אורטוריה למורה

סופהו 1

Well-known member
אצלנו גם גבינה צהובה. עם מרגרינה כמובן. ניסיתי להזכר במתכון: האם מכינים את הטוסט עם הגבינה ישירות על הספירלה?
מתכון... :D
למיטב זכרוני מניחים על הרשת ולא על הספירלה.

שמעתי ששנים אחכ היו תלונות ששינו דגם, והתנור בדגם החדש עם רשת מעוגלת. (מה שהפך את הכנת הטוסטים למאתגרת יותר. לא עוד להניח ולחכות, כעת צריך להטות את התנור, כדי שהטוסט לא ייפול. צרות צרורות.)
 

אבח"י

Well-known member
בחוץ הרוח מטורפת. אי אפשר לצאת לטיול בחוץ.
בנוסף קפוא, למרות הרדיאטור החדיש שקניתי לאחרונה.
אתמול גיליתי שאפשר ליבש עליו במהירות מגבת לאחר מקלחת,
וספרתי לשכן שלי מר קמצנוב, בשמחת עוזר.
הוא הגיב בביטול לטריק הישן,
והציע "תלמד לחסוך! לחסוך, תחמם עליו גם פיתות! תחסוך!".
אין לי בעיה.
אפילו הייתי לוקח את הרדיאטור צמוד אלי בטיול בגינה,
וחוסך את שלל המלבושים המפלילים שעלי,
חוסך לבבות שבורים. חוסך מילים.

נזכרתי שכשהייתי ממש פיצי הייתי לארג' אמיתי;
עליתי לבי"ס כשלא היתה ההכנה הצמרגפנית כבימינו.
הגעתי מלווה באחיותי הגדולות ששמו אותי בכתה,
הכי רגיל שבעולם,
ציוו "תתנהג יפה!", וזהו.
אבל הייתי כל כך קטן שבישיבה בכסא, פלטת השולחן סוככה עלי.
אז המורה יפה,
לקחה אותי לשבת על ברכיה,
ולמדה אותי לכתוב.
מחבקת מאחורה, מחזיקה בידי, מייצבת,
מתמוגגת מיכולותי, מעודדת, סומכת, ואני קסם,
אפילו התכתבתי איתה בחופש הגדול באמצעות דאר ישראל!
ומאז
יש לי את כתב היד הכי יפה שבעולם.

"בסוף עשיתי חיסון. כאבה היד יומיים. וזהו"
"אני לא עושה חיסון. זה ניסוי"
"אתה יכול להרשות לעצמך כי ךלדגחכךעדלגחכ"
"נכון. זה כמו עדכון תוכנה, מחכה לאחרים, ואחרי חודשים אולי"
"אני עובדת עם ילדים והורים בערים אדומות, חסרי מודעות. אמנם מקפידה על מרחק, אבל"
"אז תתפטרי לכמה חודשים ותחזרי בעבור זעם"
"מצחיק. אי אפשר. אני עובדת של משרד החינוך..."
"קו החזית"
"תמיד זה ככה"
"נבוט, תרסיס פלפל, שוקר חשמלי – יש לך ?"
"חחח לא"
"אז מה את עושה בזמן התפרצות שיגרתית ?"
"בורחת!"
"וחוזרת"
"ברור אני עובדת של משרד החינוך..."
"שמצפה שהילד או הוריו יגלו ייסורי מצפון ?"
"הם לא עובדים במשרד החינוך. חייבת לשמור מרחק..."
גם אני מאוד אוהב את הכתיבה שלך, שרצה הכא והתם ובסוף הכל מתחבר. יש לי חבר טוב שגם כותב כך [ זלו אתה, אין לי ספק ].
 

Zadig

Well-known member
גם אני מאוד אוהב את הכתיבה שלך, שרצה הכא והתם ובסוף הכל מתחבר. יש לי חבר טוב שגם כותב כך [ זלו אתה, אין לי ספק ].
למה הוא לא כותב כאן ? הביאהו לכאן
 
נערך לאחרונה ב:

קלייטון.ש

Well-known member
בילדותי היה לנו רדיאטור, ובגלל הגלגלים שלו רציתי לרכב עליו. אלא שרדיאטור מטבעו יש לו צלעות והן חדות ולא נוח לשבת עליו. אז אמא שמה לי עליו שמיכה מקופלת כמה פעמים ואמרה שזה אוכף, ואחרי שטיפסתי דחפה את הרדיאטור הלוך ושוב. דיו דיו.
געגועי לאמא.
במשפחות שהקמתי אחרי כן לא החזקנו רדיאטור אלא רק תנורי ספירלות ומפזרי חום וקונבקטורים שהם הרבה יותר מהירים ויעילים.
בשנים שחייתי לגמרי לבד לא היה צורך בתנור שמחמם חללים עבור משפחות מאושרות. קניתי כרית חשמלית והתחבקתי איתה מתחת לשמיכה או שמתי מתחת לרגליים הקפואות, וזה הקרין לכל הגוף.
 

אבח"י

Well-known member
פעמיים עמדתי בפני איום פיזי ממשי, בתפקידי כמורה באחד מבתי הספר הקשים בארץ [ אז, היום כבר לא ]
פעם אחת כשהגיע אליי אבי תלמיד ואיים עליי - אני יודע איפה אתה גר ואתה יודע מי אני.. [ הועברה תלונה למשטרה, והאב לא הופיע יותר ]
פעם אחרת, כששני עבריינים שלמדו אצלנו הלכו מכות, נסיתי להפריד וראיתי את האגרוף מגיע לעבר עיניי. לשמחתי המורה לספורט הגיע ומנע.
אגב, התלמיד ההוא [ עם האבא ] - יושב שנים בכלא על רצח.
 
למעלה