אוקיי זה יותר בינה לבינה
אני לא כל כך מצפה לתשובות סתם יושב לי כל כך הרבה על הלב וממש אין לי איפה או עם מי לשתף אז אני רק אניח את זה פה :
אני כלום בשבילם והם כל העולם שלי
איך זה אפשרי?
החיים שלי הצורה שבה אני מתנהלת הדברים שאני עושה הדברים שאני אומרת הכל תלוי בחבורה של 18 ילדים שלא אכפת להם ממני
אני נמצאת במערכת החינוך 12 שנה וכל מה שהיה אכפת לי זה שלא ירדו עלי
אני עשיתי הכל כדי שלא ירדו עלי שניתי לבוש שיניתי מראה שיניתי דיבור והכי גרוע שיניתי אישיות
היו שנים שהייתי אדם נוראי שאני מתביישת לומר שהייתי
ריכלתי על החברות הכי טובות שלי רק כדי שאנשים שלא אכפת להם ממני יאהבו אותי
אבל ככל שגדלתי אני גאה לומר שפחות ופחות נהיה לי אכפת אם ידברו עלי או לא
מה יגידו והאם ירדו עלי היום כשאני אגיע לכיתה
אבל דבר אחד בטוח אני בוכה והמון לא מול אנשים לרוב
אני נוטה לבכות לבד בחדר כשאף אחד לא מסתכל
אבל מה לעשות גם אני בן אדם אז לפעמים יוצא לי להישבר מול אנשים
ואני יכולה לומר שיש אנשים שיחבקו ויהיו שם אבל לפעמים גם הם חושבים שאני סתם תינוקת
אולי ההשפלות שאני מקבלת לא גרועות כמו של אחרים שאני מכירה
אבל אני יכולה לדעת זו בוודאות שהן מספיק גרועות כדי להכניס אותי לדיכאון
והיום נשברתי שוב לעוד סטיגמות ומודלים ובשביל מה ?
כדי שאני אלך מחר לבית ספר ולא יגידו כלום ? לא יסתכלו עלי אחרת
זה עובד ככה אם אני עושה משהו כדי להיראות יפה לא יחמיאו לי אבל אם יהיה לי משהו לא בסדר
אני יכולה כבר לחפור קבר ולקבור את עצמי חיה באדמה וההרגשה תהיה טובה יותר ממה שיבוא מהם
אז הלכתי ועשיתי שעווה לצילומים של הספר מחזור במקום לפגוש אותה
אני לא יודעת למה אני כל כך עצבנית
אני עצבנית על ההערה שלה? שנשמעה סרקסטית מידי?
"את יכולה ללכת לעשות שעווה ללבוש מחר שמלה וללכת להצטלם לספר מחזור שעוד שנה לא יזכרו אותך בכלל"
או שאני עצבנית על עצמי ומה שעשיתי?
בכל מקרה אני יודעת שמגיע לה מישהי.ו הרבה יותר טובים ממני
כי אני שונאת בני אדם ושונאת את עצמי שאני אומרת את זה
אבל לא נעים לי להגיד לה שלפעמים אני רוצה להיות רק אני מול המחשב או מצידי בים או ביער
במקום מבודד
אבל אני לא מסוגלת להגיד את זה
כי מי לעזזל יבין את זה?
זה נשמע כאילו אני לא אוהבת אותה
וזה לא נכון הסיבה היחידה שאני לא מסוגלת להגיד לה עדיף שתמצאי מישהי.ו שיעשה לך יותר טוב שפחות ילדותית שלא מנתקת את עצמה מהעולם כשהיא עצבנית\עצובה
שבאמת תאהב אותה כמו שצריך
ואני מנסה לענות על הצפיות שלה
אני מנסה להיות רומנטית כדלית לצאת מהבית לפגוש אותה להתחבר אל חברים שלה להכיר לה את החברים שלי
אני באמת מנסה אבל לא תמיד אני רוצה להיות רומנטית, לפעמים חברים שלה עולים לי על העצבים, אני לפעמים רוצה אשקרה לראות סרט שלם בלי להתנשק ולא, לא תמיד אני רוצה סקס
אני פשוט לא מתאימה למערכת יחסים חשבתי שאם בנות זה יהיה קל יותר
אבל זה הרבה יותר קשה
כי כשהייתי בזוגיות עם בנים לא היה לי בעיה להיפרד מהם לא הרגשתי אליהם כלום
אבל עכשיו שאני יודעת שאני אוהבת אותה אני לא מסוגלת להגיד לה מגיע לך יותר ממני ופשוט ללכת
הלוואי והייתי יכולה לענות על מה שהיא צריכה
אבל אני פשוט לא מסוגלת להיות במחויבות.
אני לא כל כך מצפה לתשובות סתם יושב לי כל כך הרבה על הלב וממש אין לי איפה או עם מי לשתף אז אני רק אניח את זה פה :
אני כלום בשבילם והם כל העולם שלי
איך זה אפשרי?
החיים שלי הצורה שבה אני מתנהלת הדברים שאני עושה הדברים שאני אומרת הכל תלוי בחבורה של 18 ילדים שלא אכפת להם ממני
אני נמצאת במערכת החינוך 12 שנה וכל מה שהיה אכפת לי זה שלא ירדו עלי
אני עשיתי הכל כדי שלא ירדו עלי שניתי לבוש שיניתי מראה שיניתי דיבור והכי גרוע שיניתי אישיות
היו שנים שהייתי אדם נוראי שאני מתביישת לומר שהייתי
ריכלתי על החברות הכי טובות שלי רק כדי שאנשים שלא אכפת להם ממני יאהבו אותי
אבל ככל שגדלתי אני גאה לומר שפחות ופחות נהיה לי אכפת אם ידברו עלי או לא
מה יגידו והאם ירדו עלי היום כשאני אגיע לכיתה
אבל דבר אחד בטוח אני בוכה והמון לא מול אנשים לרוב
אני נוטה לבכות לבד בחדר כשאף אחד לא מסתכל
אבל מה לעשות גם אני בן אדם אז לפעמים יוצא לי להישבר מול אנשים
ואני יכולה לומר שיש אנשים שיחבקו ויהיו שם אבל לפעמים גם הם חושבים שאני סתם תינוקת
אולי ההשפלות שאני מקבלת לא גרועות כמו של אחרים שאני מכירה
אבל אני יכולה לדעת זו בוודאות שהן מספיק גרועות כדי להכניס אותי לדיכאון
והיום נשברתי שוב לעוד סטיגמות ומודלים ובשביל מה ?
כדי שאני אלך מחר לבית ספר ולא יגידו כלום ? לא יסתכלו עלי אחרת
זה עובד ככה אם אני עושה משהו כדי להיראות יפה לא יחמיאו לי אבל אם יהיה לי משהו לא בסדר
אני יכולה כבר לחפור קבר ולקבור את עצמי חיה באדמה וההרגשה תהיה טובה יותר ממה שיבוא מהם
אז הלכתי ועשיתי שעווה לצילומים של הספר מחזור במקום לפגוש אותה
אני לא יודעת למה אני כל כך עצבנית
אני עצבנית על ההערה שלה? שנשמעה סרקסטית מידי?
"את יכולה ללכת לעשות שעווה ללבוש מחר שמלה וללכת להצטלם לספר מחזור שעוד שנה לא יזכרו אותך בכלל"
או שאני עצבנית על עצמי ומה שעשיתי?
בכל מקרה אני יודעת שמגיע לה מישהי.ו הרבה יותר טובים ממני
כי אני שונאת בני אדם ושונאת את עצמי שאני אומרת את זה
אבל לא נעים לי להגיד לה שלפעמים אני רוצה להיות רק אני מול המחשב או מצידי בים או ביער
במקום מבודד
אבל אני לא מסוגלת להגיד את זה
כי מי לעזזל יבין את זה?
זה נשמע כאילו אני לא אוהבת אותה
וזה לא נכון הסיבה היחידה שאני לא מסוגלת להגיד לה עדיף שתמצאי מישהי.ו שיעשה לך יותר טוב שפחות ילדותית שלא מנתקת את עצמה מהעולם כשהיא עצבנית\עצובה
שבאמת תאהב אותה כמו שצריך
ואני מנסה לענות על הצפיות שלה
אני מנסה להיות רומנטית כדלית לצאת מהבית לפגוש אותה להתחבר אל חברים שלה להכיר לה את החברים שלי
אני באמת מנסה אבל לא תמיד אני רוצה להיות רומנטית, לפעמים חברים שלה עולים לי על העצבים, אני לפעמים רוצה אשקרה לראות סרט שלם בלי להתנשק ולא, לא תמיד אני רוצה סקס
אני פשוט לא מתאימה למערכת יחסים חשבתי שאם בנות זה יהיה קל יותר
אבל זה הרבה יותר קשה
כי כשהייתי בזוגיות עם בנים לא היה לי בעיה להיפרד מהם לא הרגשתי אליהם כלום
אבל עכשיו שאני יודעת שאני אוהבת אותה אני לא מסוגלת להגיד לה מגיע לך יותר ממני ופשוט ללכת
הלוואי והייתי יכולה לענות על מה שהיא צריכה
אבל אני פשוט לא מסוגלת להיות במחויבות.
