אופנת זרקאוי בעזה וקוסםהאשליה התקשר
לפני כמה ימים התכוונתי לכתוב מאמר בעקבות כתבה של ערוץ 2 על אופנת זרקאווי בעזה. כיצד הפך אבו מוסא אל זרקאווי לגבוריהם של העזתים (כשם שב91 הפך סדאם חוסיין לגיבור הפלסטינים). בכל דוכן מכירות בעזה ניתן למצוא את כובעו המפורסם של זרקאווי, כנראה שמסמל משהו באיסלם. היום היו הפגנות בחאן יונס שבעזה כנגד הריגתו של גיבורם זרקאווי. בעינהם "הכיבוש בעירק" דומה לזה של "הכיבוש בשטחים". צבא מול אוכלוסיה אזרחית. כל טרוריסט צמא דם שמחסלים אותו הוא חדשות טובות ומשמחות, אולם זה לא יצליח לכסות על המציאות העגומה בעירק, כשם שתפיסת סדאם חוסיין, הרודן האכזר הזה לא שינה את התמונה בעירק. הממשל האמריקאי מצייר זאת במילים של "ניצחון" מבחינה תקשורתית. זה מדד שהוא שגוי. זה עוד "שפן" שבוש מוציא מהכובע כל פעם שלחץ דעת הקהל גובר ודורש להוציא את החיילים מעירק. להרוויח עוד קצת זמן על ידי מה שאפשר לקרוא אולי "ניצחון טקטי" בשדה הקרב -שבו לבוש יש "הפסד אסטרטגי". לכן להסית את תשומת הלב התקשורתית לעבר "הניצחון הטקטי" לא יוכל לשנות את תמונת "ההפסד האסטרטגי" בשדה הקרב. מה זה כן יעשה? "הניצחון הטקטי"? זה בעצם עוד שפן בכובע "קוסם האשליות התקשורתיות" של בוש, שבעצם נותן לו לרכוש במטבעות תקשורתיות עוד זמן חסר טעם בעירק. כל פעם , כאמור, שיש לחץ מדעת הקהל, הנשיא , שעסוק בהשרדות של המלחמה שולף מעין שפן שכזה - בכדי לזכות בדעת הקהל ב"עוד חמש דקות של זמן חסר ערך בעירק". מה הסכנה בזה? אמריקה יכולה להמשיך כך לנצח. כל פעם אפשר להביא את ראשו של טרוריסט כזה או אחר - או להראות הישג של מינוי ממשלתי של איש כזה או אחר. אבל, וכאן בא האבל - זה מבלבל. זה סה"כ אשליה מתוך בית היוצר של "קוסם האשליות התקשורתיות" של ממשל בוש. אילו היה מדובר בסדרת טלויזיה (ויש אחת כזו על עירק) - הייתי רושמת הערת אזהרה לצופים - "נא לא להתבלבל , מדובר באשליה תקשורתית, מותו של זרקאווי הוא ניצחון טקטי שלא יכסה על ההפסד האסטרטגי במלחמה"...
לפני כמה ימים התכוונתי לכתוב מאמר בעקבות כתבה של ערוץ 2 על אופנת זרקאווי בעזה. כיצד הפך אבו מוסא אל זרקאווי לגבוריהם של העזתים (כשם שב91 הפך סדאם חוסיין לגיבור הפלסטינים). בכל דוכן מכירות בעזה ניתן למצוא את כובעו המפורסם של זרקאווי, כנראה שמסמל משהו באיסלם. היום היו הפגנות בחאן יונס שבעזה כנגד הריגתו של גיבורם זרקאווי. בעינהם "הכיבוש בעירק" דומה לזה של "הכיבוש בשטחים". צבא מול אוכלוסיה אזרחית. כל טרוריסט צמא דם שמחסלים אותו הוא חדשות טובות ומשמחות, אולם זה לא יצליח לכסות על המציאות העגומה בעירק, כשם שתפיסת סדאם חוסיין, הרודן האכזר הזה לא שינה את התמונה בעירק. הממשל האמריקאי מצייר זאת במילים של "ניצחון" מבחינה תקשורתית. זה מדד שהוא שגוי. זה עוד "שפן" שבוש מוציא מהכובע כל פעם שלחץ דעת הקהל גובר ודורש להוציא את החיילים מעירק. להרוויח עוד קצת זמן על ידי מה שאפשר לקרוא אולי "ניצחון טקטי" בשדה הקרב -שבו לבוש יש "הפסד אסטרטגי". לכן להסית את תשומת הלב התקשורתית לעבר "הניצחון הטקטי" לא יוכל לשנות את תמונת "ההפסד האסטרטגי" בשדה הקרב. מה זה כן יעשה? "הניצחון הטקטי"? זה בעצם עוד שפן בכובע "קוסם האשליות התקשורתיות" של בוש, שבעצם נותן לו לרכוש במטבעות תקשורתיות עוד זמן חסר טעם בעירק. כל פעם , כאמור, שיש לחץ מדעת הקהל, הנשיא , שעסוק בהשרדות של המלחמה שולף מעין שפן שכזה - בכדי לזכות בדעת הקהל ב"עוד חמש דקות של זמן חסר ערך בעירק". מה הסכנה בזה? אמריקה יכולה להמשיך כך לנצח. כל פעם אפשר להביא את ראשו של טרוריסט כזה או אחר - או להראות הישג של מינוי ממשלתי של איש כזה או אחר. אבל, וכאן בא האבל - זה מבלבל. זה סה"כ אשליה מתוך בית היוצר של "קוסם האשליות התקשורתיות" של ממשל בוש. אילו היה מדובר בסדרת טלויזיה (ויש אחת כזו על עירק) - הייתי רושמת הערת אזהרה לצופים - "נא לא להתבלבל , מדובר באשליה תקשורתית, מותו של זרקאווי הוא ניצחון טקטי שלא יכסה על ההפסד האסטרטגי במלחמה"...