אורחת פורחת
אל ביתי היום הגיעה אורחת לא בכל יום יש לי אורחת מדופלמת שכזו עם חוש ביקורת ענקי שדורשת את מלוא תשומת הלב היא כמו ברומטר רגישה לאללה שמה לב לכל שינוי ולו הקטן ביותר אז היא הגיעה אחה``צ ערנית להפליא ישר רואים זאת על העינים שלה ומהרגע הראשון שכף רגלה הקטן משהו דרך על מפתן דלתי פצחה במטר שאלות ``למה יש לך עינים עצובות?`` ``מממממ...אני יודעת`` ישר מנסה לענות לעצמה אני מסתכל על הקטנטנה הזו עם השמלה הזעירה ועםהסיכה התואמת בראש לידי קטנה ``נו למה?`` אני מקשה עליה היא מגרדת בראש לרגע אני מסתכל על אימי ומסמן לה בחשש מה אולי היא הביאה איתה אורחים קטנטנים מהגן על ראשה המתוק אבל לא זה היא עושה שמקשים עליה ``מהההה אתה לא יודע? היום זה יום עצוב בגלל זה אתה עצוב!`` פסקה נחרצות ``היום זה יום זכרון לרבין אתהיודע שרצחו אותו?`` רגע...רגע שתבינו היא בת 4.5 לא נראה לי שהיא יודעת מי זה היה בכלל וגם לא נראה לי שהיא יודעת מה משמעות המילה רצח לא כל שכן מוות אייך מסבירים לילד דברים נוראים שכאלו? אלימות? לכמה שניות נותרתי המום הסתכלתי בקטנה הזו שעל 4.5 שנותיה המילים האלו שגורות בפיה כאילו מה בכך משום שהעולם שלה נטול אלימות כלומר זה נכון שילדים יכולים להיות אכזרים אבל אני רואה בזה מין ההכנה לקראת התבגרות מין למידת השרדות היא התיישבה לידי ``זהו בגלל זה אתה עצוב?`` הפעם היא הקשתה ליטפתי את ראשה חייכתי אליה ..ניצלתי את השניות האלו לחשוב על תשובה שתספק אותה ``קצת אבל עכשיו אני כבר לא עצוב נחשי למה?`` מיד כל גופה נדרך והיא מרימה את הראש בשאלה למה? סקרנית בלתי מתפשרת זו היא ``את פה!!!`` חיוך ענקי הציף את פניה ואייך אפשר שלא לחייך אחריה זה ליפול שבי לחיוכה היא חפנה את כף ידה בכף ידי כאילו מבקשת להוביל אותי למטבח ``מה יש לך אולי משהו לתת לי משהו טוב?`` הלכתי אחריה למטבח יחד פתחנו את המקרר ירדתי אליה להיות יחד איתה בהצצה למקרר ואז היא ליטפה את פניי תוך כדי שאני מוציא לה איזה ממתק ואז לפתע אני שומע אותה אומרת לי את הדבר הכי מקסים שרק היא היתה יכולה להגיד ``אל תיהיה עצוב יותר טוב? מחר לא יהיה יום עצוב רק היום וזהו..`` זהו שם נשברתי טוטאלית הנאיבות הזו התמימות הזו כמה שהיא יפה מדהימה וכובשת וכמה חבל שככל שאנחנו מתבגרים זה לאט לאט הולך מאיתנו כי החיים מלמדים אותנו אחרת אז אחרי השוקולד בצורת ארנב היא אמרה שעכשיו היא הולכת לגילי חברה שלה מהגן קיבלתי חיבוק אחד לפרידה נשיקה אח...לא בעצם זה היו שתי נשיקות ליטוף על הראש ``מחר אני יבוא אולי עוד פעם מחר לא תיהיה עצוב!!`` האמת שאי אפשר איתה להיות עצוב היא מיד גורמת לחייך התרופה הכי טובה שיש זה הקטנים האלו
אל ביתי היום הגיעה אורחת לא בכל יום יש לי אורחת מדופלמת שכזו עם חוש ביקורת ענקי שדורשת את מלוא תשומת הלב היא כמו ברומטר רגישה לאללה שמה לב לכל שינוי ולו הקטן ביותר אז היא הגיעה אחה``צ ערנית להפליא ישר רואים זאת על העינים שלה ומהרגע הראשון שכף רגלה הקטן משהו דרך על מפתן דלתי פצחה במטר שאלות ``למה יש לך עינים עצובות?`` ``מממממ...אני יודעת`` ישר מנסה לענות לעצמה אני מסתכל על הקטנטנה הזו עם השמלה הזעירה ועםהסיכה התואמת בראש לידי קטנה ``נו למה?`` אני מקשה עליה היא מגרדת בראש לרגע אני מסתכל על אימי ומסמן לה בחשש מה אולי היא הביאה איתה אורחים קטנטנים מהגן על ראשה המתוק אבל לא זה היא עושה שמקשים עליה ``מהההה אתה לא יודע? היום זה יום עצוב בגלל זה אתה עצוב!`` פסקה נחרצות ``היום זה יום זכרון לרבין אתהיודע שרצחו אותו?`` רגע...רגע שתבינו היא בת 4.5 לא נראה לי שהיא יודעת מי זה היה בכלל וגם לא נראה לי שהיא יודעת מה משמעות המילה רצח לא כל שכן מוות אייך מסבירים לילד דברים נוראים שכאלו? אלימות? לכמה שניות נותרתי המום הסתכלתי בקטנה הזו שעל 4.5 שנותיה המילים האלו שגורות בפיה כאילו מה בכך משום שהעולם שלה נטול אלימות כלומר זה נכון שילדים יכולים להיות אכזרים אבל אני רואה בזה מין ההכנה לקראת התבגרות מין למידת השרדות היא התיישבה לידי ``זהו בגלל זה אתה עצוב?`` הפעם היא הקשתה ליטפתי את ראשה חייכתי אליה ..ניצלתי את השניות האלו לחשוב על תשובה שתספק אותה ``קצת אבל עכשיו אני כבר לא עצוב נחשי למה?`` מיד כל גופה נדרך והיא מרימה את הראש בשאלה למה? סקרנית בלתי מתפשרת זו היא ``את פה!!!`` חיוך ענקי הציף את פניה ואייך אפשר שלא לחייך אחריה זה ליפול שבי לחיוכה היא חפנה את כף ידה בכף ידי כאילו מבקשת להוביל אותי למטבח ``מה יש לך אולי משהו לתת לי משהו טוב?`` הלכתי אחריה למטבח יחד פתחנו את המקרר ירדתי אליה להיות יחד איתה בהצצה למקרר ואז היא ליטפה את פניי תוך כדי שאני מוציא לה איזה ממתק ואז לפתע אני שומע אותה אומרת לי את הדבר הכי מקסים שרק היא היתה יכולה להגיד ``אל תיהיה עצוב יותר טוב? מחר לא יהיה יום עצוב רק היום וזהו..`` זהו שם נשברתי טוטאלית הנאיבות הזו התמימות הזו כמה שהיא יפה מדהימה וכובשת וכמה חבל שככל שאנחנו מתבגרים זה לאט לאט הולך מאיתנו כי החיים מלמדים אותנו אחרת אז אחרי השוקולד בצורת ארנב היא אמרה שעכשיו היא הולכת לגילי חברה שלה מהגן קיבלתי חיבוק אחד לפרידה נשיקה אח...לא בעצם זה היו שתי נשיקות ליטוף על הראש ``מחר אני יבוא אולי עוד פעם מחר לא תיהיה עצוב!!`` האמת שאי אפשר איתה להיות עצוב היא מיד גורמת לחייך התרופה הכי טובה שיש זה הקטנים האלו
