי את החיים שנלקחו ממני. ספרתי שבועות למחזור הראשון שהיה אמור להגיע אחרי 6 שבועות. כשהם עברו התיצבתי אצל הרופא לקבל ארגסט, עברו שבועים וכלום. אז התחלתי להבין שיש דברים שלא תלויים בי, וזה כנראה אחד מהם. קיבלתי החלטה די מאולצת להפסיק לספור ולתכנן, ואפילו הזמנו חופשת סקי. יום לפני הסקי קיבלתי את המחזור המיוחל. אח"כ היתה המתנה מורטת עצבים לביוץ - שכמובן איחר (לחץ לא מוסיף בריאות) - ואחריה ההמתנה המוטרפת לתאריך המחזור. היום שהמחזור היה אמור להופיע בו (זה היום בו עשיתי את הבדיקה) היה תאריך הלידה המקורי שלי... ידעתי שזה אומר שתאריך הלידה החדש יצא באיזור אוקטובר-נובמבר, אולם רק אחרי שראיתי דופק באולטרסאונד העזתי לבדוק בגלגל ההריון מה התאריך. זה יוצא ה-8 לנובמבר, שהוא בדיוק יום ההפלה, וגם יום ההולדת של בן זוגי. אם מישהו רוצה למצוא חוקיות וסיבה לדברים - בטח אפשר לעשות עם זה משהו
זה מוזר - יש בי את הידיעה המאוד ברורה שעדיין משהו יכול להשתבש, הרי יש גם תינוקות שמתים ברחם ושאר אסונות כאלה, אבל מאז יום שני יש בי שמחה עצומה וסוחפת, שאני מרגישה צורך להיאחז בה כל עוד אפשר. מעניין גם שהדבר הכמעט יחיד שפחדתי ממנו היה הסקירה (כך הופסק ההריון הקודם). לא הפלה טבעית, לא דאון - שום דבר משאר הצרות האפשריות - רק לראות שהפעם זה אחרת. הילד הראשון שלי תמיד יישאר איתי - בזכרון ובלב, אבל אני כן מחכה לשני - לילד החי שלי. אני לא יודעת כמה זמן יחזיק לי החיוך, אבל אני מנסה ליהנות מכל רגע. אני מקווה שזו לא הודעה שמחה מדי למקום העצוב-עצוב הזה. נראה לי שזה בסדר, אבל אם זה מקשה על מישהי - אני מתנצלת. אני שולחת לכולכן חיבוק גדול של תקווה ואופטימיות, אולי משהו יידבק. אוהבת, קרן.
שלום לכן (ולכם), די הרבה זמן שלא כתבתי כאן, אם כי קראתי כל יום. היתה לזה סיבה טובה - הייתי במתח לקראת הסקירה. כן, גם אני בהריון, שבוע 16, וחוץ מתמי ועוד 2 חברות אף אחד בעולם לא ידע על זה. אז קודם כל אחרי יום וחצי של חרדה איומה הגיעה הסקירה והכל הכל בסדר! אין לי מלים לתאר את ההקלה, את ההרגשה שזהו - זה הריון חדש ושונה מהקודם, שלא כל הריון שלי יהיה דפוק (ההוא היה הראשון), ושבאמת יש לו סיכוי!!! האמת שאני באופוריה מוחלטת - החיוך תקוע לי חזק על האוזניים כבר 3 ימים. יום לפני כן הודיעו לי שמפטרים אותי במסגרת קיצוצים בחברה - בשורה לא ממש טובה באמצע הריון, אבל כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה הסקירה שלמחרת. ואחריה - בכלל אין לזה חשיבות - הרי כמות ועוצמות הכאב/העונג שמקום עבודה יכול לגרום לי היא כל כך בלי השוואה למה שיכול לעשות לי ההריון!!! דיברנו פה הרבה פעמים על מה שלומדים מהאובדן הזה, ואולי זה משהו אחד חיובי שקיבלתי מזה - פרופורציות. ההבנה החדה מה חשוב יותר ומה פחות, מה שווה עצבים ומה עדיף שיחלוף לידי. מהרגע הראשון רציתי להיכנס להריון שוב - זה היה הדבר היחיד שיכל להחזיר לי את החיים שנלקחו ממני. ספרתי שבועות למחזור הראשון שהיה אמור להגיע אחרי 6 שבועות. כשהם עברו התיצבתי אצל הרופא לקבל ארגסט, עברו שבועים וכלום. אז התחלתי להבין שיש דברים שלא תלויים בי, וזה כנראה אחד מהם. קיבלתי החלטה די מאולצת להפסיק לספור ולתכנן, ואפילו הזמנו חופשת סקי. יום לפני הסקי קיבלתי את המחזור המיוחל. אח"כ היתה המתנה מורטת עצבים לביוץ - שכמובן איחר (לחץ לא מוסיף בריאות) - ואחריה ההמתנה המוטרפת לתאריך המחזור. היום שהמחזור היה אמור להופיע בו (זה היום בו עשיתי את הבדיקה) היה תאריך הלידה המקורי שלי... ידעתי שזה אומר שתאריך הלידה החדש יצא באיזור אוקטובר-נובמבר, אולם רק אחרי שראיתי דופק באולטרסאונד העזתי לבדוק בגלגל ההריון מה התאריך. זה יוצא ה-8 לנובמבר, שהוא בדיוק יום ההפלה, וגם יום ההולדת של בן זוגי. אם מישהו רוצה למצוא חוקיות וסיבה לדברים - בטח אפשר לעשות עם זה משהו
זה מוזר - יש בי את הידיעה המאוד ברורה שעדיין משהו יכול להשתבש, הרי יש גם תינוקות שמתים ברחם ושאר אסונות כאלה, אבל מאז יום שני יש בי שמחה עצומה וסוחפת, שאני מרגישה צורך להיאחז בה כל עוד אפשר. מעניין גם שהדבר הכמעט יחיד שפחדתי ממנו היה הסקירה (כך הופסק ההריון הקודם). לא הפלה טבעית, לא דאון - שום דבר משאר הצרות האפשריות - רק לראות שהפעם זה אחרת. הילד הראשון שלי תמיד יישאר איתי - בזכרון ובלב, אבל אני כן מחכה לשני - לילד החי שלי. אני לא יודעת כמה זמן יחזיק לי החיוך, אבל אני מנסה ליהנות מכל רגע. אני מקווה שזו לא הודעה שמחה מדי למקום העצוב-עצוב הזה. נראה לי שזה בסדר, אבל אם זה מקשה על מישהי - אני מתנצלת. אני שולחת לכולכן חיבוק גדול של תקווה ואופטימיות, אולי משהו יידבק. אוהבת, קרן.
