een ogenblik
New member
אורחים לשייקה
כבר זמן רב קיימות תכניות מגרה שמכרנו מפריז יבואו לבקר אותנו. יותר נכון, יבואו לבקר את שייקה, כי אותנו הם במילא ראו כבר בפריז. והנה התכניות קרמו עור וגידים, והם החליטו לבצע סוף שבוע של ביקורים. לשכור מכונית, להגיע לאמסטרדם לחברים, ואז לחזור דרכנו בשבת בערב, ולהשאר עד יום ראשון אחה"צ. הבטחנו לשייקה אורחים, אבל הדבר היחידי אליו הוא שם לב היא העובדה שהמצעים מהמיטה שלו נלקחו. טוב, אנשים אוהבים חתולים, אבל זו לא סיבה שישנו על מצעים מלאי חול ששייקה הביא מטיוליו בחוץ, ופרק בליקוקים על המיטה שלו. שלו! לא של אורחים. ביום חמישי שלחתי אימייל עם קישור למפה כיצד להגיע אלינו, אך שכחתי לספר על השלטים המורים עדין על עבודות רחוב. בדיוק כשהתחלתי לדאוג שאין לי שום דרך להודיע להם על השלטים המפריעים להגיע אלינו מכל הכיוונים, הצטלצל הטלפון בשבע בערב. הם עדין באמסטרדם, והאם זה בסדר אם יגיעו לקראת חצות. כמובן שמבחינתנו זה בסדר גמור, אז לא היו בעיות בכיוון זה. ניצלתי את ההזדמנות להודיע להם להתעלם מהשלטים על העבודות אצלנו, מה שזכה לגיחוכים מהצד השני. מתברר שהם כבר ניתקלו בבעיה הזו באמסטרדם. הזכרתי עוד שהם יכולים לחנות בחצר שלנו, לאחר שסוזי הוסגה פנימה לפנות מקום למכונית נוספת, ונפרדנו לשלום. האיש ניגש להכין ארוחת ערב צמחונית כניסוי למחרת בצהריים - פנה עם ברוקולי ברוטב יוגורט וצ'ילי. מנה מוצלחת לכל הדעות, אם קצת חריפה לאורחים מסויימים (כן, אני כבר בונה תפריט לביקורם של הורי, ואמי תתעלף ממנה כזו). לאחר שהיינו שבעים, ומוכנים לעובדה שבעצם אולי כדאי להכין מחר את הטגליני עם אספרגוס ומוצרלה, ניצלנו את העובדה ששייקה יצא לטיול בחוץ, והתגנבנו לפרוש מצעים חדשים על מיטת האורחים. ליתר בטחון נעלנו את הדלת בחדר האורחים, כדי ששייקה לא יפרוק חול חדש לפני בוא האורחים. בדיוק כשהכנתי קפה (לי) ותה צמחים (לאיש) נשמעו קולות מכונית בחניית ביתנו. פתחנו את הדלת לגלות ששייקה כבר בא לבדוק מי הכניס מכונית לא מוכרת לחנייה. האורחים התעלמו מהגשם שירד עליהם, והתעכבו לדבר איתו בשמחה. הצלחנו להכניס את כל הכבודה פנימה, והלכתי להכין עוד תה צמחים, ותת לשייקוץ אוכל לפני שיטריד את האורחים קשות. כמובן שהאורחים לא הבינו למה סגרנו את דלת חדרם מפני שייקה, ולדעתם מותר לו לעשות ככל העולה ברוחו. אפילו ההתעללות הרישמית של שייקה - התלות על שרוול סוודר עם ציפורניו, ונשיכות קלות ביד העוטה את השרוול - התקבלו באהבה. העובדה שהתנהגות זו אינה מקובלת עלי לא הפריעה להם לעודד אותו להמשיך במעשיו הנלוזים. לאחר זמן מה, כששלחנו את האורחים המותשים לישון, שייקה החליט שעדין מוקדם מדי, ויצא שוב החוצה. הלילה עבר עלינו בשלווה, ללא מאבקים על השמיכה עם שייקה. כמובן שבבוקר התברר שהוא ישן עם האורחים. לא ברור האם זה נבע מההתנהגות הרגילה שלו לאורחים בלילה הראשון, או שאולי פשוט כפו עליו להשאר. בכל מקרה, הוא לא ממש התלונן. מכיוון שהחלוקה אצל האורחים דומה לשלנו והבחור מתעורר ראשון בעוד הבחורה קמה רק כשמעירים אותה, אם אפשר כמה שעות מאוחר יותר, גם סידור הבוקר היו קלים. כשקמתי כבר היו הכנות לקפה ראשון של בוקר, ומקלחת ראשונית אחת כבר נערכה. כאשר הוחלט על הגעה לשוק יום ראשון בהברלי, וקפיצה למשרד של האיש כדי להדפיס הוראות הגעה חזרה הביתה, הוערה הבחורה. בינתיים לקחתי את הבחור לסיבובון קצר בגבעה ממול וביער שעליה, כדי להוכיח שאנו אכן גרים בארץ הגבעות. חזרנו לעזור הארגון מצרכי ארוחת הבוקר על השולחן, וארוחת הבוקר, כמובן, ערכה אף היא זמן מה. לאחר ארוחת הבוקר שייקה קיבל את ארוחתו שלו, יצא ללוות אותנו למכונית, והלך לעסוק בענייניו. בשעות הקרובות הראנו להם שזה שהם הגיעו בחושך דרך הפרברים בלבד לא אומר כלום על ישנוניות לובן. ערכנו ביקור בשוק (וכן, כמובן שקנינו עוד אוכל), ערכנו ביקור במשרד של האיש, שהוביל לטיול בטירה והריסות כנסיה מהמאה ה-11, ואז יצאנו לטיול רגלי בעיר. האופן מפתיע ביותר, ובניגוד גומר לתחזיותי, היום היה יבש. אמנם אפור ביותר, אך ללא טיפות גשם יורדות למטה. כשמצאנו את עצמנו עמוק באחר הצהריים עדין לפני ראיית בניין העיריה, הוחלט להתעלק על מקום אוכל כלשהו. הפור נפל על מסעדת הלחם היומי. מקום שלא עלה בחיפושי אחר מסעדה צמחונית בעיר, אך התפריט גילה המון מנות צמחוניות. ישבנו שם עד שהמטבח נסגר, לקראת ההפסקה לפני ארוחות הערב, ואז החלטנו לחזור לטיול הרישמי. ראינו עוד את בית העיריה, נכנסנו לכנסיה המרכזית (פעם ראשונה מאז שאנו גרים כאן), ראינו את שופך המיים לראשו (סמל חשוב של העיר, שניתן במתנה לעיר לרגל יומולדת חמשמאות מטעם האוניברסיטה), והתחלנו לחזור למכונית. בלובן, כמו בלובן, בדרך עברנו ליד שרידי החומה מהמאה ה-12 וליד שער הזאבים בחומה מהמאה ה-17, אבל נראה לי שהאורחים אפילו לא שמו לב במיוחד. בבית מצאנו שייקה אחד ישן עמוקות על הכורסא הירוקה. עוד הספיקו קצת להתמרח עליו ולצלם אותו מספר תמונות, ואז כבר הגיעה עת הפרידה. שייקה, ער למחצה, מילא את חובתו, ויצא ללוות למכונית, רק שבדרך הוא גילה משהו מאוד מעניין בגן הירק של השכנים, ונפרד בזריזות. אנחנו החלטנו לאכול ארוחת ערב עם הפסטה והאספרגוס הכל זאת. בהחלט מנה ראויה, רק ששייקה, ששב בזמן לבדוק האם יש שאריות פינוקיות עבורו, לא חשב כך. בלילה הוא בילה בלעבור מלשכב על האיש ללשכב עלי ולהפך. החתול לא אוהב שמשנים לו דברים, ולדעתו אורחים צריכים להשאר מספר לילות כדי שיוכל להתמרח עליהם כראוי.
כבר זמן רב קיימות תכניות מגרה שמכרנו מפריז יבואו לבקר אותנו. יותר נכון, יבואו לבקר את שייקה, כי אותנו הם במילא ראו כבר בפריז. והנה התכניות קרמו עור וגידים, והם החליטו לבצע סוף שבוע של ביקורים. לשכור מכונית, להגיע לאמסטרדם לחברים, ואז לחזור דרכנו בשבת בערב, ולהשאר עד יום ראשון אחה"צ. הבטחנו לשייקה אורחים, אבל הדבר היחידי אליו הוא שם לב היא העובדה שהמצעים מהמיטה שלו נלקחו. טוב, אנשים אוהבים חתולים, אבל זו לא סיבה שישנו על מצעים מלאי חול ששייקה הביא מטיוליו בחוץ, ופרק בליקוקים על המיטה שלו. שלו! לא של אורחים. ביום חמישי שלחתי אימייל עם קישור למפה כיצד להגיע אלינו, אך שכחתי לספר על השלטים המורים עדין על עבודות רחוב. בדיוק כשהתחלתי לדאוג שאין לי שום דרך להודיע להם על השלטים המפריעים להגיע אלינו מכל הכיוונים, הצטלצל הטלפון בשבע בערב. הם עדין באמסטרדם, והאם זה בסדר אם יגיעו לקראת חצות. כמובן שמבחינתנו זה בסדר גמור, אז לא היו בעיות בכיוון זה. ניצלתי את ההזדמנות להודיע להם להתעלם מהשלטים על העבודות אצלנו, מה שזכה לגיחוכים מהצד השני. מתברר שהם כבר ניתקלו בבעיה הזו באמסטרדם. הזכרתי עוד שהם יכולים לחנות בחצר שלנו, לאחר שסוזי הוסגה פנימה לפנות מקום למכונית נוספת, ונפרדנו לשלום. האיש ניגש להכין ארוחת ערב צמחונית כניסוי למחרת בצהריים - פנה עם ברוקולי ברוטב יוגורט וצ'ילי. מנה מוצלחת לכל הדעות, אם קצת חריפה לאורחים מסויימים (כן, אני כבר בונה תפריט לביקורם של הורי, ואמי תתעלף ממנה כזו). לאחר שהיינו שבעים, ומוכנים לעובדה שבעצם אולי כדאי להכין מחר את הטגליני עם אספרגוס ומוצרלה, ניצלנו את העובדה ששייקה יצא לטיול בחוץ, והתגנבנו לפרוש מצעים חדשים על מיטת האורחים. ליתר בטחון נעלנו את הדלת בחדר האורחים, כדי ששייקה לא יפרוק חול חדש לפני בוא האורחים. בדיוק כשהכנתי קפה (לי) ותה צמחים (לאיש) נשמעו קולות מכונית בחניית ביתנו. פתחנו את הדלת לגלות ששייקה כבר בא לבדוק מי הכניס מכונית לא מוכרת לחנייה. האורחים התעלמו מהגשם שירד עליהם, והתעכבו לדבר איתו בשמחה. הצלחנו להכניס את כל הכבודה פנימה, והלכתי להכין עוד תה צמחים, ותת לשייקוץ אוכל לפני שיטריד את האורחים קשות. כמובן שהאורחים לא הבינו למה סגרנו את דלת חדרם מפני שייקה, ולדעתם מותר לו לעשות ככל העולה ברוחו. אפילו ההתעללות הרישמית של שייקה - התלות על שרוול סוודר עם ציפורניו, ונשיכות קלות ביד העוטה את השרוול - התקבלו באהבה. העובדה שהתנהגות זו אינה מקובלת עלי לא הפריעה להם לעודד אותו להמשיך במעשיו הנלוזים. לאחר זמן מה, כששלחנו את האורחים המותשים לישון, שייקה החליט שעדין מוקדם מדי, ויצא שוב החוצה. הלילה עבר עלינו בשלווה, ללא מאבקים על השמיכה עם שייקה. כמובן שבבוקר התברר שהוא ישן עם האורחים. לא ברור האם זה נבע מההתנהגות הרגילה שלו לאורחים בלילה הראשון, או שאולי פשוט כפו עליו להשאר. בכל מקרה, הוא לא ממש התלונן. מכיוון שהחלוקה אצל האורחים דומה לשלנו והבחור מתעורר ראשון בעוד הבחורה קמה רק כשמעירים אותה, אם אפשר כמה שעות מאוחר יותר, גם סידור הבוקר היו קלים. כשקמתי כבר היו הכנות לקפה ראשון של בוקר, ומקלחת ראשונית אחת כבר נערכה. כאשר הוחלט על הגעה לשוק יום ראשון בהברלי, וקפיצה למשרד של האיש כדי להדפיס הוראות הגעה חזרה הביתה, הוערה הבחורה. בינתיים לקחתי את הבחור לסיבובון קצר בגבעה ממול וביער שעליה, כדי להוכיח שאנו אכן גרים בארץ הגבעות. חזרנו לעזור הארגון מצרכי ארוחת הבוקר על השולחן, וארוחת הבוקר, כמובן, ערכה אף היא זמן מה. לאחר ארוחת הבוקר שייקה קיבל את ארוחתו שלו, יצא ללוות אותנו למכונית, והלך לעסוק בענייניו. בשעות הקרובות הראנו להם שזה שהם הגיעו בחושך דרך הפרברים בלבד לא אומר כלום על ישנוניות לובן. ערכנו ביקור בשוק (וכן, כמובן שקנינו עוד אוכל), ערכנו ביקור במשרד של האיש, שהוביל לטיול בטירה והריסות כנסיה מהמאה ה-11, ואז יצאנו לטיול רגלי בעיר. האופן מפתיע ביותר, ובניגוד גומר לתחזיותי, היום היה יבש. אמנם אפור ביותר, אך ללא טיפות גשם יורדות למטה. כשמצאנו את עצמנו עמוק באחר הצהריים עדין לפני ראיית בניין העיריה, הוחלט להתעלק על מקום אוכל כלשהו. הפור נפל על מסעדת הלחם היומי. מקום שלא עלה בחיפושי אחר מסעדה צמחונית בעיר, אך התפריט גילה המון מנות צמחוניות. ישבנו שם עד שהמטבח נסגר, לקראת ההפסקה לפני ארוחות הערב, ואז החלטנו לחזור לטיול הרישמי. ראינו עוד את בית העיריה, נכנסנו לכנסיה המרכזית (פעם ראשונה מאז שאנו גרים כאן), ראינו את שופך המיים לראשו (סמל חשוב של העיר, שניתן במתנה לעיר לרגל יומולדת חמשמאות מטעם האוניברסיטה), והתחלנו לחזור למכונית. בלובן, כמו בלובן, בדרך עברנו ליד שרידי החומה מהמאה ה-12 וליד שער הזאבים בחומה מהמאה ה-17, אבל נראה לי שהאורחים אפילו לא שמו לב במיוחד. בבית מצאנו שייקה אחד ישן עמוקות על הכורסא הירוקה. עוד הספיקו קצת להתמרח עליו ולצלם אותו מספר תמונות, ואז כבר הגיעה עת הפרידה. שייקה, ער למחצה, מילא את חובתו, ויצא ללוות למכונית, רק שבדרך הוא גילה משהו מאוד מעניין בגן הירק של השכנים, ונפרד בזריזות. אנחנו החלטנו לאכול ארוחת ערב עם הפסטה והאספרגוס הכל זאת. בהחלט מנה ראויה, רק ששייקה, ששב בזמן לבדוק האם יש שאריות פינוקיות עבורו, לא חשב כך. בלילה הוא בילה בלעבור מלשכב על האיש ללשכב עלי ולהפך. החתול לא אוהב שמשנים לו דברים, ולדעתו אורחים צריכים להשאר מספר לילות כדי שיוכל להתמרח עליהם כראוי.
