אוקי יש לי רעיון לשרשור שבועי...
- פותח הנושא lidor203
- פורסם בתאריך
על הכיפאק... אז הנה סיפור נחמד:
בפאתי המדבר חיה משפחה של פלחים. אב ואם ולהם שתי בנות. מהנץ החמה ועד שקיעה היו עושים כל עבודה בשדה. והבנות היו רועות את עדר הצאן. כאשר בגרו הבנות החלו חתנים לשחר לפיתחן. ראשונה נישאה הבת הבכורה וכנהוג אצל הבדוים עזבה את בית הוריה והלכה אחר בעלה. כעבור זמן לא רב גם הבת הצעירה נישאה וגם היא הלכה אחר בעלה, כנהוג. נותרו שני הזקנים לבדם, כל עול העבודה הקשה עליהם. למען האמת עבודה קשה לא הרתיעה אותם, באשר היו רגילים לעבוד משחר ילדותם, אבל הגעגועים לבנות אכלו בהם בכל פה. בעיקר סבלה מכך האשה, וכעבור זמן החלה להפציר בבעלה שילך ויראה מה שלום הבנות. האב, גם הוא רצה לראות את בנותיו, אבל העבודה עיכבה אותו העונות עונה רודפת עונה עונת החריש, עונת הזריעה, עונת הקציר וחוזר חלילה, ואין לו זמן. אבל האשה לא הפסיקה לנדנד, עד שיום אחד, בין העונות, קם, ארז צידה לדרך ויצא. הלך הלך האב, עלה הרים וירד בקעות עד שיום אחד ראה מרחוק את המאהל של בתו הבכורה, החל להחיש את צעדיו, לבו הלם מהתרגשות, הוא קרא יא בינתי, יא בינתי, שמעה הבת את קולו של אביה, יצאה מן האהל,יא באבא, יא באבא, רצה רצה לקראתו התחבקו התנשקו. מה שלומך אבא, איך אמא? הכל בסדר הכל בסדר. הביאה הבת את אביה לאהל, ערכה לכבודו כירה גדולה, ישבו אכלו דיברו שאל האב ואיך את בתי, איך הבריאות? איך הילדים איך בעלך. ומה עושה בעלך? בעלי פלח, אמרה הבת. כבר חרשנו את השדה, כבר זרענו, עכשיו אנו מצפים לגשם שיבוא וירווה את האדמה שיהיה מזון לנו ולבעלי החיים אשר אתנו. תתפלל למעננו אבא, על הגשם שיבוא. אתפלל ודאי אתפלל אמר האב, מדוע שלא אתפלל? ישב האב עוד כמה ימים בבית בתו הבכורה ואחר שם פעמיו לעבר המאהל של בתו הצעירה. הלך הלך האב עלה הרים ירד גבעות והשמש קופחת על ראשו והוא מתפלל בלבו על הגשם שירד. והנה הבחין במאהל של בתו הצעירה. החל להחיש צעדיו, הדם בלבו געש יא בינתי, יא בינתי, שמעה הבת את קולו של אביה, עזבה את עדר הצאן ורצה לקראתו יא באבא יא באבא פגשה הבת את אביה התחבקו התנשקו, איך אמא אבא? ואיך אתה ולא קשה עליך ההליכה? הביאה הבת את אביה אל האהל, הכינה לכבודו כירה גדולה, ישבו אכלו דיברו ואיך את, שאל האב, איך בריאות, איך הילדים ואיך הפרנסה, ומה עושה בעלך? בעלי פחמי אמרה הבת. כבר כרתנו את העצים, כבר ערמנו אותם בערמות עכשיו אנחנו מצפים לשמש שתתחמם ותיבש את העצים וחס וחלילה אם ירד גשם, שאם ירד גשם נמות ברעב אנחנו ובעלי החיים אשר אתנו. תתפלל למעננו אבא, שלא ירד גשם. הביט האב על בתו הצעירה ואמר: אתפלל ודאי אתפלל. ישב האב עוד כמה ימים בבית בתו הצעירה ואחר שם פעמיו לחזור אל אשתו המצפה באהל. הלך, הלך האב עלה הרים ירד בקעות השמש קופחת על ראשו ובלבו בערה. והנה יום אחד ראה מרחוק את המאהל שלו ואת האשה המצפה מחוץ לאהל. ראתה האשה את בעלה רצה לקראתו וצעקה איך הבנות, איך הבנות? אשה, אמר האב, אם ירד גשם בכי, ואם לא ירד גשם, אשה, גם כן בכי.
בפאתי המדבר חיה משפחה של פלחים. אב ואם ולהם שתי בנות. מהנץ החמה ועד שקיעה היו עושים כל עבודה בשדה. והבנות היו רועות את עדר הצאן. כאשר בגרו הבנות החלו חתנים לשחר לפיתחן. ראשונה נישאה הבת הבכורה וכנהוג אצל הבדוים עזבה את בית הוריה והלכה אחר בעלה. כעבור זמן לא רב גם הבת הצעירה נישאה וגם היא הלכה אחר בעלה, כנהוג. נותרו שני הזקנים לבדם, כל עול העבודה הקשה עליהם. למען האמת עבודה קשה לא הרתיעה אותם, באשר היו רגילים לעבוד משחר ילדותם, אבל הגעגועים לבנות אכלו בהם בכל פה. בעיקר סבלה מכך האשה, וכעבור זמן החלה להפציר בבעלה שילך ויראה מה שלום הבנות. האב, גם הוא רצה לראות את בנותיו, אבל העבודה עיכבה אותו העונות עונה רודפת עונה עונת החריש, עונת הזריעה, עונת הקציר וחוזר חלילה, ואין לו זמן. אבל האשה לא הפסיקה לנדנד, עד שיום אחד, בין העונות, קם, ארז צידה לדרך ויצא. הלך הלך האב, עלה הרים וירד בקעות עד שיום אחד ראה מרחוק את המאהל של בתו הבכורה, החל להחיש את צעדיו, לבו הלם מהתרגשות, הוא קרא יא בינתי, יא בינתי, שמעה הבת את קולו של אביה, יצאה מן האהל,יא באבא, יא באבא, רצה רצה לקראתו התחבקו התנשקו. מה שלומך אבא, איך אמא? הכל בסדר הכל בסדר. הביאה הבת את אביה לאהל, ערכה לכבודו כירה גדולה, ישבו אכלו דיברו שאל האב ואיך את בתי, איך הבריאות? איך הילדים איך בעלך. ומה עושה בעלך? בעלי פלח, אמרה הבת. כבר חרשנו את השדה, כבר זרענו, עכשיו אנו מצפים לגשם שיבוא וירווה את האדמה שיהיה מזון לנו ולבעלי החיים אשר אתנו. תתפלל למעננו אבא, על הגשם שיבוא. אתפלל ודאי אתפלל אמר האב, מדוע שלא אתפלל? ישב האב עוד כמה ימים בבית בתו הבכורה ואחר שם פעמיו לעבר המאהל של בתו הצעירה. הלך הלך האב עלה הרים ירד גבעות והשמש קופחת על ראשו והוא מתפלל בלבו על הגשם שירד. והנה הבחין במאהל של בתו הצעירה. החל להחיש צעדיו, הדם בלבו געש יא בינתי, יא בינתי, שמעה הבת את קולו של אביה, עזבה את עדר הצאן ורצה לקראתו יא באבא יא באבא פגשה הבת את אביה התחבקו התנשקו, איך אמא אבא? ואיך אתה ולא קשה עליך ההליכה? הביאה הבת את אביה אל האהל, הכינה לכבודו כירה גדולה, ישבו אכלו דיברו ואיך את, שאל האב, איך בריאות, איך הילדים ואיך הפרנסה, ומה עושה בעלך? בעלי פחמי אמרה הבת. כבר כרתנו את העצים, כבר ערמנו אותם בערמות עכשיו אנחנו מצפים לשמש שתתחמם ותיבש את העצים וחס וחלילה אם ירד גשם, שאם ירד גשם נמות ברעב אנחנו ובעלי החיים אשר אתנו. תתפלל למעננו אבא, שלא ירד גשם. הביט האב על בתו הצעירה ואמר: אתפלל ודאי אתפלל. ישב האב עוד כמה ימים בבית בתו הצעירה ואחר שם פעמיו לחזור אל אשתו המצפה באהל. הלך, הלך האב עלה הרים ירד בקעות השמש קופחת על ראשו ובלבו בערה. והנה יום אחד ראה מרחוק את המאהל שלו ואת האשה המצפה מחוץ לאהל. ראתה האשה את בעלה רצה לקראתו וצעקה איך הבנות, איך הבנות? אשה, אמר האב, אם ירד גשם בכי, ואם לא ירד גשם, אשה, גם כן בכי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.