אורגני - פסיכולוגי ?

[yaronil2003]

אורגני - פסיכולוגי ?

זה די נדוש לדבר על זה, אבל באמת כל המומחים סוברים שגימגום הוא פגם אורגני בכימיה של המוח והוא נשוא למחקר של נוירולוגים וחוקרי מוח אחרים. לא שזה משנה הרבה אבל אני "מעדיף" לחיות עם בעיה פיזית (כימית) מאשר בעיה פסיכולוגית, זה נשמע "יותר טוב". הבעיה שזה לא מסתדר עם הלוגיקה הצרופה. כולנו יודעים לא לגמגם כאשר שרים, לא לגמגם כאשר קוראים בכל רם מספר ולדבר שוטף לעצמינו כאשר אנו לבד. זה לא ענין של עליות וירידות ברמת הדיבור, זה לדבר שוטף תמיד כשאתה לבד ולהיתקע (ברמה זו או אחרת) במצבים אחרים.

 

[marlen]

פסיכולוגי !!!

אתה בעצמך אומר שיותר הגיוני שזה פסיכולגי ואני ממש לא מסכימה איתך, שפגם כימי נשמע יותר טוב. בעיה פסיכולוגית זה ממש לא בושה. (וגם לא בעיה פסיאטרית ! חולה נפש הוא חולה בדיוק כמו שמישהו אחר חולה בסרטן, זה כימי במח. ואוי למי פה שמזלזל בחולי נפש) אני שמחה מאוד שגמגום זו בעיה פסיכולית, כי ככה ניתן לטפל בה. כנארה המחקר של החוקרים מתמקד בסוג מסויים של גמגום שכן קשור במח. אבל רב מקרי הגמגום הם פסיכולוגים. נקודה. ואם תתבייש בזה ותתכחש לזה לעולם לא תצא מזה.

 

[yaronil2003]

מה רציתי להגיד.

הענין הוא לא הבושה/לא בושה, את זה ציינתי בשוליים. הענין הוא שיש תמימות דעים שגמגום הוא פגם אורגני במוח, וזאת עובדה (התמימות דעים היא עובדה) וזה לא מסתדר לי עם רצף הדיבור בקריאה וכו'. תמימות דעים נוספת (הפעם אני מסכים לב במאה אחוז) שאין ריפוי לגיגמגום. הטיפולים עוזרים בעיקר למטפלים. מה שאני כן משוכנע, שבמצב של: שלוה, רגיעה, נינוחות, הגימגום נחלש. במובן הזה אולי טכניקות הרפייה כן עוזרות במשהו.

 

[RobinhooDw]

יש לך טעות

יש ריפוי לגמגום!

 

[yaronil2003]

תשכיל אותי בבקשה, מה הריפוי לגמגום

שקיים ולצערי לא שמעתי עליו ?

 

[RobinhooDw]

אולי זה מפני שפיספסת אותו בפורום

תסתכל למטה ב "הצעתי"

 

[בתיה של פעם]

יותר פסיכולוגי - מעט "אורגני"

ולדעתי זה הנכון , יכול להיות שישנו פגם , אבל הקטליזטור לישומו הוא האדם עצמו , מבנה אישיות רגיש , חרד וחסר בטחון רק יגביר גמגום , אבל כאן נשאלת עוד שאלה : אם גמגמנו כבר בגיל קטן , אזי זה מה שהוריד לנו את הבטחון ופיתח אצלנו אישיות חרדה : אך אם ככה מה קדם למה ???????

 

[shulamit10]

אורגני=פסיכולוגי ../images/Emo42.gif

שלום לכולם נכנסתי לכאן מתוך סקרנות...ונזכרתי שגם אני מגמגמת. בגיל 7 גימגמתי מספר חודשים,ואחכ הצלחתי לאט לאט לטשטש את הגמגום, לא יודעת אפילו איך. אבל עד היום אם יש לי הזדמנות לחשוב לפני שאני מדברת....אני מרגישה שאני יכולה להתקע ב"א" ו"או". ואיש מהקרובים לי לא מודע לכך. לדעתי אין הבדל בין פסיכולוגי ואורגני,כי זה היינו הך! במקרים פסיכולוגיים קיצוניים כמו מתח, חרדה,דכאון מקבל האדם תרופה פסיכיאטרית המשנה את חילוף החומרים הכימי במוח ומביאה להטבה.לדוגמה: עליה ברמת הסרוטונין-מביאה שמחה. ישנה תאוריה בהומאופתיה האומרת שסמפטום הוא בעצם מגננה. כלומר,גם הגמגום הוא תוצר מגננתי של אירוע מסויים, או סיטואציה,אף מינקותינו.

בהומאופתיה בוחרים לכל אדם תרופה המתאימה רק לו,לאופיו, לנטיותיו ולהרגשתו,כל מידע רלוונטי להומאופת,גם מהינקות . ההומאופת אינו צריך לגלות את אותו האירוע שיצר את הגמגום הוא מתרכז באדם ובהרגשותיו. בתקווה שהבאתי אלומת אור חדשה לדיון

שולמית

 

[shuky63]

הגורם הגינטי אורגני הוא חלק קטן

מהגימגום.הוא גורם לחוסר שטף קל מאד.את השאר עושה הגורם הפסיכולוגי. מצד אחד אנו מנסים לשלוט בדיבור שלנו בצורה מודעת ולא אוטומטית ומצד שני אנחנו מאד לחוצים בעת הדיבור מפחד שנגמגם השילוב הזה תוקע אותנו לגמרי. אני יודע את כל זה כי התחלתי לגמגם בגיל 12 ובצורה הדרגתית ושמתי לב לכל השלבים.

 

[מירב של פעם]

אולי הגורם הגנטי הוא קטן

וגם בזה אני לא בטוחה , אבל אלמלא הוא לא היינו כאן היום. אז באמת לא איכפת לי כמה השפעות פסיכולוגיות עובדות פה , בשורה התחתונה , בגלל פגם גנטי אני מגמגמת , נקודה