אופירו´ש.. ../images/Emo10.gif
שמתי את זה מעליי מונח..עם ידי שבגדו בי שפעם גם זזו קשרתי אותו ומאז כבר אני חצי בן אדם לקחתי לי את הכדור שבא מלאך המוות הוא מסר מעכשיו חזרה אין הכל מכאן זה לאור ההוא אז אני שם אותו על הלשון מה שפעם דיבר הגוף נמתח מעצמו כאילו ביקש רחמים עוד צ´נאס ואני לא חושב על מה שהיה על מי שישאר אני חושב עכשיו בקול רם ורק על עצמי עכשיו זה תורי שלי צרחתי שוב אולי יש דרך שאני רוצה לחזור אלייה אבל מצד שני אני מפסיק מפה והלאה להתמודד ואם ההיא שפעם לא יצא לה לבוא אליי מחר תשב שבעה ורק תבכה מה שהיא אמרה שהיא לא עושה יותר אין לי כח! אני מרגיש מאודה מהסביבה! הסיפרייה הזאת שיושבת שם על הרצפה שכל כך רחוקה כרגע מלהרגיש את נחת רגלי... כמו מבקשת ממני לחזור להיות שוב הילד שפעם למד שפעם צחק שפעם נסע על האופן שהיה קופצ מכסאות וכמה מוזר הא.. נוסטלגייה מין דה ז´וו , למה מה לפחות משו אחד אני ממשיך בו הקפיצה ואז עולה לראש שלי.. הוא עולה ועולה והקול יותר עולה ואז אני גם עולה קצת רוצה לקפוף, עוד קצת!!!! לא!!! אני לוקח לי זמן לחשוב עוד קצת מנצל רגעי חרטה אולי בליבי שכבר נימיו חשכו מאום חושב מה אני ומה ההיא שעשתה לי רע שכך אני פשוע ועוזב אבל אולי יום אחד היא תבין היא תכעס אבל היא תבין אולי כשהיא גם לא תרצה יותר לראות שהיא תסתיר את עיניה כמו שאני הסתרתי ועכשיו שהוא קורא לי הקול .. ליפול אני לא יודע לאיזה כיון ליפול!! ליפול!! רק תיפול.. לא משנה אבל לא אני חי עם החלטה שלי שהיא לא דו היא חד! אז אני לא נופל בנתיים עד שהמלאך יראה לי כיוון והכדור כבר התנוסס בין שיני שכבר חלשו מלחרוק משמע זה הסוף ואני מנסה לשחזר אירועים .. ואני מנסה באמת שאני מנסה אבל סתם ה´ לא סתם מחק לי אותו, אולי אני מפחד שלזכור, אבל זה מנגון טבעי שלי, בלי זה אני לא חשוף לכלום, זה נורמלי. רק המשיגנע לא חשופים לזה! אני לא יודע אני חושב שאני מתחרט, שכדאי שאני אזכור, אני חושב שאני לא רוצה! הכסא... הוא זז לי קצת ואני מרגיש קצת את רגלי מרחפות רק לקצת.. איפה את,אמא! אמא האור כבה לי אמא ואם אני מתחרט.?! אמא האור שלי הוא כבה אמא אני עכשיו זוכר אותך... אמא את עזרת לי שאבא לא יפגע בי הגנת עלי... מאבא את אמרת לו ללכת ושהוא חזר כבר לא סיפרתי לך אני שתקתי אני בניתי לי חומות ואת ניסית לבנות לי בית ואני הורס לך אותו אמא אמא...אני רוצה שוב את החלב החם שאמת הכנת לי ולה פעם שהיינו יושבים יחד בגינה מעשנים איתך בשושו עכשיו אני כבר מעורפל , אני חושב שגם אם באמת הייתי רוצה לחזור אני לא הייתי יכול אני הרגשתי חום פנימי כל אברי כלבה רותחת ובטני שלי כבר אינה מרגישה אני רואה הרבה מטושטש.. ואני חושש.. אם זה נכון שנעלתי את הדלת אבל נעלתי הכסא... העפתי אותו אני מסתכל פעם אחרונה פותח את עיני רואה בורא עולם והוא לוחש לי בשקט מלאך המוות לא קיים .. גם גן העדן אתה לא תיקבר איתם אתה תהיה לך בשקט איפה שבחרת את הדממה שלך ואני רוצה לפתוח את הדלת חשבתי שאני אקבר עם כולם!! לא רוצה חלקה בודדת... אין לי שום כוונות להתחיל התכרסם ע"י תולעים שלא חולקים עוד חלקות אני רוצה להיות כמו כולם שם שבשקט בלילה אולי הם יבואו אותן הרוחות אז הנה פקחתי את עיני ואני כבר מוצא עצמי ממצמץ........... רוצה הרבה מן האור אבל מוצא המון מן החושך אני נחלש ובפעם האחרונה נאנק איפה היא עיני מחפשות אותה איפה היא ..?! אמרתי שאני אשים תמונה שהיא תהיה האחרונה .. שהן ייראו העינים.. שכבר לא רואות אותה איפה היא! היא נפלה.. אני רואה קיר.. אני מנסה להפיל את עיני לקרקע אני רואה רק את אותה עכשיו אני מתגעגע אני עשיתי טעות אני לא רוצ הלהקבר אמא אני לא רוצה שתשימי עליי חול אמא ,, אני לא רוצה להיות עטוף.. אם זה לא בזרועותייך אמא אני הולך.. ואמא אין נשיקת לילה טוב יותר ואמא.. אני מצטער אני באמת מצטער אנ עוצם אותן.. ואין צורך יותר לבכות אמא אני מצטער זה בא מאוחר אבל אמא אני למדתי בדרך הקשה.. ביי....
שמתי את זה מעליי מונח..עם ידי שבגדו בי שפעם גם זזו קשרתי אותו ומאז כבר אני חצי בן אדם לקחתי לי את הכדור שבא מלאך המוות הוא מסר מעכשיו חזרה אין הכל מכאן זה לאור ההוא אז אני שם אותו על הלשון מה שפעם דיבר הגוף נמתח מעצמו כאילו ביקש רחמים עוד צ´נאס ואני לא חושב על מה שהיה על מי שישאר אני חושב עכשיו בקול רם ורק על עצמי עכשיו זה תורי שלי צרחתי שוב אולי יש דרך שאני רוצה לחזור אלייה אבל מצד שני אני מפסיק מפה והלאה להתמודד ואם ההיא שפעם לא יצא לה לבוא אליי מחר תשב שבעה ורק תבכה מה שהיא אמרה שהיא לא עושה יותר אין לי כח! אני מרגיש מאודה מהסביבה! הסיפרייה הזאת שיושבת שם על הרצפה שכל כך רחוקה כרגע מלהרגיש את נחת רגלי... כמו מבקשת ממני לחזור להיות שוב הילד שפעם למד שפעם צחק שפעם נסע על האופן שהיה קופצ מכסאות וכמה מוזר הא.. נוסטלגייה מין דה ז´וו , למה מה לפחות משו אחד אני ממשיך בו הקפיצה ואז עולה לראש שלי.. הוא עולה ועולה והקול יותר עולה ואז אני גם עולה קצת רוצה לקפוף, עוד קצת!!!! לא!!! אני לוקח לי זמן לחשוב עוד קצת מנצל רגעי חרטה אולי בליבי שכבר נימיו חשכו מאום חושב מה אני ומה ההיא שעשתה לי רע שכך אני פשוע ועוזב אבל אולי יום אחד היא תבין היא תכעס אבל היא תבין אולי כשהיא גם לא תרצה יותר לראות שהיא תסתיר את עיניה כמו שאני הסתרתי ועכשיו שהוא קורא לי הקול .. ליפול אני לא יודע לאיזה כיון ליפול!! ליפול!! רק תיפול.. לא משנה אבל לא אני חי עם החלטה שלי שהיא לא דו היא חד! אז אני לא נופל בנתיים עד שהמלאך יראה לי כיוון והכדור כבר התנוסס בין שיני שכבר חלשו מלחרוק משמע זה הסוף ואני מנסה לשחזר אירועים .. ואני מנסה באמת שאני מנסה אבל סתם ה´ לא סתם מחק לי אותו, אולי אני מפחד שלזכור, אבל זה מנגון טבעי שלי, בלי זה אני לא חשוף לכלום, זה נורמלי. רק המשיגנע לא חשופים לזה! אני לא יודע אני חושב שאני מתחרט, שכדאי שאני אזכור, אני חושב שאני לא רוצה! הכסא... הוא זז לי קצת ואני מרגיש קצת את רגלי מרחפות רק לקצת.. איפה את,אמא! אמא האור כבה לי אמא ואם אני מתחרט.?! אמא האור שלי הוא כבה אמא אני עכשיו זוכר אותך... אמא את עזרת לי שאבא לא יפגע בי הגנת עלי... מאבא את אמרת לו ללכת ושהוא חזר כבר לא סיפרתי לך אני שתקתי אני בניתי לי חומות ואת ניסית לבנות לי בית ואני הורס לך אותו אמא אמא...אני רוצה שוב את החלב החם שאמת הכנת לי ולה פעם שהיינו יושבים יחד בגינה מעשנים איתך בשושו עכשיו אני כבר מעורפל , אני חושב שגם אם באמת הייתי רוצה לחזור אני לא הייתי יכול אני הרגשתי חום פנימי כל אברי כלבה רותחת ובטני שלי כבר אינה מרגישה אני רואה הרבה מטושטש.. ואני חושש.. אם זה נכון שנעלתי את הדלת אבל נעלתי הכסא... העפתי אותו אני מסתכל פעם אחרונה פותח את עיני רואה בורא עולם והוא לוחש לי בשקט מלאך המוות לא קיים .. גם גן העדן אתה לא תיקבר איתם אתה תהיה לך בשקט איפה שבחרת את הדממה שלך ואני רוצה לפתוח את הדלת חשבתי שאני אקבר עם כולם!! לא רוצה חלקה בודדת... אין לי שום כוונות להתחיל התכרסם ע"י תולעים שלא חולקים עוד חלקות אני רוצה להיות כמו כולם שם שבשקט בלילה אולי הם יבואו אותן הרוחות אז הנה פקחתי את עיני ואני כבר מוצא עצמי ממצמץ........... רוצה הרבה מן האור אבל מוצא המון מן החושך אני נחלש ובפעם האחרונה נאנק איפה היא עיני מחפשות אותה איפה היא ..?! אמרתי שאני אשים תמונה שהיא תהיה האחרונה .. שהן ייראו העינים.. שכבר לא רואות אותה איפה היא! היא נפלה.. אני רואה קיר.. אני מנסה להפיל את עיני לקרקע אני רואה רק את אותה עכשיו אני מתגעגע אני עשיתי טעות אני לא רוצ הלהקבר אמא אני לא רוצה שתשימי עליי חול אמא ,, אני לא רוצה להיות עטוף.. אם זה לא בזרועותייך אמא אני הולך.. ואמא אין נשיקת לילה טוב יותר ואמא.. אני מצטער אני באמת מצטער אנ עוצם אותן.. ואין צורך יותר לבכות אמא אני מצטער זה בא מאוחר אבל אמא אני למדתי בדרך הקשה.. ביי....
