אוקיי, החלטתי לפתוח הודעה חדשה....

Julia16

New member
אוקיי, החלטתי לפתוח הודעה חדשה....

וכבר להציג את עצמי... אז כן, קוראים לי ליבי, ואני בת 16 וחצי, קרובה ל-17. אני גרה באנגליה, ניוקאסל כבר שלוש שנים, ואני ממש לא בחרתי לגור פה וללמוד פה, אני נמצאת פה בגלל שאבא שלי לומד פה (מי שרוצה לשמוע את הסיפור המלא ואת דעותיי ותחושתיי בקשר לאנגליה יכול להסתכל בהודעות שלי שכתבתי בפורום 'נוער בח'ול', ואני מציעה לכם לחזור איזה כמה חודשים אחורה..
) גמרתי עכשיו יא', ופה באנגליה כשמסיימים יא', בעצם גם מבחינה חוקית מסיימים תיכון ולא חייבים להמשיך בלימודים, אבל אם אתה לא ממשיך אז אתה גם לא משיג תעודת בגרות. בכל מקרה, מי שממשיך את הלימודים צריך לעשות עוד שנתיים, שבסופם אתה משיג תעודת בגרות אמיתית (אז ככה שפה יש שנה נוספת של לימודים) ואפשר להמשיך את השנתיים האלה בתיכון שלך או לעשות אותם בקולג'. אז אני הולכת לעשות אותם בקולג' בניוקאסל וללמוד שם במחלקה המיוחדת למוזיקה, וחוץ מזה גם ללמוד פסיכולוגיה ואולי גם עוד מקצוע, כנראה סוציולוגיה. (הדבר הטוב בבגרות הזאת היא שאתה בוחר את המקצועות, וצריך לבחור רק 3-4 מקצועות. (המקצוע הזה של מוזיקה בקולג' שווה כמו שני מקצועות אז ככה שיהיה לי מספיק) לא משנה.. אחרי כל הסיפור הארוך הזה (שאני לא יודעת אם ממש עניין אתכם).. אני רק יגיד על עצמי שאני מנגנת בפסנתר כבר מגיל 5 בערך, ובכמה שנים האלה שהייתי באנגליה ממש התקדמתי מבחינת הנגינה שלי. אני אגיד את האמת, ממה שאני שמתי לב, פה מלמדים נגינה בצורה הרבה יותר רצינית, כי גם יש הרבה יותר דגש על תאוריה כשבארץ כמעט שלא מלמדים תאוריה. בשנה האחרונה גם התחלתי להלחין והלחנתי כבר 3-4 יצירות רציניות. שנה שעברה גם נבחרתי לתלמידה הכי מוכשרת למוזיקה בשכבה שלי, ושלחו אותי לחוגי העשרה באוניברסיטה
(אחח...הצניעות, הצניעות..
) אוקיי, עכשיו אני רוצה לשתף אותכם בחוויה שקרתה לי בדיוק הערב (זה פעם ראשונה שהייתי בכזה דבר וזה בדיוק בא בזמן המתאים..) הייתי במין קונצרט כזה של מישהי שהיא פסנתרנית עולמית (או אולי לא עולמית, אבל ממש מקצוענית ומדהימה), והיא גם מורה לפסנתר. אבל לא היא ניגנה, ניגנו שני תלמידים שלה. אחד נער בגילי, מחונן בנגינה על פסנתר, והשנייה היא אישה בת שלושים בערך. שניהם ממש ברמה גבוהה ומנגנים יחד עם תזמורות פילהרמוניות. אבל מה שהיה מעניין, זה שזה לא היה כמו קונצרט רגיל. זה היה כמו שיעור פרטי כזה שהם ניגנו איזה קטע, ואז היא עצרה אותם וכאילו עבדה איתם על כל שורה והעירה להם על מה שהיה נראה לה שצריך לשפר וכל זה. זה גם לא היה ממש קונצרט, כי האנשים שהיו שם הם רק מורים לנגינה (אז כולם היו מבוגרים) חוץ מעוד ילדה שהיא גם תלמידה של המורה הזאת והיא בגילי. עכשיו אתם בטח שואלים איך אני הגעתי לשם אם זה היה מפגש למורים לנגינה... אז הגעתי לשם בזכות חברת משפחה שהיא בעצמה מורה לנגינה והיא שמעה אותי,ועכשיו שהיה את המפגש הזה היא הציעה לי לבוא. בכל מקרה, זה היה דיי מעניין לראות איך שבשבילי למשל, הנגינה של הפסנתרנים האלה נשמעה מושלמת אולי, אבל היא זיהתה את הדברים שלא היו מושלמים וידעה להעיר עליהם. ועכשיו, הקטע הכי מרגש בא בסוף הערב.. אמא שלי והחברה ביקשו מהמורה הפסנתרנית הזאת שתשמע אותי מנגנת... אז החלטתי לנגן לה את הfantasia imprumptu... שלא לדבר על זה שזה יצירה קשה מאוד, גם לא היה לי את התווים, ולמרות שהייתי בטוחה שאני יכולה לנגן אותה בעל פה, לא כזה הייתי יכולה. כלומר, כן ידעתי את הרוב, אבל זה היה יכול להישמע הרבה יותר טוב אם היה לי את התווים. ולא לדבר על זה שגם התרגשתי בגלל שמה, אני מנגנת לפני נגנית מקצוענית! ואני יושבת במקום ליד פסנתר שרק לפני רגע נגעו בו ידייהם של פסנתרנים מקצועיים שטובים ממני פי 10!... אז כמובן שהתרגשתי גם וזה, אז בקיצור זה לא הייתה ההופעה הכי טובה שלי.. אבל אני בטוחה שהיא התחשבה בכל העובדות האלה והבינה את זה בעצמה. בכל מקרה, היא מוכנה ללמד אותי, והיא קבעה לי איתה שיעור לעוד שבועיים, והיא נתנה לי ללמוד יצירה חדשה לגמרי בעצמי (וזה כשיש לי שבוע הבא מבחן כמו-בגרות ואת האודישן לקולג'!..) טוב אניוואי, זה היה כל הסיפור ורציתי לשתף אותכם... (חחח, וזה רק הודעת הפתיחה שלי..) ואני מקווה להתחיל לכתוב פה ולספר לכם איך הולך לי בנגינה ובאודישן ובכלל. טוב, אז אתם מוזמנים להגיב
... ביי-ביי ליבי
 

shykedmi2

New member
אוהו, איזה יופי! ../images/Emo13.gif

מה שמה של הפסנתרנית? בת כמה היא? כמה מורים היו לך בעצם לפני המורה העכשווית/קודמת שלך? משמע, לפני אותה מורה דגולה שאת מציינת כאן. כמבון שאין מה להשוות בין איך שמלמדים בארץ, לבין איך שמלמדים באירופה (למרות שאני לומד אצל מורה מדהימה). חוץ מזה שבאירופה זה ממש מטורף. את יכולה לקחת רכבת לצרפת, וללכת ללמוד, תיאורטית, אצל נדיה בולנז'ה, המורה האגדית של אסטור פיאצולה ואריה ורדי.
זאת נקודת פתיחה מצויינת, מאחר ואירופה היא כל כך חופשית. את יכולה ללכת ללמוד מוסיקה קלאסית ברמה הכי גבוהה שיש איפה שאת רק רוצה. איזה יצירה חדשה היא נתנה לך ללמוד? אולי זה יאוורר אותך. רק תיזהרי שלא להפוך את היצירה שאת מנגנת ללא רלוונטית כתוצאה מזה. :) אגב, אני מניח שאת יודעת שהיום היית במה שנקרא MASTER CLASS. אני הייתי במיני מאסטר קלאס, של פסנתרן ישראלי מאוד מוכר ונחשב. שכחתי את שמו!! אני לא מאמין... בכל אופן, הוא עשה שיעור כזה לשלושה פסנתרנים (מדהימים!) במגמה שלנו. היו לו הערות ממש יפות, וממש נכונות. והעניין הוא, שלא היה מדובר רק על הערות טכניות של מה צריך לעשות פה ושם, אלא רקע. הוא נתן לכל אחד מהאנשים רשימה של קטעים שהוא צריך לשמוע בשביל להבין את היצירה ואת התקופה יותר לעומק. וכל מיני הערות חוץ-מוסיקליות שהיו מאוד מעניינות. דברים כאלה הם ממש מאלפים. את גם נמצאת במקום שהוא מרכז תרבותי מאוד נחשב לגבי מוסיקה קלאסית (אני יודע לגבי בריטניה, לא יודע לגבי ניוקאסל. לפי דעתי, גם שם זה מאוד מפותח). את יכולה לברר לגבי הופעות נוספות רבות של טובי האמנים העולמיים שבאים להופיע בגרמניה, בALBERT HALL וכו'. :) המאסטר קלאסים שם מן הסתם הם של האמנים הכי טובים בתחום. אולי אפילו בקולג' בניוקאסל. ואם לא, איני יודע את המרחק משם ללונדון, אבל אם לדוגמא מרתה ארחריץ', איוו פוגורליץ', או מאוריציו פוליני היו עושים מאסטר קלאס בלונדון, הייתי עושה הכל בשביל להגיע לשם. אגב - את מכירה פסנתרנים קלאסיים? שומעת הרבה ביצועים של פסנתרנים? מכירה את אופיים ויודעת לסווגם באוזן? מצטער אם זו שאלה מעט מעליבה, אך זה מעניין אותי. :) ככה או ככה, אני מצפה בקוצר רוח לשאר הודעותייך. :) שי
 

shykedmi2

New member
ואם כבר מדברים על פסנתרני מופת (!!)

אני לא יכול שלא להזכיר פה מרוב תענוג ואהבה את אחד הגאונים המטורפים ביותר שנולדו לארץ הזאת, והוא לא אחר מאשר רמי קליינשטיין. מי שלא ירד לעומק הנגינה הגאונית של קליינשטיין, מפספס עולם. מה גם שהסאונד שלו הוא מהיפים שיש. :) נתקפתי דחף עז לשמוע קליינשטיין פתאום. :)
 

אבישג20

New member
ואם כבר הזכרתם קליינשטיין...../images/Emo79.gif

אני רק רוצה לציין כמה מעולה ספר התווים שלו, לפסנתר כמובן , , פשוט תענוג....
 

Julia16

New member
תודה, וכמה תיקונים..

קודם כל, הפסנתרנית היא Venera Bojkove, והיא מבולגריה. מה שזה היה, זה נקרא piano workshop, לא מאסטר קלאסס. מאסטר קלאסס זה מה שהייתי בו שנה שעברה, כשנבחרתי לעשות מאסטאר קלאסס באוניברסיטה יחד עם ילדים מחוננים למוזיקה אחרים. לפני המורה העכשווית שלי (שזאת לא הוורנה הזאת... המורה העכשווית שלי היא מורה רגילה אנגליה בשם אמה. את וורנה הרי הכרתי רק אתמול והשיעור הראשון שיהיה לי איתה יהיה בעוד שבועיים) היו לי כבר כמה וכמה מורות. בארץ היה לי איזה 4 מורות, כששתי הראשונות לימדו אותי כשהייתי ממש קטנה. השנייה לימדה אותי ברוב השנים שלי, אבל היה לי איתה הרבה הפסקות, והאחרונה הייתה בשנה-חצי שנה האחרונה לפני שעברתי לאנגליה. אחרי זה כשעברתי לאנגליה הייתי שנה עם מורה אנגליה אחרת לפני אמה, ועם אמה אני לומדת כבר שנתיים והיא ממש ממש קידמה אותי, זה פשוט לא יאומן. אני חייבת לספר, שבארץ אני פשוט שנאתי לנגן על פסנתר. אני שנאתי את השיעורים ושנאתי לתרגל ואף פעם לא התאמנתי. גם לא ידעתי בכלל תאוריה, אף אחת מהמורות שלי לא לימדה אותי בכלל תאוריה והייתי במצב עצוב שלא יכולתי לפתוח תווים ולנגן את מה שאני רואה ובכלל לא ידעתי אפילו מה ההבדל בין תו שחור לתו לבן, וזה כשהייתי מנגנת יצירות דיי מתקדמות יחסית. אתה מבין, המזל שלי היה שיש לי שמיעה אבסולוטית וחוש קצב מושלם, אז אני יכולתי פשוט לשמוע את המורה שלי מנגנת משהו, ואז לחזור אחריה על הקטע, בלי שממש קראתי את התווים. אז ככה שהייתי מאוד לא עצמאית בקטע הזה ולא יכולתי סתם לפתוח יצירה ולנגן אותה. כשבאתי לפה לאנגליה, הכל השתנה. האנגלים, כמו שהם אנשים קפדנים בכל דבר, ככה הם גם קפדנים בנגינה. בארץ, המורה שלי הייתה נותנת לי לנגן את היצירה איך שהתחשק לי... מהר יותר, לאט יותר, בלי דינמיקה.. היא לא העירה כלום. פה, הם ממש מקפידים שהכל יהיה בדיוק איך שכתוב בתווים, והכי חשוב, לימודי תאוריה זה חלק הכרחי מנגינה על פסנתר ואין כזה דבר שמישהו ילמד נגינה, ולא יידע תאוריה. אז ישר היא התחילה לעבוד איתי על תאוריה, וזה היה נורא קשה לי, כי פה לומדים את זה ממש לעומק. יש להם כמו ספרי לימוד כאלה של תאוריה וזה ממש כמו כל מקצוע.אבל, דבר אחד טוב יצא לי מזה וזה שאחרי שנה-שנתיים כאלה בערך, הנגינה שלי השתפרה בצורה מדהימה, והתחלתי ממש לקרוא את מה שאני מנגנת, וכיום אני מסוגלת להתחיל יצירה בעצמי, וגם יש לי הרבה יותר מודעות לצורה שאני מנגנת. גם פה יש משהו שאין בארץ. פה יש כמו רמות כאלה בנגינה על פסנתר, ובשביל לעבור כל רמה אתה צריך לעבור מבחנים כאלה במכללות מיוחדות למוזיקה. עכשיו, בשביל לעבור למשל את רמה שמונה, שזה הרמה הכי גבוהה ואני הולכת לעשות אותה שנה הבאה, צריך לדעת גם תאוריה ברמה מאוד גבוהה ואתה עושה ממש מבחן, כמו כל מבחן אחר, וגם יש כמובן את המבחן הפרקטי. שם אתה צריך לנגן כמה יצירות שהמחלקה למוזיקה קבעה לאותה שנה, וגם נותנים לך מבחן כזה של קריאת-תווים על המקום, ויש אוראל-טאסט ועוד כמה דברים. בקיצור, זה רציני, וגם זה מאוד חשוב שיהיה לך את הרמות האלה, בשביל ללמוד מוזיקה באוניברסיטה,ואני לא חושבת שבארץ יש את זה. אני חושבת שהמבחנים של הרמות זה דווקא דבר טוב, כי זה נותן אינדיקציה לגבי איך אתה בנגינה על פסנתר והידע שלך בתאוריה. עכשיו, בקשר למה שאתה אמרת...זה לא בדיוק נכון שאפשר ללכת ללמוד מוזיקה אמל המורים הכי מתקדמים.. זה לא הולך ככה שלוקחים רכבת לאיזה ארץ אחרת באירופה ולומדים אצל המורים הכי מתקדמים, ואתה בטח מבין למה. לא לדבר על זה שרוב האנגלים, הם אנשים מאוד פשוטים, שלא רק שלא יודעים פסנתר (אני הייתי אחת מהיחידים בשכבה שניגנו על פסנתר) אלה הם גם אנשים שאף פעם לא היו מחוץ לניוקאסל, או אפילו מחוץ לשכונה שלהם. אבל לא משנה, זה כבר סיפור אחר על האנגלים.. אבל תאורטית כן, תאורטית, מאוד אורטית... אתה יכול לנסוע וללמוד אצל גדולי המורים. גם זה לא בדיוק נכון שאתה יכול ללמוד מוזיקה ברמה הכי גבוהה איפה שאת רק רוצה, בגלל שבשביל ללמוד בכאלה מקומות צריך הרבה הרבה כסף, קודם כל.וגם כמובן הרבה כשרון. זה למשל אם אתה רוצה להתקבל לאקדמיה של מוזיקה בלונדון. אז זה לא כזה פשוט... אממ...בקשר לשאלה אחרונה. אני אוהבת מאוד להקשיב למוזיקה קלאסית, בעיקר לביצועים של נגינה על פסנתר, של מוזיקה רומנטית, אבל לצערי לא יוצא לי להקשיב לזה כל כך הרבה ובטח שאני לא יכולה לזהות מי מנגן, או להבדיל ולסווג בין נגן אחד לשני. טוב, זה הכל בינתיים... תספר קצת על עצמך. כמה שנים אתה מנגן? איזה מורים היו לך? מצפה לשמוע! ביי בינתיים! ליבי
 

dana19il

New member
היי ג'וליה.

אני לומדת 10 שנים לנגן בפסנתר (אני חיילת ועדיין ממשיכה ללמוד). אני חייבת לומר לך שבעניין הרמה בארץ את ממש צודקת! למרות שאני מנגנת יצירות ברמה גבוהה (סונטה פאטית בטהובן, לה קמפנלה - ליסט, פרלויד ופוגה של באך בסי מזור)... הרמה התיאורטית שלי על הפנים! יש לי רק את הידע הבסיסי (מעגל הקוינטות, מרווחים, פונקציות הרמוניות וכו') ובקונסרבטוריון שאני לומדת בו (בת"א) לומדים את אותו החומר כל שנה... הסיבה שאני לא עוזבת אותו היא המורה שלי, מקסים, הוא מורה מעולה שמודע למצב התיאורטי הקשה שלי ולצבירת החוסר ניסיון שקיבלתי שלמדתי אצל מורה אחרת 8 שנים... קיצר, אחרי הצבא אני מתכוונת להשקיע יותר. בעניין הרמות באנגליה - הלוואי והיה את זה בארץ! כשהגעת לאנגליה לאיזו רמה שיבצו אותך?
 

Julia16

New member
היי דנה...

אז ככה, הרמות זה לא משהו שמשבצים אליהם, זה ממש מבחנים שאתה צריך ללכת לעשות ולעבור. אני עוד לא עשיתי שום רמה, אבל אני מנגנת בערך ברמה שמונה, ככה שהשנה אני כבר מתחילה להכין יצירות בשביל המבחן, ובסוף שנה הבאה אני יעשה את המבחן של רמה שמונה. למבחן עצמו יש כמה חלקים. סולמות, קריאת-תווים, מבחן שמיעה, והנגינה של היצירות שהכנת. חוץ מזה לפני שאני בכלל עושה את המבחן של רמה שמונה בפרקטיקה, אני צריכה שיהיה לי רמה חמש בתאוריה, וזה מבחן כתוב כמובן. אז בקריסמס אני יעשה את המבחן תאוריה של רמה חמש, וזה גם הרבה לעבוד עליו, כי הידע שלי בתאוריה הוא לא כזה גדול..למרות שכיום הוא הרבה יותר גדול מאיך שהוא היה כשהגעתי לפה, זה בלי ספק. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה לשתינו!
 

shykedmi2

New member
אני?

הסיפור שלי הוא טיפה טיפשי. אני מנגן כבר 8 שנים, אבל אני יכול להגיד בכנות שרק 3 שנים בצורה מקצועית. מבחינתי, התחלתי לנגן לפני 3 שנים. התחלתי ללמוד נגינה בכלל כשהייתי בן 10 או 9. זאת אומרת עם מורה. לנגן סתם, אני חושב שמגיל 6 בערך. כשהתחלתי לנגן, ניגנתי אורגנית בהתחלה (כן, כן). נכנסתי לאיזה חוג במתנ"ס כזה, ויצאתי משם אחרי שלושה חודשים בערך, אחרי שהם לא מצאו לי קבוצה מבחינת רמה. הייתה לי מוסיקליות והתקדמתי מהר (כי, כמה קשה זה כבר?). אז, אותה מורה מהמתנ"ס לימדה אותי אורגנית במשך 3 שנים (לפחות זה נתן לי איזשהוא רקע של אקורדים לאח"כ. אלמלא זה, בטח הייתי נופל להלם מוסיקה קלה). אחרי שהמורה שלי (אותה המורה) החליטה שהגיע הזמן לעבור לשלב הבא, הלכתי ללמוד אצלה פסנתר קלאסי. וזה היה בדיוק כמו שאת למדת. שום שמץ של קריאת תווים, ופשוט חיקוי אבסולוטי של מה שהמורה מנגנת. והשלו אותי, והשליתי גם את עצמי בעקבות זה, שאני ברמה גבוהה. ניסיתי להתקבל לכיתה ט' של תלמה ילין, וכמובן שלא התקבלתי. שנה אחרי זה, ניסיתי להתקבל גם לתלמה ילין שוב, וגם למגמות המוסיקה של תיכון קרית שרת בחולון, ומקיף ה' בראשון לציון (איפה שאני גר). כנראה שבקרית שרת ראו איזשהוא פוטנציאל, ובמקיף ה' הרמה הייתה ממש גרועה, אז לשתי המקומות האלה התקבלתי, ולתלמה לא (ואני שמח שלא, ותיכף אני אספר למה). בכל אופן, בחרתי בקרית שרת, כי המגמה שם היא באמת מהיותר טובות בארץ (או לפחות, בטח יותר טובה ממקיף ה' - וסליחה עם כל אלו הלומדים שם). נכנסתי לשם כאשר אותה מורה לימדה אותי, פסנתר קלאסי להזכירך. אחרי כמה שיחות עם הרכזת, הגעתי למסקנה שאני רוצה לנגן מוסיקה קלה. אז הלכתי ללמוד ג'אז אצל אמן מאוד מוכר בארץ בתחום הזה בשם עופר פורטוגלי. והוא לימד אותי איך לנגן ג'אז "נכון". אז לקח לי קצת זמן להתחבר לזה, אבל בסוף שברתי את המחסום, והפכתי להיות ג'זיסט. :) התחברתי מאוד מהר עם כל העסק של המוסיקה הקלה, ונתנו לי המון צ'אנסים להוכיח את עצמי במגמה שלי, וההתקדמות שלי הייתה מטאורית. התחלתי להתעסק בעיבודים (היום אני מחשיב עצמי למעבד מוסיקלי), ולבסוף, הפכתי להיות הפסנתרן המוביל של המגמה שלי. אז למדתי ג'אז עד סוף כיתה י"א עם פורטוגלי, ואז החלטתי שנמאס לי, וזה אומר שאני גם לא רוצה לעשות רסיטל בג'אז. הייתי כמה חודשים טובים בלי מורה, ונכנסתי מאוד חזק שוב למוסיקה קלאסית. התקדמתי בצורה מדהימה בתקופה הזאת שהייתי בלי מורה, כי התעסקתי בדברים שלא התעסקתי בהם לפני, כמו הלחנה (בהשראת מתי כספי - אלמלא הוא, לא הייתי יודע להלחין עד היום), וסאונד, וקריאת תווים. אגב - לא ידעתי לקרוא תווים עד אמצע י"א. אני זוכר שבאמצע י"א בקושי קראתי מפתח סול כמו שצריך. ואז קרעתי לעצמי את הצורה והתחלתי לקרוא כל מה שזז, והיום הקריאה שלי היא אמנם לא ברמה אבסולוטית, אבל סוף סוף אני יכול לקרוא משהו בקריאה ראשונה, ולא במהירות אפס. ואז החלטתי שנמאס לי, ואני חייב לחזור ללמוד בצורה מסודרת. אמרתי שהפעם זה יהיה קלאסי, כי זה כבר לא היה מוקצה מבחינתי (את יודעת איך זה ילדים ומוסיקה קלאסית - תנגן, לא משנה אם אתה אוהב - היום אני כבר שומע את המוסיקה, ואין לי מחסום בין הז'אנרים). והכרתי במגמה שלי פסנתרן מדהים למוסיקה קלאסית, ועוד פסנתרנית מצויינת, וגם שמעתי על אחד שהיה לפניי במגמה, ונחשב לפסנתרן הכי טוב שיצא משם, וכולם לומדים אצל אותה המורה. בי"ב הובאה לידיעתי פסנתרנית ענקית, גם כן, שגם מסתבר שלמדה אצל אותה המורה. אמרתי שאני חייב ללכת רק אליה. שמה, מירה ברוסילובסקיה. מה אני אגיד לך - לא ניגנתי כלום בהתחלה. רק סולמות ואיך ליצור צליל בצורה נכונה. חודשים. ומיותר להגיד שאני לא מתמיד על שיעורים שבועיים, כמו שאני צריך לעשות. לפעמים בגלל עצלנות, לפעמים בגלל שאני לא יכול. בעיקר בגלל עצלנות. אבל כשאני עובד, אני עובד, ואת כל העניין של הטכניקה לא לקח לי יותר מדי זמן להבין. אז לפני שניים שלושה שיעורים (שזה אומר לפני חודש וחצי, חודשיים :) ), היא התחילה לעבוד איתי על יצירות. וזה אחרי שלא ניגנתי יצירות קלאסיות שנים! היא הביאה לי סונטה מס' 20 של בטהובן, סונטינה של קלמנטי, אינוונציה דו-קולית של באך, פרלוד מאת איזשהוא מלחין רוסי שאיני זוכר את שמו, "תמונה" של מנדלסון, ואני חושב שזהו. היא אמרה לי גם לנגן אטיודים של צ'רני, ועכשיו היא אמרה לי שהגיע הזמן לעבור לקלר (KOHLER). אז אני לא יודע - אני לפני גיוס, ולא בדיוק הכי פנוי בעולם, אז לצערי אני לא משקיע הרבה בזה - אבל אף פעם לא יוצא מצב שאני חוזר אחורה - אף פעם. כשאמרתי שאני משקיע, התכוונתי לזה שאני משקיע. כשאני מתאמן, מדובר על 10 שעות ביום בערך. ואני כל כך נהנה מזה. אבל לא תמיד מתחשק. אני לא שואף להיות פסנתרן קלאסי. הלכתי ללמוד מוסיקה קלאסית בשביל להרחיב את האופקים שלי, ולהיות פסנתרן סוף כל סוף (כי מה לעשות, את זה לומדים רק במוסיקה קלאסית). אני שואף להיות פסנתרן ברמה של פסנתרנים קלאסיים מקצועיים, ואין לי ספק שאני אגיע לזה. גם המורה שלי חושבת שיש לי פוטנציאל (ומדובר פה על מישהי שלימדה אנשים שהופיעו עם הפילהרמונית גם, ויופיעו כמובן). אני רוצה להיות פרפורמר בסופו של דבר. מבצע את החומר שלי (לא שר אותו אבל), ומעבד אותו, וכו'. אני גם מתמקד מאוד בעיבודים מוסיקליים, בזה אני ידוע. וגם כפסנתרן אני מאמין שהיום אני טוב. אני אוהב איך שאני נשמע, כי סוף סוף אני מנגן נכון. בקולג' אני ארצה ללמוד תזמור, קומפוזיציה וניצוח, כי זה מעניין אותי. אני, מבחינתי, רק התחלתי לנגן. ועקרונית, אני מנגן 3 שנים. :) ואני מברבר!!! :) בהצלחה. שי
 
למעלה