אורחת שבאה לשפוך את הלב...
היי לכולם.
האמת אני לפעמים משוטטת בפורומים באתר, וגם פה, תמיד כאורחת. הפעם החלטתי להירשם כדי לפרוק, ואני מקווה שזה המקום הנכון..
אשתדל לא לחפור יותר מידי.
אז ככה:
הייתה לי חברה מאוד טובה מימי החטיבה. היינו חברות הכי טובות במשך יותר מ10 שנים. לפני חודשיים מחקתי אותה מהחיים שלי, ובגלל שהפצע עדיין טרי - קצת כואב לי.
הסיפור (בקצרה, כי יש המון מה לספר על זה) הוא שהיא חושבת שאני "מעתיקה" ממנה. שלום כיתה א'? משהו כזה.
הטענות שלה בין היתר היו שכל דבר שהיא קונה, אני קונה אחריה (לא היה ולא נברא.. אולי יש לי פריטים דומים, אבל זה כי יש לנו אותו טעם, לא כי אני סוגדת לה), והגיע למצב שהיא חושבת שהשרשת שהבן זוג שלי קנה לי ליום הולדת, זה גם העתקה, כי חבר שלה קנה לה שרשרת דומה. היו גם דברים כמו - הניתוח אף שעשיתי, שאני שמה איילנר בעיניים, הבגד ים שקניתי.. וכולי וכולי. היא חשבה שכל הדברים האלה אני עשיתי בגללה...
כששמעתי את זה, הלסת שלי נשמטה לרצפה. הייתי בטוחה שאני הוזה ושהיא צוחקת עלי. אבל לא, היא הייתה רצינית לגמרי.
הפסקתי לדבר איתה. זה פגע בי שהיא בכלל מעלה על דעתה דבר פתטי כזה, ובזה היא מתעסקת כל היום. זה פגע בי שהיא לא מפרגנת אלא חושבת שהשמש זורחת לה מהתחת..
כעבור 3 ימים היא רצתה שנדבר. הסברתי לה במילים יפות שהיא צריכה לרדת מהעץ שהיא תפסה עליו, כי היא מדמיינת דברים, ושזה עלוב ומגוחך. הייתי בטוחה שהיא הבינה.
חזרנו להיות חברות, אבל הלכתי לידה על ביצים.. ההרגשה שלי כלפיה כבר השתנתה.
ואז זה שוב קרה, והפעם זה היה הקש ששבר את גב הגמל. אני לא יודעת אם כדאי לפרט על מה זה היה, בגלל הסיכוי הקלוש שאולי היא קוראת פה. אבל מצד שני, אם היא תקרא את זה, אולי היא תבין כמה היא מטומטמת, אז מילא - הבחורה יפה, אין ספק, ותמיד פרגנתי לה על כך. היא כנראה חשבה שיש בנינו תחרות: הציעו לה להצטלם להפקה כלשהי של מאפרת. הייתי שם לפרגן לה ולעודד ולהגיד כמה יפה היא בטח תצא. אחרי חודש ידיד שלי שלח לי הודעה בפייסבוק, ואמר שמאפרת שהוא מכיר מחפשת דוגמנית והיא רוצה לצלם איתי. הסכמתי, כי זה נשמע כיף.
והיא, במקום לפרגן ולעודד ולהגיד דברים נחמדים, אמרה ש"זה מוזר שפנו אלי ככה, וזה מאוד דומה למקרה שלה". פה כבר לא יכלתי יותר. מחקתי אותה מהפייסבוק, ומחקתי אותה מהחיים.
החוסר פרגון הזה, והמחשבות האלה שאני עושה הכל כדי להיות כמוה, מעליבות אותי, ואני באמת לא יודעת מה לעשות עם ההרגשה הזאת שבא לי להחטיף לה סטירה..
כמובן שיש עוד לסיפור, אבל אני לא רוצה לחפור יותר מידי ממה שכבר חפרתי...
עברו כמעט חודשיים, אנחנו מתראות כמה פעמים בשבוע כי אנחנו מתאמנות באותו מכון כושר. אני לא מסוגל להסתכל עליה. היא מגעילה אותי.
חברות משותפות שלנו בשוק מההתנהגות הזאת, אבל הן לא לוקחות צד - ובצדק. אני ממש לא מעוניינת שזה יקרה.
אני מתעלמת ממנה לחלוטין ולא יכולה להסתכל לכיוון שלה.
אני באמת לא יודעת למה רשמתי את זה. אולי כדי לשמוע תגובות של אנשים חיצוניים, שלא מכירים לא אותי ולא אותה. אולי כי סתם רציתי לפרוק.
אני כל כך כועסת עליה, כל כך פגועה ממנה, זה כל כך מעליב שבן אדם הכי קרוב אליך כבר 10 שנים (אם לא יותר), חושב שכל מהות חייך היא להיות כמוהו...
אני באמת לא מבינה מאיפה הג'וק הזה נכנס לה לראש. זה משהו שהתחיל להתגבש אצלה בשנה האחרונה, כי היא פשוט הביאה לי רשימת מכולת של דברים שהיא חשבה שאני "מעתיקה" ממנה.
אם הגעתן עד לפה... אשמח לשמוע מה דעתכן.
תודה על הקריאה, וההקשבה הוירטואלית
היי לכולם.
האמת אני לפעמים משוטטת בפורומים באתר, וגם פה, תמיד כאורחת. הפעם החלטתי להירשם כדי לפרוק, ואני מקווה שזה המקום הנכון..
אשתדל לא לחפור יותר מידי.
אז ככה:
הייתה לי חברה מאוד טובה מימי החטיבה. היינו חברות הכי טובות במשך יותר מ10 שנים. לפני חודשיים מחקתי אותה מהחיים שלי, ובגלל שהפצע עדיין טרי - קצת כואב לי.
הסיפור (בקצרה, כי יש המון מה לספר על זה) הוא שהיא חושבת שאני "מעתיקה" ממנה. שלום כיתה א'? משהו כזה.
הטענות שלה בין היתר היו שכל דבר שהיא קונה, אני קונה אחריה (לא היה ולא נברא.. אולי יש לי פריטים דומים, אבל זה כי יש לנו אותו טעם, לא כי אני סוגדת לה), והגיע למצב שהיא חושבת שהשרשת שהבן זוג שלי קנה לי ליום הולדת, זה גם העתקה, כי חבר שלה קנה לה שרשרת דומה. היו גם דברים כמו - הניתוח אף שעשיתי, שאני שמה איילנר בעיניים, הבגד ים שקניתי.. וכולי וכולי. היא חשבה שכל הדברים האלה אני עשיתי בגללה...
כששמעתי את זה, הלסת שלי נשמטה לרצפה. הייתי בטוחה שאני הוזה ושהיא צוחקת עלי. אבל לא, היא הייתה רצינית לגמרי.
הפסקתי לדבר איתה. זה פגע בי שהיא בכלל מעלה על דעתה דבר פתטי כזה, ובזה היא מתעסקת כל היום. זה פגע בי שהיא לא מפרגנת אלא חושבת שהשמש זורחת לה מהתחת..
כעבור 3 ימים היא רצתה שנדבר. הסברתי לה במילים יפות שהיא צריכה לרדת מהעץ שהיא תפסה עליו, כי היא מדמיינת דברים, ושזה עלוב ומגוחך. הייתי בטוחה שהיא הבינה.
חזרנו להיות חברות, אבל הלכתי לידה על ביצים.. ההרגשה שלי כלפיה כבר השתנתה.
ואז זה שוב קרה, והפעם זה היה הקש ששבר את גב הגמל. אני לא יודעת אם כדאי לפרט על מה זה היה, בגלל הסיכוי הקלוש שאולי היא קוראת פה. אבל מצד שני, אם היא תקרא את זה, אולי היא תבין כמה היא מטומטמת, אז מילא - הבחורה יפה, אין ספק, ותמיד פרגנתי לה על כך. היא כנראה חשבה שיש בנינו תחרות: הציעו לה להצטלם להפקה כלשהי של מאפרת. הייתי שם לפרגן לה ולעודד ולהגיד כמה יפה היא בטח תצא. אחרי חודש ידיד שלי שלח לי הודעה בפייסבוק, ואמר שמאפרת שהוא מכיר מחפשת דוגמנית והיא רוצה לצלם איתי. הסכמתי, כי זה נשמע כיף.
והיא, במקום לפרגן ולעודד ולהגיד דברים נחמדים, אמרה ש"זה מוזר שפנו אלי ככה, וזה מאוד דומה למקרה שלה". פה כבר לא יכלתי יותר. מחקתי אותה מהפייסבוק, ומחקתי אותה מהחיים.
החוסר פרגון הזה, והמחשבות האלה שאני עושה הכל כדי להיות כמוה, מעליבות אותי, ואני באמת לא יודעת מה לעשות עם ההרגשה הזאת שבא לי להחטיף לה סטירה..
כמובן שיש עוד לסיפור, אבל אני לא רוצה לחפור יותר מידי ממה שכבר חפרתי...
עברו כמעט חודשיים, אנחנו מתראות כמה פעמים בשבוע כי אנחנו מתאמנות באותו מכון כושר. אני לא מסוגל להסתכל עליה. היא מגעילה אותי.
חברות משותפות שלנו בשוק מההתנהגות הזאת, אבל הן לא לוקחות צד - ובצדק. אני ממש לא מעוניינת שזה יקרה.
אני מתעלמת ממנה לחלוטין ולא יכולה להסתכל לכיוון שלה.
אני באמת לא יודעת למה רשמתי את זה. אולי כדי לשמוע תגובות של אנשים חיצוניים, שלא מכירים לא אותי ולא אותה. אולי כי סתם רציתי לפרוק.
אני כל כך כועסת עליה, כל כך פגועה ממנה, זה כל כך מעליב שבן אדם הכי קרוב אליך כבר 10 שנים (אם לא יותר), חושב שכל מהות חייך היא להיות כמוהו...
אני באמת לא מבינה מאיפה הג'וק הזה נכנס לה לראש. זה משהו שהתחיל להתגבש אצלה בשנה האחרונה, כי היא פשוט הביאה לי רשימת מכולת של דברים שהיא חשבה שאני "מעתיקה" ממנה.
אם הגעתן עד לפה... אשמח לשמוע מה דעתכן.
תודה על הקריאה, וההקשבה הוירטואלית
