אוקיי..אני שואלת-

[puma141]

אוקיי..אני שואלת-

אלו שיורדים מהארץ.
נכון, זכותם.בלי שום ספק בכלל, ואפילו אני מפרגנת למי שמסוגל לעשות את זה כביכול לצמיתות-אני לא יכולה..
גיחות טיולים-כל הזמן! לא לתמיד, למרות שאני יודעת שאם הייתי עושה זאת אולי הייתם שומעים עלי בענק במסגרת עבודתי
במלוא הצניעות.

יש בניו יורק ישראלית שאני מכירה.
בעלה עוסק בנדל"ן שם ועושה מלא כסף. הם חיים שם כבר שנתיים בערך.
ילד אחד שלהם גדל כאן עד גיל 3 והילדה השניה בת שנתיים וחצי הייתה פה בחופשה בחופש הגדול האחרון,
והכירה פה את כל המשפחה מקרוב ומגיל שהיא כבר "בוגרת" ויכולה להבין מי אלו ומה אלו עבורה במסגרת האהבה הענקית שהיא ואחיה קיבלו פה.

הם חזרו לארה"ב.
את ההשלכות אפשר לראות על שני הילדים המדהימים האלה..
אני מדברת איתה בסקייפ, ורואה מה קורה שם..שני הילדים השתנו אחרי החופשה-לבלי היכר...
הילד, שהוא חכם ומקסים ברמות של התאהבות, שקט-פשוט מהמם-הפך לאקטיבי, כועס, לא רגוע עצוב, בוכה בלי סיבה..
הילדה אף היא מחייכנית ושמחה-הפכה לנרגזת..

כשראיתי את זה הייתי המומה.
החברה הזו שלי, בעמדת הכחשה. כן, היא התייעצה עם פסיכולוגים, שנתנו לה נקודת מבט בעיני מדאיגה ומזעזעת,
אבל התגובה שלהם הניחה לחברתי את הדעת. התאימה לה.
במסגרת הדיבורים שלי איתה, אני יודעת שבבטן-היא יודעת את האמת..היא גם מודה בזה לפעמים, כשגם היא נשברת.

יש לציין, שהיה להם קשה בארץ. הוא פתח פה עסק שלא הצליח, ובאמת שהם נתקלו בקשיים.
שם-הכל שונה! הם עושים חייל..

השאלה שלי היא, מה דעתכם?
איזה מחיר "בסדר" לשלם, בעבור התבססות כלכלית? מה הגבול?
מה הייתם עושים במקומה?
אם הייתם מזהים שינויים דרסטיים שכאלו בילדים שלכם, באותה סיטואציה-עדיין הייתם נשארים שם,
ואל תגידו זמנית כי..ה"זמני" הזה נותן את אותותיו בבניה שלהם את ילדיהם כבני אדם...

נכון גם שאין דבר כזה שילד גדל בשלמות.
אבל נסו לענות ספיציפית על הבעיה הזו-מה הייתם אתם עושים...

 

[דאגרוטיפ]

נושא מעניין ומורכב, פומה.

אני לא יודעה אם כדאי שאהיה זו אני אשת עיצות.
אבל, הייתי רוצה לנסות להשיב.
ראשית, כפי שאת ציינת עד המחיר הכבד מנשוא.
יען, שהזאטוטים נפגעים מכך.
הייתי כמובן מנסה להוועץ באנשי מקצוע, ואם עדיין
המעבר גורר השלכות התנהגותיות על ילדיי
ההרפתקאה הזו היתה מגיעה לסיומה.
-
חשוב לציין שאני מאמינה שההורים עשו
זאת גם כי רצו לאפשר לילדהם חיים טובים
יותר. אין זה סוד שמצב כלכלי טוב מאפשר הזדמנויות
העשרה והענקת חינוך ברמה טובה יותר.
ואגב, אין זה חטא לשאוף לכך בעיניי. גם במחיר ירידה מהארץ.
אבל כסף אינו הכל, במיוחד לא כשזה גובה מחיר מהסוג הזה.
אבל פומה, איך ניתן לדעת בוודאות שמה שעובר על הילדים
זה בהכרח תוצר של המעבר למדינה אחרת?

 

[puma141]

דאג, א'-תודה שענית כי אחרת הפוסט הזה נראה

לי היה שוקע במצולות תפוז, ללא מענה..חחחח

אבל ברצינות:
כן, אני יודעת בדיוק כמו האמא שלהם-שהם נפגעים בלי שום ספק, גם לא הקל שבקלים..
גם לה בעצמה קשה מאוד-והיא בעצם עושה זאת עבורם...

אני-לא הייתי עומדת במחיר הכבד הזה...זה כל העניין!

מה שווה את זה? דירה? או מה הסכום שששווה את זה?

דאג..למדתי פסיכולוגיה לגיל הרך, כחלק מהתואר שלי...לא כמקצוע בפני עצמו.
אז כן, אני יודעת מה כותבים אני גם באמת הרחבתי את הידע שלי במסגרת הזו..
אבל אני משוכנעת, שאמא , באופן כללי , ברוב המקרים, יודעת מה קורה עם הילדים שלה..
גם סתרתי את מה שאמרו לה הפסיכולוגים-ע"י איך שראיתי אני את הילדים שלה, והיא הסכימה איתי..
הרגשתי מחוייבות מוסרית של אמת במה שאמרתי לה, וזה היה קשה-מאשר לחזק אותה ואת התזה הבורחת שלה...

למרות שאני בעצמי לא יודעת מה נכון לה...אני יודעת מה נכון לי..
כי השאלה הגדולה היא מה ההשלכות של כל זה...בעתיד.

ואין "מקצוע" קשה יותר מהורות, זה ברור..

אגב-בהזדמנות נעלה איזה פוסט על פסיכולוג ידוע-בעד ונגד...

 

[יחפהבפארק]

יחד עם זאת, אני מסכימה עם דאג על עצם העובדה שאי אפשר לדעת מה קורה או מה היה קורה לילדים האלה גם אם הם היו נשארים בארץ. הרי בסופו של דבר זה גם תלוי הרבה בהורים ועד כמה הם משקיעים תשומת לב וזמן עבור ילדיהם.
אני יודעת רק שאני לא הייתי נשארת במקום שבו היה לילדים שלי רע. כסף זה לא הכל בחיים, אך יחד עם זאת גם קשה להורים לחיות במקום בו הם לא יכולים למצות את הפוטנציאל שלהם והם מתוסכלים תמידית, דבר אשר היה משפיע מן הסתם גם על הילדים.
השאלה היא מאוד קשה וסבוכה. היתרון בארץ הוא שגם אם קשה לך כלכלית, תמיד לילדים יש את המשפחה, קרי סבא וסבתא דודים ודודות אשר יכולים להעניק לפחות תמיכה נפשית או חברתית וזה לא פחות חשוב.
לדוגמא, אם הבת שלי תחליט לרדת עכשיו לארה"ב עם כל המשפחה, גם אם יובטח לה מצב כלכלי מעולה ונפלא, אני חושבת שהמשבר שהילדים שלה יחוו יהיה נורא. ילדים אשר הורגלו לחום משפחתי בארץ, יהיה להם מאוד קשה להסתגל לקור ולסגירות הקיימת בארץ אחרת שהיא לא מולדתך. אם הם היו נולדים שם, זה כבר היה סיפור אחר.

 

[puma141]

תקשיבי, אם היית רואה אותם פה-

היית מבינה מה זו פריחה..

למשל, הילדה שלה לא דיברה שם..
וכשהיינו משוחחות בסקייפ, היא הייתה אומרת לי שהיא משגעת אותה ושהיא מאוד שונה מהבן שלה,
והיא עושה לה בי"ס בהתנהגות שלה, וכאלה..
ואז הכרתי אותה..בחופש האחרון
התאהבתי בדבר המדהים הזה..ביצור הקטן והחייכן, והקשוב והמדבר והפתוח!
את לא מבינה-זה הבדל עצום, שאין שום אפשרות להתעלם ממנו!
זה כואב וצורם..

הבחורה הזו היא חברה שלי הרבה זמן. זה פן שלא ידעתי שיש בה..
אני מבינה לחלוטין-אבל לא מקבלת!
אני רואה פה קורבן עצום מבחינת הילדים, ולדעתי זה יחזור לאמא בבומרנג..
ואז-שום כסף לא יוכל למחוק את זה..

הם שני הורים נהדרים, באמת!!!
אבל לכל אחד יש את הטעויות שלו. בעיני, זו טעות אמיתית....

 

[יחפהבפארק]

אני באמת מבינה את הרגשתך הכבדה

אבל את לא יכולה לעשות שום דבר בנדון. אם זה לא יבוא מתוכם ומעצמם, אף אחד לא יוכל להניע אותם מדעתם. חבל, כואב לי לקרוא על זה כי אני רק מדמיינת לעצמי שאם זה היה קורה לנכדים שלי, הלב שלי היה נשבר ללא תקנה

 

[puma141]

ברור שאת צודקת..האמת היא שאמרתי

לה את דעתי-וזהו..לא אומרת יותר.
אני יודעת שהיא יודעת, ואלו בחירות שלה.

 

[דאגרוטיפ]

בשמחה. מצאתי עצמי מהרהרת בסוגיה.

ואגב, כפי שהצהרתי כאן לא פעם גם אני בדקתי עד לא מזמן ממש
מעבר לארץ אחרת, לארגנטינה אם להודות.
מסיבות שונות ושונות רציתי במבעבר הזה, ומסיבות שונות ומשונות
זה עדיין רק בגדר בדיקה.

ואם לשוב לעניין ולהיבט האישי יותר, אני חושבת שפעלת כפי
שחברה טובה אמורה לפעול. לומר את האמת כפי שבעינייך
משתקפת. חברה טובה לא אמורה לומר את מה שרוצים ומצפים
לשמוע. אלא את מה שחשים באמת באשר לכל דבר.
הדבר הטוב ביותר שאפשר להציע במצב הזה,
זה את התמיכה ולקוות שמשהו מהדברים יחלחל גם אם זה
יארך זמן. ופשוט להיות שם עבורה כחברה.
ושני דברים:
בחרת תחום לא פשוט כלל ורב אחריות, לא מקנאה בך.
והפוסט שהזכרת מוזמן לעלות בכל עת.

- מציצה כאן מפעם לפעם -

 

[puma141]

תציצי מתי שבא לך, את כל הזמן נוכחת

 

[קייזר סוזי]

איך אפשר לדעת בוודאות שזו הסיבה?

בגדול אם הייתי יודעת שזו בוודאות הסיבה ,
הייתי מעדיפה לחזור.

אבל זה קטע לא ברור, הם ילדים קטנים..
הם למעשה גדלו רוב הזמן שם..
אז איך דווקא זה לדעתך הסיבה?

 

[puma141]

זה וודאי, סוזי....וזה המון דברים.

גם אמא שלהם יודעת את זה בוודאות.
הכעס שלהם גם ניכר בסקייפ...הבכי, וגם מה שהילד אומר!! במפורש...

 

[קייזר סוזי]

אז אני הייתי חוזרת לארץ.

 

[puma141]

זה עושה לי עצוב..
כי היא אמרה לי את לא מבינה שאני בונה להם חיים טובים יותר?
שבארץ לא הייתי יכולה לבנות להם את זה?

ויש בזה הגיון..ואת מתה לחשוב אחרת-אבל אני אישית, לא מסוגלת להתעלם מזה...
לדעתי כמו שאני מכירה אותה, גם היא לא-וזה יגיע בבום......

 

[קייזר סוזי]

תשמעי אני מבינה את הדילמה שלה

בסוף הרי הילדים יתרגלו...
יהיו להם חברים, הם ימצאו את עצמם.

 

[poseidon111]

תשאלי אותה אם שווה הכסף הנוסף שהם עושים

שם, בכדי לממן טיפול פסיכולוגי לילדים.
זאת בתנאי שאכן המעבר הוא מקור הבעיה של הילדים.

 

[puma141]

אם אני כותבת בכזו נחרצות-אז אני באמת

יודעת שזו הבעיה!
גם האמא יודעת שזו הבעיה..

הוא אפילו אמר ליה: אני לא אוהב אותך, כי את לא לוקחת אותי לישראל..
אין יותר מזה! אין..ואמרתי לה שהיא תשלם את המחיר בעתיד, שלא מוערך בכסף..

 

[poseidon111]

או שזה משבר הסתגלות שיעבור. גם מבוגרים

חווים זאת.
לילדים קל יותר להתאושש.

 

[puma141]

הלוואי..לדעתי זה לא..יש המון סימנים אובר-

שזה לא רק משבר וזה חולף..

 

[רינתי77]

את כותבת שהמשבר קרה בעקבות חזרתם

לארה''ב אחרי חופשת מולדת. כמה זמן ארכה החופשה הזאת?
סביר להניח שלא מדובר על חודשים רבים. תראי, כשילדים חווים
מקום שבו הם מרגישים חופשיים יותר, והכל כיף ופינוקים, הם ירצו שזה
ימשך. לטוב מתרגלים מהר. גם אנשים מבוגרים, לא רק ילדים. מה שאני
מנסה לומר זה שגם אם הם היו נוסעים לחופשה ארוכה ומהנה בכל מקום אחר, הילדים היו חווים משבר כשהחופשה הייתה נגמרת. אני מאמינה
שהם יחזרו לעצמם ולחיים הרגילים. ילדים הם סתגלנים.