אוקיי... תקשיבו טוב טוב כולכן......
חלק א´ לאחר שלש שנות נישואין החלטנו כי אנחנו מוכנים לעולל קטן. הפסקתי לקחת גלולות וכבר לאחר חודש גיליתי כי אני בהריון, מה רבה היתה השמחה אך כגודל השמחה פי כמה וכמה גדולה היתה האכזבה. בבדיקות הריון שגרתיות התגלה כי אני חולה ב א ד מ ת !! כן כן אדמת. הרופא המליץ לעשות בדיקה חוזרת. 10 ימים , 10 ימים חיכיתי בדיכאון לתשובה, בידיעה שמה שיש לי בבטן כנראה בקרוב ימצא את דרכו אל פח האשפה הקרוב (סילחו לי). כמובן הגיעה התשובה החיובית י ש ל י א ד מ ת ! ! ! קבעו לי תור לעוד כשבועיים להפלה. תארו לכן מה זה להסתובב עם תינוק בבטן, כשיודעים שהוא הולך למות בקרוב. חכו יש המשך..... הגעתי להפלה, התייחסו אלי כמו לאשפה, שמו במיטה ליידי אחת שיצאה מחדר לידה עם תינוק בידיים ועם מליון אורחים שמחים ומאושרים שלא מפסיקים להגיע. ואני ....... בוכה בוכה. זהו נגמר. אחרי שבוע התחילו דימומים. ההפלה לא נעשתה כראוי, הבהילו אותי לחדר הניתוח בחזרה על מנת לנקות! סוף חלק א´ חלק ב´ הרופא יעץ לי לבדוק את נושא האדמת. לא אקשה עליכן בסיפורי יתר אבל השורה התחתונה לאחר ברור מקיף אצל טובי המומחים ........ *** ב כ ל ל ל א ה י ת ה ל י א ד מ ת ! ! ! *** סוף חלק ב´ חלק ג´ אמרו לי, עכשיו את פוריה מאוד תוך חודש חודשיים ואת בהריון. חודש חודשיים שלשה ארבעה חצי שנה שנה לא הריון ולא נעליים. התייאשתי, כל חודש הדיכאון האדום. התחלתי טיפולים...כוריגון, פרגונל וכו´ וכו´ (אתן הרי יודעות) כלום, גורנישט, נדה, וכבר עברו שלש שנים. וכבר נראיתי יותר כמו תפוח אדמה מאשר כמו ספגטי. והדיכאון..... חוגג לא יכולתי לראות נשים בהריון. היה לי כל כך רע. ו א ז.... יום בהיר אחד התעוררתי והחלטתי, מספיק, די, זהו לא רוצה ילד, זה כנראה לא יקרה לי בגלגול הזה, השלמתי עם המצב. התחלתי דיאטה, ביקרתי את ההומאופטית (אמא של חברה לעבודה) והתחלתי לבלות, לצאת, לרקוד, חדר כשר, מסיבות. ובאמת שכחתי מהכל. לאחר חודשיים...... אלוהים...... שני קווים בשני חלונות !!! כמעט התעלפתי, נעתקו המילים מפי. השתוללתי משמחה לא יכולתי לשתוק רציתי לספר לכולם. ההריון היה תקין ומקסים. ולאחר 9 חודשים נולד תינוק קטן..... סוף חלק ג´ חלק ד´ עכשיו אני בבית, עם תינוק קטן, מקסים, יפה וחמוד ומשגע. באמת. אבל לא הכל ורוד. קשה לי, רע לי, אני לבד בבית במשך היום והוא בוכה ובוכה. עכשיו הוא כבר בן 9 חודשים, וקצת יותר קל אבל איבדתי את מקום העבודה, לא רצו להחזיר אותי אחרי חופשת הלידה (קיצוצים אמרו לי) שילמו לי שלשה חודשים בלי לאפשר לי לבוא לעבוד, שילמו לי פיצויים על 10 שנות עבודה ואמרו יפה שלום. אני לא מוצאת עבודה, למרות שאני מחפשת בנרות, רע לי, קשה לי ואני שונאת את החיים. זה מה שרציתי??? האם כך ראיתי את החיים הורודים עם תינוק??? ואני אפילו לא אומרת את המשפט: מה זה משנה העבודה,החיים, העיקר יש לי תינוק. ואני לא מזכירה עדיין את היחסים עם הבעל כי אז גם אתם תקפיצו את רמת הדיכאון האישית שלכן כלפי מעלה. ותאמינו לי הוא כל כך מקסים התינוק הזה אני מטורפת עליו ונקרעת כל פעם שרע לי. נו עכשיו מי יעזור לי? אשמח מאוד מאוד לשמוע תגובות ותודה על הסבלנות
חלק א´ לאחר שלש שנות נישואין החלטנו כי אנחנו מוכנים לעולל קטן. הפסקתי לקחת גלולות וכבר לאחר חודש גיליתי כי אני בהריון, מה רבה היתה השמחה אך כגודל השמחה פי כמה וכמה גדולה היתה האכזבה. בבדיקות הריון שגרתיות התגלה כי אני חולה ב א ד מ ת !! כן כן אדמת. הרופא המליץ לעשות בדיקה חוזרת. 10 ימים , 10 ימים חיכיתי בדיכאון לתשובה, בידיעה שמה שיש לי בבטן כנראה בקרוב ימצא את דרכו אל פח האשפה הקרוב (סילחו לי). כמובן הגיעה התשובה החיובית י ש ל י א ד מ ת ! ! ! קבעו לי תור לעוד כשבועיים להפלה. תארו לכן מה זה להסתובב עם תינוק בבטן, כשיודעים שהוא הולך למות בקרוב. חכו יש המשך..... הגעתי להפלה, התייחסו אלי כמו לאשפה, שמו במיטה ליידי אחת שיצאה מחדר לידה עם תינוק בידיים ועם מליון אורחים שמחים ומאושרים שלא מפסיקים להגיע. ואני ....... בוכה בוכה. זהו נגמר. אחרי שבוע התחילו דימומים. ההפלה לא נעשתה כראוי, הבהילו אותי לחדר הניתוח בחזרה על מנת לנקות! סוף חלק א´ חלק ב´ הרופא יעץ לי לבדוק את נושא האדמת. לא אקשה עליכן בסיפורי יתר אבל השורה התחתונה לאחר ברור מקיף אצל טובי המומחים ........ *** ב כ ל ל ל א ה י ת ה ל י א ד מ ת ! ! ! *** סוף חלק ב´ חלק ג´ אמרו לי, עכשיו את פוריה מאוד תוך חודש חודשיים ואת בהריון. חודש חודשיים שלשה ארבעה חצי שנה שנה לא הריון ולא נעליים. התייאשתי, כל חודש הדיכאון האדום. התחלתי טיפולים...כוריגון, פרגונל וכו´ וכו´ (אתן הרי יודעות) כלום, גורנישט, נדה, וכבר עברו שלש שנים. וכבר נראיתי יותר כמו תפוח אדמה מאשר כמו ספגטי. והדיכאון..... חוגג לא יכולתי לראות נשים בהריון. היה לי כל כך רע. ו א ז.... יום בהיר אחד התעוררתי והחלטתי, מספיק, די, זהו לא רוצה ילד, זה כנראה לא יקרה לי בגלגול הזה, השלמתי עם המצב. התחלתי דיאטה, ביקרתי את ההומאופטית (אמא של חברה לעבודה) והתחלתי לבלות, לצאת, לרקוד, חדר כשר, מסיבות. ובאמת שכחתי מהכל. לאחר חודשיים...... אלוהים...... שני קווים בשני חלונות !!! כמעט התעלפתי, נעתקו המילים מפי. השתוללתי משמחה לא יכולתי לשתוק רציתי לספר לכולם. ההריון היה תקין ומקסים. ולאחר 9 חודשים נולד תינוק קטן..... סוף חלק ג´ חלק ד´ עכשיו אני בבית, עם תינוק קטן, מקסים, יפה וחמוד ומשגע. באמת. אבל לא הכל ורוד. קשה לי, רע לי, אני לבד בבית במשך היום והוא בוכה ובוכה. עכשיו הוא כבר בן 9 חודשים, וקצת יותר קל אבל איבדתי את מקום העבודה, לא רצו להחזיר אותי אחרי חופשת הלידה (קיצוצים אמרו לי) שילמו לי שלשה חודשים בלי לאפשר לי לבוא לעבוד, שילמו לי פיצויים על 10 שנות עבודה ואמרו יפה שלום. אני לא מוצאת עבודה, למרות שאני מחפשת בנרות, רע לי, קשה לי ואני שונאת את החיים. זה מה שרציתי??? האם כך ראיתי את החיים הורודים עם תינוק??? ואני אפילו לא אומרת את המשפט: מה זה משנה העבודה,החיים, העיקר יש לי תינוק. ואני לא מזכירה עדיין את היחסים עם הבעל כי אז גם אתם תקפיצו את רמת הדיכאון האישית שלכן כלפי מעלה. ותאמינו לי הוא כל כך מקסים התינוק הזה אני מטורפת עליו ונקרעת כל פעם שרע לי. נו עכשיו מי יעזור לי? אשמח מאוד מאוד לשמוע תגובות ותודה על הסבלנות
