אממ
טוב אז כמה דברים. לפי דעתי ג'ימי פייג' הוא הגיטריסט הכי איכותי בכל הזמנים. למרות זאת, אני אובייקטיבי וזה נכון שג'ימי לא תמיד מנגן חלק. לפעמים יש לו צלילים שלא יוצאים הכי טוב, והוא גם לא הגיטריסט הכי מהיר שיש, וגם לא אחד מהמהירים, בלשון המעטה. עוד דבר שאמרת שהוא נכון, הוא לפעמים מנגן מלוכלך. הדיסטורשן שלו הוא לא נקי, והצלילים הם רועשים. כל מה שכתבתי עד עכשיו מייצג את החסרונות של ג'ימי פייג'. לכל גיטריסט יש חסרונות. אף אחד לא מושלם. ג'ימי מתקרב לשלמות רק בגלל דבר אחד : הוא מודע לחסרונות שלו, והוא מנצל אותם לטובה. מה זאת אומרת? הוא לא משתמש בסוויפים. נדיר מאוד לראות סוויפ בסולו של ג'ימי. לפעמים הוא משתמש בסוויפים על המיתרים הנמוכים, ואז מתיחה באחד מהמיתרים הגבוהים, בשביל לייצר פתיחה לסולו. בכל אופן, הוא לא מתיימר לנגן יותר מידי מהר, הוא יודע מהם הגבולות שלו והוא מנגן עד הגבול בעניין המהירות. בנוגע לצליל המלוכלך, הוא יודע שזה מה שיצא לו אם הוא ינגן רגיל, לכן הוא מוסיף את הצליל המפורסם שלו, ומוסיף על כל ריף שלו, קטע של פריטה. זה מה שהוא עושה עם החסרונות שלו. מעבר לזה, הוא משתמש בכל היתרונות שלו, וכמו שאמרת - "ג'ימי לא שותק ומוציא צלילים מוזרים" - גם מזה הוא עושה יתרון. הצלילים ה"מוזרים" נעשים ע"י הרבה אפקטים קונבנציונליים ובלתי קונבנציונליים. קונבנציונלי לדוגמא: טבעת הזכוכית שמייצרת סאונד שונה (כמו שהנדריקס היה עושה לפניו), בלתי קונבנציונלי: כל מיני משחקים עם רדיו ואנטנות, ושלא נדבר על הקשת של הכינור ב Whole Lotta Of Love, Dazed And Confuzed וכו'. שוב, אתה לא חייב לאהוב את זה, אבל כל מי ששומע זפלין ואוהב את ג'ימי, הוא אוהב אותו בעיקר גלל הצלילים המוזרים הללו. כל הלהיטים (אולי למעט סטרוואי), מכילים קטעי גיטרה מוזרים שכאלו. ג'ימי נחשב לגיטריסט כזה גדול בגלל כל החידושים שלו. הוא לא כמו הגיטריסטים החדשים הללו (יחסית אליו), מרטי פרידמן, אינגווי מלמסטין וכו'. להם יש את צליל הדיסטורשן הרגיל ואת הסוויפים המהירים, שנותנים את האשליה שהם הגיטריסטים הטובים בעולם. אז זהו, שלא. המהירות שלהם אומרת אולי שהם הכי מהירים, לא הכי טובים. גם הנדריקס, שנחשב בפני רוב האנשים שאין להם עניין גדול בגיטריסטים, כגיטריסט הטוב ביותר, או אריק קלפטון, אלו לא גיטריסטים מהירים במיוחד. גם לא בריאן מאי, צ'אק בארי או כל הגיטריסטים התקופתיים הללו שנחשבים כיום לטובים ביותר. רובם לא היו מהירים במיוחד, אבל כולם שברו את הגבולות המוכרים. גם ג'ימי שבר את הגבולות המוכרים, והכניס צלילים חדשים מהגיטרה, שאף אחד לא הכיר. בגלל זה משווים אותו להנדריקס, שגם הוא פרץ את הגבולות בדרכים שלו, רק בצורה יותר פרובוקטיבית.
