Fairy Vicky
New member
אוקי
אז שלושת הפרקים הראשונים של הסיפור שלי, והפרק הרביעי שאני עוד עובדת עליו, הערות,ף ביקורות בונות וכו' יתקבלו בברכה פרק ראשון קיארה קפצה ממיטתה ורצה על רצפת האבן מחוץ לחדרה, היא קיפצה במדרגות ופנתה למטבח "אימא? אימא את כאן?" אף אחד לא היה במטבח 'מוזר' חשבה קיארה 'בדרך כלל אימא נמצאת במטבח בשעות האלה' "אימא? אימא'לה? איפה את?" קיארה רצה לחממה, שביל של דם הסתמן על השלג הלבן צחור שבכניסה, קיארה עקבה אחרי השביל לעובי היעד, והגיעה לקרחת יער קטנה. הקרקע הייתה צחורה ובתולית, אף סימן של כף רגל לא נראה עליה, למעשה, לא היה עליה כלום, מלבד שביל הדם שהוליך למעין חבילה עטופה בשחור שהוטלה על הקרקע. קיארה חשה כאב חד חותך דרך ליבה, היא רצה אל החבילה ונגעה בה, לשאט נפשה נגלו לפניה פניו של רפאל, אביה. "אבא! אבא, מה קרה לך?" עמוק בתוכה קיארה ידעה, היא טלטלה את גופתו הדוממת "אבא! תתעורר! מה קרה לך?" "הוא איננו" קול קר אמר. קיארה הסתובבה "לא" הדמות, לבושה בגלימה שחורה עם כובע שכיסה את פניה, התקדמה לכיוון קיארה, נדמה היה כאילו היא מחליקה על פני הקרקע "הוא מת ילדה, פני את הדרך" קיארה רצתה להתנגד, כל חוש וכל שריר בגופה רצה להתנגד, רצה לעצור את היצור הזה מלקחת את אביה עימו, אך זה היה בלתי אפשרי, רגליה היו מסומרות לרצפה, ומיתרי הקול שלה שבקו לפתע. כל שיכלה לעשות היה להתבונן ביצור מחליק על גבי השלג, לוקח עימו את רוח אביה ונעלם.
אז שלושת הפרקים הראשונים של הסיפור שלי, והפרק הרביעי שאני עוד עובדת עליו, הערות,ף ביקורות בונות וכו' יתקבלו בברכה פרק ראשון קיארה קפצה ממיטתה ורצה על רצפת האבן מחוץ לחדרה, היא קיפצה במדרגות ופנתה למטבח "אימא? אימא את כאן?" אף אחד לא היה במטבח 'מוזר' חשבה קיארה 'בדרך כלל אימא נמצאת במטבח בשעות האלה' "אימא? אימא'לה? איפה את?" קיארה רצה לחממה, שביל של דם הסתמן על השלג הלבן צחור שבכניסה, קיארה עקבה אחרי השביל לעובי היעד, והגיעה לקרחת יער קטנה. הקרקע הייתה צחורה ובתולית, אף סימן של כף רגל לא נראה עליה, למעשה, לא היה עליה כלום, מלבד שביל הדם שהוליך למעין חבילה עטופה בשחור שהוטלה על הקרקע. קיארה חשה כאב חד חותך דרך ליבה, היא רצה אל החבילה ונגעה בה, לשאט נפשה נגלו לפניה פניו של רפאל, אביה. "אבא! אבא, מה קרה לך?" עמוק בתוכה קיארה ידעה, היא טלטלה את גופתו הדוממת "אבא! תתעורר! מה קרה לך?" "הוא איננו" קול קר אמר. קיארה הסתובבה "לא" הדמות, לבושה בגלימה שחורה עם כובע שכיסה את פניה, התקדמה לכיוון קיארה, נדמה היה כאילו היא מחליקה על פני הקרקע "הוא מת ילדה, פני את הדרך" קיארה רצתה להתנגד, כל חוש וכל שריר בגופה רצה להתנגד, רצה לעצור את היצור הזה מלקחת את אביה עימו, אך זה היה בלתי אפשרי, רגליה היו מסומרות לרצפה, ומיתרי הקול שלה שבקו לפתע. כל שיכלה לעשות היה להתבונן ביצור מחליק על גבי השלג, לוקח עימו את רוח אביה ונעלם.
