אקרא לוחם אמיץ
New member
אורות ישראל
אורות בצללים יום אחרי משאל התנתקות הזוי. כלל לא ברור מי ניצח ומי הפסיד. פתאם - גם הרוב השפוי מוצא את עצמו בעד או נגד "התנתקות". ממה בדיוק אנחנו מתנתקים? מהמציאות? (ואם אתם ממהרים – דלגו ישר לסוף!) עכשיו כבר הכל ברור. אנחנו גולשים במדרון חלקלק לקראת דם יהודי שיישפך ולאו דוקא מפיגוע זדוני כזה או אחר. הפעם - הוא יישפך בידי יהודים. אמנם לא בפעם הראשונה (ראה 4 בנובמבר 1995 – יצחק רבין... זוכרים?), אלא שהפעם זה יהיה אחרת. עכשיו כבר ברור שרוב העם הזה שבוי בידי קומץ. קומץ המקדש אדמה ולא דם. קומץ המקריב קרבן אם על בניה, קומץ שהקים הלילה היאחזות באבו-דיס – ומחר – כשנרצה להוריד אותם משם – יקריב בלי הנד עפעף אותך – ואת בנך – ואותי. קומץ שאהידים בני דת משה. שהפכו את הדת – קרדום לחפור בה... קרדום הורס, ומכרית ומשחית. בן-ארצי. איזה שם סמלי. כולנו שבויים. בין יונתן בן-ארצי (הסרבן), לבין חגי בן-ארצי (השאהיד מבית אל שהודיע שמגוש קטיף הוא ייצא רק בארון). האם ברור גם לכם שאת השטחים נעזוב לבסוף - לפני, או אחרי משא ומתן עם הפלשתינאים? נעזוב - עם, או בלי יאסר ערפאת ונסראללה. וכשנצא (אי"ה) - ברור לכם שהשאהידים היהודים ישפכו את דמנו – ואת דם חיילינו. בהתנגדות לכל חוק, שכל ישר ו/או והחלטת רוב דמוקרטי. קשה לעקור נטוע (כמו שהם אוהבים לומר...) – אבל קל לירוק על חיילים ועל נשים מפגינות. וקל... אלהים, כמה קל – לירות בראש ממשלה, או בחייל צה"ל המפנה היאחזות מטומטמת - וגם בצלם עיתונות המתעד כל זאת. נוער גבעות טועה, ותועה. ויורה ופוגע. איפה טעינו אנחנו? הכיבוש משחית. המוני רעבים מול המון אדישים. במליונים שבזבז קומץ הפנאטים על משאל ההתנתקות ההזוי – אפשר היה להאכיל את כל ילדי ישראל הרעבים, (ואולי גם כמה פלשתינאים שאת כרמי הזיתים שלהם עקרנו בשעת "חישוף"). ואתם? איפה אתם כאשר הארץ בוערת? מקטרים בסלון? שרים שירה בציבור בהנחיית הערוץ הראשון? נחים מהמנגל של יום העצמאות? חברים! כולנו חכמים. כולנו יודעים. יש רוב ברור ומוחלט לפתרון שפוי. יש הסכמה של ימין ושמאל. יש הסכמה של כולנו (כמעט)– בוגרי הסיירת, חיל אוויר, השריון וגולני. תושבי ירוחם, דימונה ושיינקין, מטולה, נצרת-עלית וקריית חיים – וירושלים גם. ורק עדר פוליטיקאים מושחת אינו מבין זאת. לא ביבי ולא פרס. לא לנדאו ולא לפיד. לא איתם ולא ליברמן. (וגם אריק-עמרי-וגלעד – אבל הם שומרים על זכות השתיקה). חברים, נמאס לכם? אתם לא לבד! בואו תראו איך מדי יום גדל הרוב השפוי. כל יום – בדיוק בשש בערב. בדרך מהעבודה. בעיר, בכפר, בשעת המתנה לרמזור ירוק או, בכביש שש. הדליקו אורות מהבהבים. לחמש דקות בדיוק. מ-6:00 ועד 6:05 בואו נזעק באורות מהבהבים. בואו נראה להם כמה קל ליזום משאל עם זול ודמוקרטי. בנסיעה זהירה ושפויה – לחמש דקות ביום. בואו נראה להם את ישראל היפה מתארגנת. ואז... כאשר נראה ים אורות מהבהב... אז נעשה את הצעד הבא. אנא... הפיצו לכל השפויים. בדוא"ל בפקסים. בכל דרך. אורות מהבהבים בשש בערב. חמש דקות... אורות בצללים.
אורות בצללים יום אחרי משאל התנתקות הזוי. כלל לא ברור מי ניצח ומי הפסיד. פתאם - גם הרוב השפוי מוצא את עצמו בעד או נגד "התנתקות". ממה בדיוק אנחנו מתנתקים? מהמציאות? (ואם אתם ממהרים – דלגו ישר לסוף!) עכשיו כבר הכל ברור. אנחנו גולשים במדרון חלקלק לקראת דם יהודי שיישפך ולאו דוקא מפיגוע זדוני כזה או אחר. הפעם - הוא יישפך בידי יהודים. אמנם לא בפעם הראשונה (ראה 4 בנובמבר 1995 – יצחק רבין... זוכרים?), אלא שהפעם זה יהיה אחרת. עכשיו כבר ברור שרוב העם הזה שבוי בידי קומץ. קומץ המקדש אדמה ולא דם. קומץ המקריב קרבן אם על בניה, קומץ שהקים הלילה היאחזות באבו-דיס – ומחר – כשנרצה להוריד אותם משם – יקריב בלי הנד עפעף אותך – ואת בנך – ואותי. קומץ שאהידים בני דת משה. שהפכו את הדת – קרדום לחפור בה... קרדום הורס, ומכרית ומשחית. בן-ארצי. איזה שם סמלי. כולנו שבויים. בין יונתן בן-ארצי (הסרבן), לבין חגי בן-ארצי (השאהיד מבית אל שהודיע שמגוש קטיף הוא ייצא רק בארון). האם ברור גם לכם שאת השטחים נעזוב לבסוף - לפני, או אחרי משא ומתן עם הפלשתינאים? נעזוב - עם, או בלי יאסר ערפאת ונסראללה. וכשנצא (אי"ה) - ברור לכם שהשאהידים היהודים ישפכו את דמנו – ואת דם חיילינו. בהתנגדות לכל חוק, שכל ישר ו/או והחלטת רוב דמוקרטי. קשה לעקור נטוע (כמו שהם אוהבים לומר...) – אבל קל לירוק על חיילים ועל נשים מפגינות. וקל... אלהים, כמה קל – לירות בראש ממשלה, או בחייל צה"ל המפנה היאחזות מטומטמת - וגם בצלם עיתונות המתעד כל זאת. נוער גבעות טועה, ותועה. ויורה ופוגע. איפה טעינו אנחנו? הכיבוש משחית. המוני רעבים מול המון אדישים. במליונים שבזבז קומץ הפנאטים על משאל ההתנתקות ההזוי – אפשר היה להאכיל את כל ילדי ישראל הרעבים, (ואולי גם כמה פלשתינאים שאת כרמי הזיתים שלהם עקרנו בשעת "חישוף"). ואתם? איפה אתם כאשר הארץ בוערת? מקטרים בסלון? שרים שירה בציבור בהנחיית הערוץ הראשון? נחים מהמנגל של יום העצמאות? חברים! כולנו חכמים. כולנו יודעים. יש רוב ברור ומוחלט לפתרון שפוי. יש הסכמה של ימין ושמאל. יש הסכמה של כולנו (כמעט)– בוגרי הסיירת, חיל אוויר, השריון וגולני. תושבי ירוחם, דימונה ושיינקין, מטולה, נצרת-עלית וקריית חיים – וירושלים גם. ורק עדר פוליטיקאים מושחת אינו מבין זאת. לא ביבי ולא פרס. לא לנדאו ולא לפיד. לא איתם ולא ליברמן. (וגם אריק-עמרי-וגלעד – אבל הם שומרים על זכות השתיקה). חברים, נמאס לכם? אתם לא לבד! בואו תראו איך מדי יום גדל הרוב השפוי. כל יום – בדיוק בשש בערב. בדרך מהעבודה. בעיר, בכפר, בשעת המתנה לרמזור ירוק או, בכביש שש. הדליקו אורות מהבהבים. לחמש דקות בדיוק. מ-6:00 ועד 6:05 בואו נזעק באורות מהבהבים. בואו נראה להם כמה קל ליזום משאל עם זול ודמוקרטי. בנסיעה זהירה ושפויה – לחמש דקות ביום. בואו נראה להם את ישראל היפה מתארגנת. ואז... כאשר נראה ים אורות מהבהב... אז נעשה את הצעד הבא. אנא... הפיצו לכל השפויים. בדוא"ל בפקסים. בכל דרך. אורות מהבהבים בשש בערב. חמש דקות... אורות בצללים.