שאלה של אסטרטגיה
עניין ההבדל בין טרנסג'נדרים וטרנסקסואלים אפוף בבלבול רב, לא רק אצל פסיכולוגים. מכל מקום, בעיניי, הדרך הבהירה ביותר להבין את הסוגיה היא בניתוח הדינמיקה ההתנהגותית הבאה לידי ביטוי ביחס לאי-ההלימה המגדרית (אי הלימה, כמובן, ביחס לתפיסה הנורמטיבית האומרת ש-1) זכר=גבר ונקבה=אישה; 2) גבר = גבר ואישה = אישה כל הזמן; 3) גבר = 100% גבר ואישה = 100% אישה). את הדינמיקות האלה אפשר לסכם בארבע אסטרטגיות של התמודדות: 1) הכחשה (denial). האדם מדחיק את אי-ההלימה. מבחינתו, היא לא קיימת. זה מצב של טרם התמודדות. 2) נדידה: מעבר קבוע בין המגדרים, כמו אצל טרנסקסואלים. 3) תנודה: מעבר חלקי וזמני. האדם נמצא פעם כאן ופעם שם. קרוס-דרסרים ודראג-קווינס (וקינגס, כמובן) הם מתנדנדים מובהקים. 4) הרחבה: האדם מגדיר את זהותו כמגדר שלישי, או כצירוף של שני המגדרים (אנדרוגינוס, ג'נדרקוויר). 5) יציאה: האדם עוזב לחלוטין את מישור המגדר. מגדיר עצמו כחסר מגדר, או כבלתי מוטרד משאלות מגדריות. במודל הזה, אסטרטגיות 3, 4 ו-5 מייצגות פתרונות טרנסג'נדרים מובהקים. אסטרטגיה 2 היא הפתרון הטרנסקסואלי. יתרונו של מודל זה בכך שהוא אינו מסתבך בנסיונות לאפיין את כל אחת מהקבוצות מבחינת הביטוי המגדרי או המחוייבות לתבניות מגדריות מקובלות, על כל המלכודות שבכך ("טרנסקסואלים נוטים להיות יותר סטריאוטיפיים"), ובמקום זאת מתרכזים בתיאור הפתרון ההתנהגותי ביחס לדרישה הנורמטיבית להלימה מגדרית. המודל, כמובן, איננו סגור לחלוטין, וטוב שכך. למשל, אין בו התייחסות לשאלה האם כל האנשים הטרנסקסואלים עוברים ניתוח לשינוי מין או לא. במקומות מסויימים, "טרנסג'נדר" כולל את מי שחיים בזהות מגדר המועדפת עליהם אך עברו ניתוח. במקומות אחרים, שאלת הניתוח אינה רלבנטית להשתייכות לקבוצת הטרנסקסואלים, והדבר הקובע הוא חיים מלאים, גלויים וקבועים במגדר המועדף. אשר לפסיכולוגיה היונגיאנית, אישית אני מוצאת אותה רווייה מדי במטפיזיקה לטעמי. מכל מקום, פרספקטיבות פסיכולוגיות אינן הדרך הטובה ביותר לבחון סוגיות של מגדר. למרות היבטיו הפסיכולוגיים הברורים, מגדר איננו תופעה פסיכולוגית, אלא חברתית ותרבותית, ולכן הסוציולוגיה, האנטרופולוגיה ובקורת התרבות מספקות כלים טובים לאין שיעור מאלה של הפסיכולוגיה, שעד עכשיו, אחרי 100 שנות מחקר, רק הצליחה להסתבך עם עצמה, ובדרך לסבך גם אותנו. נורה