אוקי, ועכשיו לעצבים..
תגידו, זה כל הגברים קצת מטומטמים או רק אלה שבעבודה של עמי? נתחיל בזה שמאז שהם יודעים שהוא עומד להתחתן, הם מזהירים אותו שלא יעשה את השגיאה הזו (הם נשואים), ושכל הנשים נעשות דפוקות/מטומטמות אח"כ, ושלא כדאי והוא יצטער אחר כך וכו וכו... מילא. התרגלתי. ועכשיו, החלטנו שבוע שעבר לצרף חשבונות, ובשיחה סתמית שלי לבנק, בעניין אחר, נזכרתי לשאול אותם, והם אמרו לי שאפשר לתת פרטים בטלפון ואז להגיע לחתום. אז נתתי את הפרטים, ושכחתי לספר לעמי. אז אתמול התקשרו אליו מהבנק להודיע שמישהי מעוניינת בצירוף חשבונות, והוא לא הבין על מה הם מדברים, ועד שהסבירו, החברים מהעבודה כבר קלטו מה קורה, ויצאו במחולות שהנה, עכשיו אני מנסה להשתלט לו על חשבון הבנק, ועוד מעט על השאר, וקורה כל מה שהם אמרו לו, ושלא תדעו מצרות.. אני הייתי אמורה לפגוש אותם במסיבה שבוע שעבר, שהתבטלה, ואני פתאום מרגישה שממש לא בא לי לפגוש אותם.. כאילו, הם מחכים לי בפינה לתפוס לי טעויות ולנופף בהם.. איזו תחושה מחורבנת! לא מאחלת לכם מכרים כאלה.
תגידו, זה כל הגברים קצת מטומטמים או רק אלה שבעבודה של עמי? נתחיל בזה שמאז שהם יודעים שהוא עומד להתחתן, הם מזהירים אותו שלא יעשה את השגיאה הזו (הם נשואים), ושכל הנשים נעשות דפוקות/מטומטמות אח"כ, ושלא כדאי והוא יצטער אחר כך וכו וכו... מילא. התרגלתי. ועכשיו, החלטנו שבוע שעבר לצרף חשבונות, ובשיחה סתמית שלי לבנק, בעניין אחר, נזכרתי לשאול אותם, והם אמרו לי שאפשר לתת פרטים בטלפון ואז להגיע לחתום. אז נתתי את הפרטים, ושכחתי לספר לעמי. אז אתמול התקשרו אליו מהבנק להודיע שמישהי מעוניינת בצירוף חשבונות, והוא לא הבין על מה הם מדברים, ועד שהסבירו, החברים מהעבודה כבר קלטו מה קורה, ויצאו במחולות שהנה, עכשיו אני מנסה להשתלט לו על חשבון הבנק, ועוד מעט על השאר, וקורה כל מה שהם אמרו לו, ושלא תדעו מצרות.. אני הייתי אמורה לפגוש אותם במסיבה שבוע שעבר, שהתבטלה, ואני פתאום מרגישה שממש לא בא לי לפגוש אותם.. כאילו, הם מחכים לי בפינה לתפוס לי טעויות ולנופף בהם.. איזו תחושה מחורבנת! לא מאחלת לכם מכרים כאלה.
